זה זמן טוב להוריד קצת את הווליום, לסלק את הרעשים ולהתרכז רק במה שרואים, כי עד עכשיו הרעשים כפו את עצמם ובינם לבין מה שרואים מתגלים פערים: זה הכדורגל הישראלי המבוזה, המושפל והחבוט שמייצר פלייאוף עליון שוויוני, מסקרן ותחרותי שאני לא זוכר כמותו.
בדרך כלל יש כאן קבוצת על אחת, אולי עוד אחת שמערימה עליה קצת קשיים. כל היתר פח, קבוצות שאתה לא מבדיל ביניהן. שורטות ונושכות, באות אצל שתי הגדולות כדי לחטוף שתי סטירות ולהמשיך להתגולל בביצה. והנה הליגה המגונה הזו מביאה פלייאוף של שש קבוצות סולידיות, מחויבות, מאומנות, שנפגשו כבר במהלך העונה הרגילה ובכל מפגש כזה היה ברור שביניהן אף אחת לא מתבטלת בפני האחרת.
לא פחות חשוב: מכבי חיפה נשארה בחוץ. כמעט כל עונה בשנים האחרונות חיפה הצליחה איכשהו לדחוק את עצמה לפלייאוף העליון ולטנף אותו בגישה שלה. באו השנה שש קבוצות ושמו את מכבי חיפה במקומה. פלייאוף תחתון, לשם היא שייכת. עם הקהל והאצטדיון וההישגים והתארים והנשיא הראשון וכל הרעשים סביבה. כי בניקוי הרעשים מכבי חיפה זו קבוצה של פלייאוף תחתון.
שחר. בניקוי הרעשים, קבוצות פלייאוף תחתון (אתר מכבי חיפה)
לכן אני אומר, צריך להניח בצד את הלהג והמלל והחשבונאות והקטנוניות, את כל השיט – כי כל אלה רעשים. בתרבויות כדורגל אמיתיות הם נועדו להרים את הענף, לייצר וייב סביבו. כאן, אני חושש, הם משטיחים אותו, מרדדים אותו, משתלטים על הראש ומסיחים את הדעת ממה שרואים.
*****
בני יהודה היא השישית, בינתיים, בפלייאוף העליון. על פי הנאמר עליה, זו קבוצה מוגבלת שתתקפל מול כל אחת שגדולה ממנה ושתיקח אותה ברצינות. יוסי אבוקסיס מלביש לכל משחק שלה ארבעה מושאלים ממכבי תל אביב, יריבה שלו בפלייאוף, שחקנים שלמכבי אין מה לעשות איתם כרגע, אבל לאבוקסיס יש. איתם ועם שכמותם הוא בנה קבוצה שכפי שכבר הוכח העונה יכולה לתקוע את מכבי בכל משחק נתון. לא רק את מכבי, היא יכולה לתקוע כל קבוצה בכל מקום. מי שהסתכל על בני יהודה השנה – לא הקשיב לנאמר עליה אלא הסתכל במו עיניו וראה – נחשף לקבוצה אמיתית כמעט בכל משחק שלה; צעירה, רעבה, מאמינה, מוכשרת, מאומנת, קצת קצרה אבל יש מה לראות, יש על מה להסתכל. בני יהודה לא מגיעה לאף משחק כדי לשכב על הגב ושידרכו עליה.
בני יהודה לא מגיעה לאף משחק כדי שידרכו עליה (עדי אבישי)
ביחס לבאר שבע יש הסכמה. היא מעבר לשיאה. אוגו גמר, וואקמה מיצה, איך הם ויתרו על הובאן, הטיפשים? ועל בוזגלו, מי מוותר על בוזגלו? גם אלה רעשים, וכשמתנקים מהם באר שבע זו אלופה בשנה השלישית שלה. זו שנה בעייתית לכל אחת במעמד הזה ובאר שבע שורדת אותה כמו אלופה אמיתית. היא הכילה את כל המכות שנפלו עליה, היא מגיעה לפלייאוף אחריהן. מיגל ויטור חוזר לפלייאוף. זה שחקן שמשנה קבוצה. באר שבע עטפה אותו בצמר גפן כל השנה רק בשביל הפלייאוף. אז יתגלה שאוגו לא גמר, וואקמה לא מיצה. מיכאל אוחנה יבין עד הפלייאוף את מקומו, תינתן לו עוד הזדמנות. ואותה הוא כבר לא יפספס, כי אם יפספס אז בשביל זה בדיוק הביאו את חנן ממן. באר שבע תגיע לפלייאוף מהמקום הראשון או השני – זה המקום שהיא תסיים את העונה הרגילה, שבה היא נחשבה לקבוצה מפורקת. ובכל מצב היא מגיעה לפלייאוף כמו אלופה שצריך לקחת ממנה כי מרצונה היא לא תיתן.
הרעשים סביב בית"ר ירושלים מגדירים אותה כקבוצה בלגניסטית, שכונה, המיקום שלה מיוחס לכוחות מאגיים כלשהם שמקדמים אותה ונושאים אותה, לא חשוב מי מנהל או מאמן אותה. הרעשים גם לא מאפשרים להבין מי זה בני בן זקן. לפיהם הוא איזו בובה שעומדת על הקווים ומחכה להוראות הפעלה מאיתי שכטר. אבל כשמסתכלים על בית"ר, בניקוי הרעשים, היא לא נראית כמו קבוצה ששכטר אומר למאמן שלה מה לעשות, אלא קבוצה שהמאמן שלה אומר לה מה לעשות – והיא עושה.
