ארבעה מחזורים לסיום העונה הסדירה, ליגת העל נראית ברורה מתמיד. שלוש קבוצות רצות לאליפות ועוד אחת מזנבת בהן ותילחם על כרטיס לאירופה. הפלייאוף העליון נעול וחתום וגם המאבק בתחתית מקבל צורה לקראת הישורת האחרונה, לפני הכניסה לפלייאוף.
אכזבת העונה ללא תחרות, מכבי חיפה, עם המאמן החדש פרד רוטן, הגיעה למשחק בסמי עופר מול קריית שמונה כשהיא מסובכת בתחתית, מאוכזבת מהמחצית השנייה בדרבי הגביע ויודעת שהיא חייבת להשיג ניצחון בית ראשון בליגה מאז ה-5.11.2017, כדי להתרחק מהקו האדום ולהתחיל להתכונן בשקט לעונה הבאה. ק"ש מנגד, שהגיעה בסגל חסר ביותר עקב הרחקות ופציעות, ידעה שאת הרכבת לפלייאוף העליון היא פספסה בדקה ה-69 בשבוע שעבר וכל מה שנותר לה העונה הוא הגביע – ולהתחיל לקבל החלטות בנוגע לסגל לקראת העונה הבאה.
מאז הגיע מו אלאך, המערך של מכבי חיפה די ברור. 4:3:3 הולנדי עם קשר אחורי אחד ושני קשרים מרכזיים לפניו. גם לגבי ההרכב ההוראות של אלאך היו ברורות – מינימום שינויים בין משחק למשחק – אבל מאז שהגיע פרד רוטן, אנחנו מתחילים לראות יותר שינויים כשהמאמן החדש מתחיל להכיר ולהבין את הבעיות הקיימות. אז נכון שהמערך לא אידיאלי לסגל השחקנים שקיים, בעיקר הדברים אמורים לגבי רביעיית ההגנה והשוער, אבל לפחות בתוך הסגל הקיים, נראה שרוטן מתחיל למצוא את ההרכב המאוזן ביותר.
פרד רוטן. מתחילים לראות את השינויים שהכניס (ערן לוף)
רוטן ביצע חמישה שינויים ביחס להרכב שהתבטל בטדי (שלושה שינויים כבר בוצעו בדרבי הגביע ועוד שניים נוספו מול ק"ש). שני השינויים המשמעותיים היו הוצאתם מההרכב של סטפנוס אתנסיאדיס וקאיו והצבתם של שלומי אזולאי ועומר דמארי במקומם. אזולאי, שחקן הקישור היחידי בחיפה שיכול לשבור קווי הגנה במסירה ויכול לעזור בבניית המשחק, הוצב במשבצת של קאיו שבאמת נראה חסר אונים כשהוא על המגרש. דמארי, שיודע לברוח מהבלמים ולייצר מצבים לעצמו ולאחרים, הועדף ב-11 על פני קלאוס שהכוח שלו הוא בעיקר סיומת בנגיעה בתוך הרחבה – אספקט שלא תורם דבר למשחק הקבוצתי ולהנעת הכדור.
חיפה נראתה אנמית במחצית הראשונה, חוסר היכולת של הבלמים לבטל שחקנים במסירה, בשילוב משחק חלש מאוד של יונתן לוי, לא אפשר לירוקים להגיע בצורה מסודרת לחלק הקדמי. גם קוסטדינוב הלך לאיבוד כקשר אחורי, עמדה שמעקרת את התכונה הטובה ביותר שלו, תנועה מקו שני. מי שהיה מאוד פעיל היה רועי קהת, שהנוכחות של אזולאי והכניסה של אלברמן במחצית אפשרו לו לבצע הרבה כניסות לרחבה שבאחת מהן הוא הבקיע שער יפהפה שפתח לחיפה את המשחק. אחרי השער הגיעה טעות השיפוט הנוראית של ריינשרייבר, שהרחיק את ברוסו וגמר את המשחק מבחינת ק"ש.
אזולאי וקהת. במחצית השנייה השינויים של רוטן השתלמו (ערן לוף)
סילבס, שתכנן חילוף כפול רגע לפני ההרחקה, החליט להמר בענק, ללכת על שלושה חלוצים ולהשאיר שלושה שחקני הגנה כשהוא בחיסרון מספרי. ההימור עלה לו ביוקר וקבוצתו התפרקה לחלוטין בדקות הסיום, מה שהביא לתוצאה הסופית העגומה מבחינתו. נקודת האור מבחינת חיפה במשחק הזה, מלבד התוצאה, היא היכולת של סלליך, שממשיך בעונה האישית המצוינת שלו וסיים את המשחק עם שער ושני בישולים, אחד מכל אגף.
