מזל טוב, לכדורגל הישראלי נולד מאמי לאומי חדש. בשבוע בו הכבוד נרמס על ידי דירוג פיפ"א והנציגות הישראליות באירופה עשו בושות, אפשר לסמן מהפך: אלונה ברקת אאוט, אייל סגל אין. צריך להסיר בפני סגל את הכובע. בקושי שנה וחצי בעלים. היי, הגברת הראשונה של הכדורגל הישראלי הייתה צריכה שמונה שנים ואיום עזיבה אחד כדי להגיע לאן שהגיעה.
השבוע הזה לווה במין זמזום מעצבן של שעמום מהפגרה. מתוך הכלום הזה, סגל בא ויצא המנצח הגדול. ביום ראשון הוא סגר עם השחקן הכי לוהט של הליגה, פתח לו חוזה והשאיר אותו למרות סעיף שחרור עם סכום מגוחך. ביום חמישי הוא התייצב למסיבת עיתונאים והציג לראווה סיכום לשלוש שנים עם שני המאמנים המצליחים שלו. מבחינת סגל הביזנסמן, מדובר בשני מהלכים מתבקשים ולא משנה העלות. רק שבעולם המעוות של הכדורגל הישראלי, האובייס הופך ללא ייאמן.
מכבי נתניה איז טרנדינג. היא ה-סיפור הספורטיבי של פתיחת העונה עם כל האלמנטים של סרט ספורט מרגש. 33 שנה מאז האליפות האחרונה, והאימפריה לשעבר נעה בין הצלחות עם כוכבית לבין נקודות שפל. כמעט לא היו לה עונות בינוניות בפרק הזמן הזה. הן היו טובות באופן יחסי לתקציב וליחסי הכוחות בעונה ספציפית – או גרועות מאוד. אבל מכבי נתניה תמיד ראתה בעצמה כאימפריה ובמובן מסוים, כך רואה אותה גם האוהד האובייקטיבי. ועכשיו? עכשיו היא במאניה. שנה וחצי אחרי אליהו אליהו. אחרי שהייתה בקבר. עם סגנון ייחודי ואטרקטיבי וגיבורים בלתי צפויים. עכשיו היא חתיכת סיפור.
כשאת הממתק של הליגה, כולם רוצים להיות כמוך. מכבי נתניה זה ככה. גאון גדול שצחקו על המשקל שלו, גאון קטן שנזרק מהגדולות, בזמן שקבוצות שופכות מיליונים על זרים, הם מבריקים לך יציאה עם זר מהלאומית, הם משחקים התקפי בכל מגרש והם כל כך מגניבים, שיש להם אפילו זר מגרמניה ושני מאמנים שעובדים מחצית מחצית. הלוק הזה עובד וכמו כל טרנד, אתה רואה את זה. אתה חייב להתלהב מזה. אתה רוצה את זה אצלך.
"מה לעשות, מכבי נתניה הרבה יותר סקסית מהפועל ב"ש ובטח ממכבי ת"א וממכבי חיפה. יותר נוח לכל מי שלא אוהד אותן להזדהות עם נתניה. אנחנו כמו הפועל ירושלים בכדורסל לפני כמה שנים", אמר סגל בראיון לספורט1 לפני חודש וחצי. כבר אז הוא הבין שהמגניבות הזו תעלה לו. הוא הבין שאם הוא לא יושב עכשיו על הארכות חוזים, באות קבוצות עם לוק כושל וארנק מנופח ומפרקות לו את הקבוצה בינואר. לא צריך להחתים, מספיק לשגע שחקנים ולהוציא אותם מריכוז.
נתניה הרבה יותר סקסית מהפועל באר שבע (דני מרון)
לכאורה, זה פשוט. וצודק. מי שעושה עבודה טובה, מגיע לו שדרוג וצריך לבוא לקראתו בכסף. מה שעובד, צריך לנסות לשמר לאורך זמן. הגיוני, לא? אלי טביב, איזי שרצקי ומאור בוזגלו אולי יעידו אחרת. בעולם בו מכבי תל אביב איבדה את הדרך ומקרטעת בכל הקשור בגיוס שחקנים, מכבי חיפה משנה כל שנה מדיניות, בית"ר ירושלים היא בית"ר ירושלים והפועל באר שבע כבר מזמן לא מופת להתנהלות, הפשטות של מכבי נתניה הופכת בלתי נתפסת.
למכבי נתניה יש דרך, מדיניות וצוות ניהולי-מקצועי שמקבל החלטות לפי קו ברור. במילים אחרות ופשוטות יותר, מכבי נתניה עושה מה שטוב למכבי נתניה. היא לא מחפשת להפוך לסוכנות שחקנים, לא משחקת משחקים של מו"מ, היא נאמנה לסגנון שלה, נבנתה לפיו והביאה את השחקנים המתאימים לה. לא עושים שם משהו מיוחד, להיפך. על פניו, זה נורא פשוט. רק שבמציאות של הכדורגל הישראלי, נתניה היא איש שפוי בבית משוגעים.
