1. תקשרת הספורט בבלגיה עסקה השבוע לא מעט בשני כדורגלנים ישראלים – אליניב ברדה וליאור רפאלוב. רגעי החרדה שעברו על קפטן הפועל באר שבע הפכו לכותרות בתקשורת המקומית שסיפרה על כך שברדה "התאושש מדום לב". החלוץ אף התפנה להעניק כמה ציטוטים לעיתון מקומי באזור גנק, במדיה כיכב שש שנים, וסיפר על כמות מטורפת של הודעות תמיכה שקיבל מבלגיה. במקביל, בברוז' עסוקים במעמדו המקצועי של הסמל המקומי שנמצא בדרך החוצה. יש משהו מאוד אירוני בעובדה שבשבוע בו ברדה גרם למדינה שלמה להחסיר פעימה, נופל המעוז האחרון של הכדורגל הישראלי בבלגיה.
ב-2007 ברדה חתם בגנק ופתח לישראלים מחדש את הדלת לכדורגל הבלגי. רפאלוב הפך לשחקן הכי מוצלח שנכנס בה. בתחילת העונה, השביעית שלו במועדון, עבר קשר קלאב ברוז' את ברדה והפך לישראלי עם הכי הרבה הופעות בבלגיה – 211 לעומת 205 בכל המסגרות. ברדה הבקיע יותר (67 לעומת 51) וזכה בתואר אחד יותר, רפאלוב רשם הצלחה גדולה יותר במסגרת האירופית, שניהם העדיפו את היציבות על פני מעברים גדולים במהלך השנים ובגדול עברו מסלול דומה שגם עומד להסתיים באותה צורה.
גיל 31. לקראת או קרוב מספיק לסיום החוזה הכבד. מערכת יחסים לא מבריקה עם מאמן. צעירים ושחקני רכש שנושפים בעורף בתוספת געגועים הביתה לליגה שיכולה לשלם קרוב מספיק למה שהם מרוויחים. כן, לשחקן כמו ערן זהבי אין כמעט סיבות נראות לעין לחזור אי פעם לישראל. יחידי סגולה כמוהו קובעים בעצמם את עתידם. אבל ברדה ורפאלוב היו "רק" שחקני רכש מצליחים. הם קיבעו לעצמם מעמד עם השנים, אבל לא מעמד על חזק שיעזור להם לשרוד את העימות 'מאמן נגד סמל מזדקן'. וכך קרה להם מה שקורה בסופו של דבר לכל שחקן. זמנם הגיע. הם הפכו לכאלה שאפשר להסתדר בלעדיהם.
כששחקן הופך לא מועיל במקום איתו הוא מזוהה, יש לו כמה אופציות: יש כאלה שמחפשים להישאר קרוב לטופ (כמו שעשה גל אלברמן), יש כאלה שמחפשים הרפתקה רחוקה (דקל קינן), יש שכאלה שאהבת המשחק משאירה אותם שנים ממגרש למגרש בשלל ליגות מגוונות ויש כמובן את אלה שפורשים. לברדה הייתה את האפשרות "ההירואית" ביותר – לחזור הביתה. לצאת גיבור. רפאלוב אולי פספס אותה בהתנהלות לא נכונה.
ברדה. החזרה שלו לב"ש תזכור אותו כגדול עוד יותר ממה שהיה (דני מרון)
2. ברדה הוא שחקן מעוטר ומוערך, אבל ההיסטוריה תזכור אותו כגדול ממה שהיה בזכות ההשפעה שלו, האישיות שלו והבחירות שקיבל. כלומר, הוא אחד החלוצים הטובים בדורו, אם כי היו גדולים ואיכותיים ממנו, אבל במקרה שלו, כנראה תזכרו אותו כגדול ממה שהיה בזכות האדם שהוא. פלאשבק. יוני 2013. כשהפועל באר שבע הודיעה רשמית על הבן האובד שחזר הביתה, היא שחררה ציטוט: "דחיתי הצעות כפולות מבחינה כספית".
לברדה של קיץ 2013 היו הצעות גבוהות יותר מישראל, מבלגיה וממקומות אחרים. הוא בחר לחזור לקבוצה בה גדל, חודש וחצי אחרי שבקושי שרדה בליגה. ההמשך ידוע. ברדה מוגדר בבאר שבע כאיש שפתח את הדלת לשמות בכירים. הוא האדריכל המרכזי של מהפכת ארבע השנים האחרונות ללא קשר לתרומה המקצועית שלו. בזכות החלטה אחת, ברדה הפך את עצמו אולי לסמל הבאר שבעי הגדול בכל הזמנים, למרות שהיו במועדון שחקנים גדולים ממנו ששיחקו בקבוצה זמן ארוך ממנו.