מה שכן אמור להטריד את מנוחתו של רוטן הוא היכולת של רביעיית ההגנה שלו ושל השוער. מכבי חיפה רוצה להיות קבוצה דומיננטית, שמניעה כדור מהשוער ושולטת בקצב. לגלזר יש משחק רגל לא מספיק טוב וגם קבלת ההחלטות שלו איטית. שני הבלמים לא מתאימים אחד לשני, מניעים את הכדור באיטיות ולא מסוגלים לדחוף כדורים בין הקווים. לוי הוא בכלל בלם וגם הוא מתקשה מבחינה טכנית ומאבוקה הוא שחקן כנף טוב, אבל ממש לא מגן. הוא לוקה בצורה קשה בסגירות, בעיקר של כדורי רוחב מהאגף הנגדי ומהווה חור בהגנה. אם אלאך ורוטן ירצו להנחיל את הפילוסופיה ההולנדית בעונה הבאה, החוליה ההגנתית תהיה חייבת לעבור שיפוץ רציני.
הבלמים לא מסתדרים, השוער שוגה והמגנים לא בתפקידם. גרשון תופס את הראש (ערן לוף)
המשחק המרכזי של המחזור הפגיש את האלופה הפועל באר שבע, שהגיעה אחרי ההפסד הכואב במשחק העונה ותיקו ביתי בגביע, עם מ.ס אשדוד המתאוששת. בכר המשיך בשינויי המערך וההרכבים שלו, כשפתח ב 4:4:2 יהלום מאוד התקפי עם מליקסון כקשר מרכזי בשמאל וממן מאחורי פקהארט ו-וואקמה החלוצים – והמערך לא עשה חסד עם ב"ש.
שחקני האלופה לא מצאו את עצמם, וואקמה הלך לאיבוד בעמדת החלוץ ומבחינה הגנתית האגפים היו חשופים. כשמשחקים יהלום, מי שאמור לעזור למגנים ולמנוע בידודים או שניים על אחד באגפים הם הקשרים המרכזיים. לשלושה קשרים קשה לכסות את רוחב המגרש במיוחד שאחד מהם, מליקסון, אין אוריינטציה הגנתית והוא מקבל חופש התקפי מה שמרחיק אותו מעמדת המוצא. אשדוד לחצה יפה את ב"ש, העבירה צדדים מהר והבליטה שוב את האיכויות של גדי קינדה, שעשה הכל (כולל לכסות את המרחק הגדול ביותר בקבוצתו, 11.3 ק"מ) חוץ מלהבקיע. מה ששיחק לטובתה של ב"ש היה הפציעה של מליקסון, שאילצה את בכר לעשות חילוף מוקדם ולשנות מערך. וואקמה חזר שמאלה ומשם היה לו כבר הרבה יותר נח לסדר לממן את שער הבכורה במדי ב"ש.
וואקמה. פציעתו של מליקסון אילצה שינוי מערך וסייעה לניגרי (דני מרון)
במחצית השנייה ב"ש המשיכה לדשדש וניסתה לדגור על היתרון. אורן ביטון שוב נחשף הגנתית (מאוד מתקשה באחד על אחד) ואלמלא החמצות של קינדה, טעות שיפוט (נגיעת יד של אלו ברחבה נעלמה מעיני השופט) וחוסר שקט של אשדוד בפעולה האחרונה, ב"ש הייתה נענשת ומאבדת שתי נקודות יקרות.
הנתונים מספרים על המצב של ב"ש. במשחק ביתי, נגד קבוצת תחתית עם מאזן שערים החלש בליגה מלבד עכו (ויחד עם רעננה), יחס ההתקפות היה מאוזן, אשדוד איימה על השער 12 פעמים מהם ארבעה איומים למסגרת (לעומת חמישה של ב"ש) והיו לאשדוד יותר קרנות. למזלה של ב"ש, כוח ההרתעה שלה והקארמה סביב טרנר עדיין עומדים לצידה, אבל אם היכולת לא תשתפר, זה לא יחזיק לאורך זמן.
מה דעתך על הכתבה?