בובה ששכטר מפעיל? יותר נראה שזה להפך. המאמן אומר והקבוצה עושה (דני מרון)
בבית"ר הדברים עובדים אחרת, אבל אם לוקחים את הקבוצה נטו אז מקבלים מתמודדת שבאה לטרנר כדי להיות הראשונה לנצח את האלופה בבית שלה. כך היא מתנהגת מהדקה הראשונה עד האחרונה. זה גם מה שאפשר לצפות ממנה בפלייאוף. רואים את זה עליה – בית"ר מאמינה בעצמה נגד כל אחת, בכל משחק, בכל מקום, ונראה שיש לה סיבה טובה.
סוכם כבר שמכבי תל אביב של ג'ורדי קרויף זו קבוצה לא ממומשת. קבוצה שעולה יותר מדי ביחס למה שהיא נותנת. גם בתפקידו הקודם, מנהל ספורטיבי, קרויף נתפס כמי שרק הכסף שעומד לרשותו מבדיל בינו לבין היתר. ושמו כמובן. קח ממנו את הכסף ואת השם ותקבל את אלי זינו.
בין ההפסד לרעננה למשחק שלו נגד הפועל חיפה הובהר ביחס אליו כי הוא לא מספיק מבין את הכדורגל הישראלי. הוא לא בקיא בשוק. אם היה בקיא וחד ומבין וחי את הכדורגל הישראלי הוא הרי לא היה מחתים למשל את ארון שוינפלד בכל כך הרבה כסף. ההולנדי מתנהל בסביבה שהגדירה אותו כאחד שלא מבין בישראלים ולא פוגע בזרים. אבל הפלייאוף הזה יכול להראות שבכל אותה תקופה שבה הוצג כמי שלא מבין ולא פוגע, קרויף בנה בעצם את הקבוצה הגדולה הבאה של מכבי.
קרויף. לא מבין בישראלים ולא פוגע בזרים (דני מרון)
אלי גוטמן הסב את תשומת הלב לכך. הוא ציין את השמות של כל מי שהיה על המגרש נגד הפועל חיפה, את כל מי שישב על הספסל, והוסיף עליהם את עומר אצילי ואייל גולסה שבהם מכבי נוהגת כפי שבאר שבע נוהגת בוויטור וכולם יהיו מוכנים לפלייאוף.
הפועל חיפה זו לא קבוצה אופורטוניסטית ומקרית שעוד רגע תתרסק ותחזור להיות הפועל חיפה של יואב כץ ושלומי דורה לצדו. בסילוק הסטיגמות שהודבקו לה, חיפה זו קבוצה של מאמן סמכותי, מחויב, סוחף, בעל השקפת עולם שמצא בה בית ובנה קבוצה בצלמו. חיפה תעמוד על הרגליים שלה עד הסוף כי קבוצה שניר קלינגר בונה בצלמו עומדת על רגליה עד הסוף.
*******
רק רעשי רקע גרמו לכך שדראפיץ' בגילו, הוא בן 53, עוד לא קיבל את ההכרה שמגיעה לו. מכבי נתניה שלו מוצגת כ"מרענן רשמי", זו ההגדרה המקובלת בענף לסייד קיק, לקישוט. אבל נתניה זה קונספט שדראפיץ' הגה. הוא אימן או שימש עוזר בכל מקום שביקש את שירותיו. תמיד בשוליים, תמיד בקבוצות שאף אחד לא רואה. הרעשים הגדירו את דראפיץ' – משהו בין מנחם קורצקי לחיים סילבס, בשום אופן לא אבוקסיס או קלינגר, בטח שלא ברק בכר. היו בעבר מאמנים גדולים שעשו דברים מעניינים בקבוצות זניחות ומישהו ראה אותם.
סאקי. דראפיץ' האיטלקי (Getty)
אריגו סאקי התגלה כך בפארמה. גם כאן היו כאלה. בכר נצנץ ומישהו ראה, אברם לפניו, לדראפיץ' זה לא קרה. דראפיץ' מיוחד, הגישה שלו שונה, הוא חושב אחרת, פועל אחרת, נתניה של תחילת העונה הזו נתפסה כמו קבוצה של פליטים ומהגרי עבודה והיא נכנסת לפלייאוף כמו קונספט חדשני שמונח על סדר היום. נתניה של דראפיץ', אף על פי שלא תלך עד הסוף, זו לסטר של ראניירי. אחרי דראפיץ', אחרי אבוקסיס וקלינגר, כבר אי אפשר יהיה להגיד שהכל תלוי בגודל התקציב.
תקציב גבוה מאפשר לישראליות הגדולות לרכז אצלן את הישראלים הכי טובים. זה נאמר שוב ושוב. הוא לא מאפשר לאסוף את כולם וממילא אין הבדל כזה גדול בין הישראלים הטובים לפחות טובים. הגדולות והעשירות שהגיעו לפלייאוף בוררות את הזרים שלהן מאותה ערימה שהקטנות והדלות בוררות, כולן שואבות מאותו מאגר בין שתקציבן 30 מיליון או 100 מיליון. בשני המקרים מדובר בזרים מהדרג הרביעי או החמישי ביבשת.
בכסף הזה לא קונים שחקני פרמייר- ליג. זה לא מקרי שבאר שבע מביאה את הזר הכי טוב שלה מרעננה. זה גם לא מקרי שדראפיץ' עושה שוק ברמלה. זה נחשף העונה לראשונה במשחקי הליגה הרגילה ויקבל חיזוק גם בפלייאוף. קבוצה של 30 מיליון יכולה לנצח בכל משחק נתון קבוצה של 120 מיליון. קבוצות מחויבות, מוכשרות במידה, מאומנות, סוגרות פערים כאלה. את כל זה אפשר יהיה לראות בפלייאוף, צריך רק להוריד קצת את הווליום.
מה דעתך על הכתבה?