סגל הוא טיפוס שונה בנוף הבעלים. שילוב בין בעלים שהוא "מנג'ר" – מעורב ומתערב, אלי טביב סטייל, לבעלים "מנכ"ל" – שבורח מהחלטות מקצועיות, יעקב שחר סטייל. סגל העיד על עצמו שהוא מתרחק מחדר ההלבשה, ממשאים ומתנים ולא מתערב בשוטף אלא רק נותן גב כלכלי ומוודא שאף אחד לא סוטה מהדרך. בקיץ, הוא היה מעורב בבניית הסגל יחד עם הצוות המקצועי, כך שהוא לא מנותק לחלוטין.
עלי מוחמד. הסכים להישאר, בינתיים (דני מרון)
האהדה מקלה על סגל להטוות דרך. כאחד שבא מהיציע הוא יודע איך "האוהד הממוצע" רוצה לראות את מכבי נתניה. לכן, קל לו לדעת איזה שחקן יכול להצליח בקבוצה, מי יתחבר לקהל, על מי צריך לוותר ואיזה מאמן יקבל שקט גם בזמנים קשים. לפיכך, הוא כמעט ולא טעה בשום החלטה שקיבל. במהות שלה, מכבי נתניה לא שונה בהרבה מקבוצת אוהדים. יש לה בעל בית שחי את היציע – לפעמים באובססיביות יתר – ומשרת קודם כל את הקהל.
לצורך ההשוואה, עד אלישע לוי, אלונה ברקת החליפה מאמן בשלוש מחמש עונות. היא שפכה סכומי עתק על שחקני רכש לא נכונים ועברה תהליך ארוך עד הפיכתה למאמי הלאומית עם ידי הזהב. בתחילת הדרך, צחקו עליה שהיא פראיירית, למשל בכל הקשור לעסקת וויליאם סוארס. ברקת שילמה חצי מיליון דולר על בלם ששירת אותה קרוב לשבע שנים ועשו ממנה בדיחה. על עסקאות מיכאל אוחנה או חאתם אלחמיד, לעומת זאת, אף אחד לא דיבר. למה? עניין של תדמיות. ברקת השקיעה יותר, ההשקעה הביאה תוצאות, התוצאות הפכו אותה לאגדה. לגאון.
להפועל באר שבע יש דרך קרה שנשארת ברורה גם מאחורי חזית של מועדון פרובינציאלי ועממי. הדרך אפילו קצת מכביסטית וקפיטליסטית. בבסיסה, תוצאות בכל עלות. כלומר, נקנה כל מה שזז, נהיה מוכנים לכל תרחיש, נשאיר את מי שאנחנו חפצים ביקרו. רק שבשורה התחתונה, כמו שדוגמת סוארס לעומת אלחמיד באה להמחיש, ברקת נמדדת פה אך ורק על ידי תוצאות וכמובן, שלא רק היא. כשמכבי חיפה למטה, שחר הוא כישלון. ברקת מנהלת לפי דרכה, היא בוודאי עשתה שינוי דרסטי בעיר שלמה, אבל היא הפכה למאמי רק כשהגיעו תוצאות והיא סופגת חיצים כשהמצד דברים לא נראים טוב – כמו למשל בפרשת שיר צדק.
מכבי נתניה איז טרנדינג. בינתיים (דני מרון)
זה הלקח שסגל צריך לזכור. טרנדים מתחלפים והגרוע עוד לפניו. בכדורגל, הכל זמני. עלי מוחמד הסכים להישאר. בינתיים. דראפיץ' וברדה כאן. בינתיים. יהיו עוד הצעות שהוא לא יוכל לסרב להן, יהיו עוד שחקנים שמבחינתם מכבי נתניה היא מקפצה לגדולות של ליגת העל. זה קרה בעבר בקריית שמונה ובמכבי פתח תקווה אחרי הצלחות. הוא צריך לזכור שבמציאות של הכדורגל הישראלי קל מדי להלל אדם שלא חווה ולו משבר אחד בשנה וחצי.
מכבי נתניה היא, נכון למחזור העשירי, הקבוצה שמשחקת את הכדורגל הכי טוב בליגה. היא הפגינה עליונות בכל אחד ממשחקיה ומדורגת חמישית רק בגלל נקודות שהיא הפסידה בגלל האופי ההרפתקני שלה כמו למשל במשחקי הבית מול עכו ומכבי ת"א ובמשחק החוץ בטדי. היא באמת ובתמים קבוצה שמעוררת הרתעה ואפשר היה לשמוע את זה בקולם של גיא לוזון ורועי קהת השבוע במסיבת העיתונאים.
זה הניצחון הכי גדול של סגל העונה. מכבי חיפה באה בחשש למפגש מול עולה חדשה אותה היא ניצחה בששת מפגשי הליגה האחרונים בין השתיים, מכבי נתניה מביאה 9,000 צופים למשחק בית נגד הפועל חיפה. מכבי נתניה מלהיבה, כולם רוצים לחקות אותה, כולם רוצים ממנה נתח. מכבי נתניה עוצמת עיניים ומדמיינת את לסטר. מכבי נתניה איז טרנדינג. בינתיים.
מה דעתך על הכתבה?