למעשה, ברדה הוא הרבה מעבר לסמל באר שבעי. הוא גורם משפיע על צמיחת מועדון לא פחות מג'ורדי קרויף במכבי תל אביב או יעקב שחר במכבי חיפה. הוא אליל אוהדים ודמות דומיננטית. גם לאוהד האובייקטיבי קל להתחבר אליו כי טיפוס צנוע, רגוע ולא מתלהם. הוא הבוי נקסט דור. שקט, משפחתי, שלא דבק בו דבר. והיי, העובדה שהוא באר שבעי, מבטן ומלידה, אנדרדוג שצמח מלמטה, הופכת אותו למועמד המושלם למאמי הלאומי. כזה שמקבל טלפונים מראש הממשלה כשצריך.
רפאלוב. ההיסטוריה לא תזכור אותו כמאמי לאומי (Getty)
רפאלוב מעולם לא יהיה מאמי לאומי. בעולם התדמיות של הכדורגל הישראלי, מדובר ב-באד בוי. טיפוס פרוע לשעבר, מוחצן שאומר מה שיש לו להגיד ולא מפחד להעביר ביקורת על מאמנים. בהשוואה למוזיקה מזרחית, ברדה הוא משה פרץ ורפאלוב הוא אייל גולן. וכן, גם בכדורגל לתדמית אין שום קשר להצלחה.
3. רפאלוב הוא אולי השחקן הכי טוב שמכבי חיפה ייצרה במאה ה-21, ודווקא בגלל זה, הוא צריך לחשוב עכשיו איך תזכור אותו ההיסטוריה. באליפות הראשונה שלו (2005/06), הוא היה שחקן צעיר בתחילת דרכו. בשנייה (2008/09) קצת חסה בצילם של יניב קטן ואחרים. השלישית (2010/11) הייתה האליפות שלו ומיד אחריה עזב לטובת קריירה מרשימה בבלגיה. מאז אותו קיץ בו איבדו הירוקים גם את תומר חמד, מכבי חיפה לא מצליחה להתרומם. היא זקוקה יותר מתמיד לפרונטמן.
בקיץ שחלף, נראה היה שרפאלוב הוא האיש הנכון. מכבי חיפה רצתה, פנתה, ניהלה מגעים, רפאלוב התלבט ובסוף החליט להמשיך בברוז'. אם היה חוזר הביתה לקבוצת נעוריו ומנהיג אותה לאליפות אחרי כל כך הרבה שנים רעות וחור שחור שבלע את המועדון, רפאלוב היה הופך לאליל. נזכר בנשימה אחת עם שמות כמו ראובן עטר, יניב קטן וניר דוידוביץ'. חבר בהיכל התהילה של סמלי העל. זה בדיוק המצב שהחזיר את ברדה לבאר שבע והפך אותו למי שהוא.
רפאלוב חוגג אליפות. פספס את המומנטום לחזור למכבי חיפה (אתר רשמי)
אבל רפאלוב סירב ומכבי חיפה הלכה על מאור בוזגלו, שלקח על עצמו בשמחה את האתגר. בוזגלו, איש ללא בית, חלם להיות מספר 1 בהגדרה. לא לחסות בצל של אנשים כמו ברדה, מאור מליקסון או טוני וואקמה. הכתפיים של בוזגלו רחבות מספיק והוא חזק מספיק מנטאלית כדי להחזיק על עצמו פרויקט מלחיץ כמו מכבי חיפה לאורך זמן. רפאלוב, במובן מסוים, פספס את המומנטום. הוא גם הוסיף חטא על פשע כשניהל מגעים עם מכבי תל אביב רגע לפני סגירת חלון ההעברות ואחרי שהבין לאן הרוח נושבת בברוז'.
עכשיו, גם אם יחזור לחיפה בסופו של דבר, הכל יהיה שונה. יסתכלו עליו אחרת. עוד לפני ששיחק דקה, מכבי חיפה היא הקבוצה של מאור בוזגלו. גם מבחינתה, לא בטוח שנכון להכניס למשוואה מישהו שיערער על זה.
ואחרי העזיבה הצפויה של רפאלוב, המושבה הישראלית בבלגיה – שבשיאה מנתה 13 שחקנים – תכלול את קני סייף, שחקן נבחרת ארה"ב, ואת בן רייכרט, שחקן מילואי זולטה וארחם. כדי לשקם את היחסים ולפתוח מחדש את הדלת, ליגת העל תצטרך לשלוח לבלגיה משהו שמזכיר פחות את רייכרט ויותר את ברדה או רפאלוב.
מה דעתך על הכתבה?