לפני ארבע שנים הוא עמד במרכזה של אחת הסערות הגדולות ביותר בתולדות נבחרת ספרד. ההחלטה של ויסנטה דל בוסקה להמר על דייגו קוסטה במונדיאל 2014 הרגיזה רבים, בכל המובנים האפשריים. היו לפחות ארבע סיבות טובות לא לקחת את החלוץ לברזיל, אבל המאמן התעלם מכולן.
ראשית, הוא היה מתאזרח, והסוגיה עוררה תחושה לא פשוטה. האם אין לספרד שחקנים איכותיים תוצרת בית, והיא צריכה להסתמך על נטע זר? אמנם דייגו קוסטה לא היה הראשון, ודי להזכיר את מרקוס סנה, ברזילאי אף הוא, שהיה בורג מרכזי בקישור האחורי בזכייה ביורו 2008, אבל חלוץ מרכזי זו עמדה מתוקשרת הרבה יותר. היא מושכת תשומת לב. זו הייתה פגיעה אמיתית בכבוד הלאומי.
שנית, הוא לא התאים לסגנון. ספרד שזכתה במונדיאל 2010 התבססה על טיקי-טאקה של ברצלונה. כוכבי ריאל מדריד כמו צ'אבי אלונסו וסרחיו ראמוס דווקא השתלבו לא רע בכלל בהנעת הכדור הסבלנית, אבל אתלטיקו מדריד דגלה בשיטה אחרת לגמרי. דייגו קוסטה היה שחקן של מתפרצות. הוא חלוץ פיזי שגונב כדורים ודוחף את שחקני היריב. הוא לא מסוגל להשתתף בבניית המשחק הסבלנית. על מנת לשלב אותו, נדרש דל בוסקה להתאים את כולם לטובתו.
דייגו קוסטה עם דה חאה. עורר תחושות לא פשוטות (AFP)
שלישית, אנשים סלדו מאופיו. אוהדי אתלטיקו היו מאוהבים, כמובן, בלוחמנות של דייגו קוסטה, אך כל היתר לא סבלו את הנטייה שלו להתחזות, לקלל, לצבוט, לירוק, לגדף – ובעצם לעשות כל דבר מגעיל אפשרי על מנת להוציא את שחקני היריב משיווי משקל. זו המומחיות שלו. אפשר להשלים איתה, אבל האם אלה צריכים להיות פניה של הנבחרת? אוהדי ברצלונה וריאל בהחלט סברו כי התשובה חייבת להיות שלילית.
רביעית, אם כל זה לא מספיק, דייגו קוסטה פשוט לא היה כשיר. הוא נפצע בעיתוי מזעזע מבחינתו ולא הצליח ליטול חלק בשני המשחקים החשובים ביותר של העונה. הוא זירז את ההחלמה על מנת להיות מוכן למשחק האליפות בברצלונה במחזור האחרון ונאלץ להתחלף אחרי 16 דקות. הלקח לא נלמד ובחלוף שבוע שוב פתח דייגו קוסטה בהרכב בגמר ליגת האלופות. הוא השתוקק להיות על הדשא, אבל הוחלף אחרי תשע דקות. על הדרך, הוא פגע בסיכוייו להיות בריא בגביע העולם, ודל בוסקה ידע זאת היטב.
ובכל זאת, למרות הכל, בניגוד מוחלט לרצון האוהדים, דייגו קוסטה היה שם. הוא אפילו סחט פנדל בדרך לשער היתרון מול הולנד במשחק הפתיחה של הטורניר, אבל אז הכל התרסק. ההולנדים הביסו את האדומים 1:5, לאחר מכן הגיע ההפסד 2:0 לצ'ילה ואלופת העולם אמרה שלום לטורניר בשלב הבתים. לדייגו קוסטה, שהרס לחלוטין את האיזון על הדשא ובחדר ההלבשה ולא תרם כמעט כלום, היה חלק עצום בכך, גם אם האשמה נפלה קודם כל על המאמן.
היה לו חלק גדול בכישלון וליורו הוא כבר לא זומן (Gettyimages)
את הצלקת מהפיאסקו הזה כולם סוחבים עד היום. היא לא נעלמה, גם אם הכאב התעמעם עם הזמן. עבור חלק ניכר בציבור הספרדי, קוסטה הוא עדיין דמות לא לגיטימית בנבחרת. העובדה כי עבר לצ'לסי באותו קיץ 2014 דווקא סייעה לו תדמיתית ב"מולדתו" החדשה, כי הוא לא ספג אש על בסיס שבועי. מצד שני, דל בוסקה הפיק את הלקחים הנדרשים באיחור רב ולא לקח אותו ליורו 2016. והנה לכם, הוא חזר בכל זאת עם הבוס החדש. ג'ולן לופטגי זיהה את הבעיות של ספרד בחוד, ולא היסס להשתמש בקוסטה מדי פעם.
בעידן החדש, השיקולים נגד קצת פחות ברורים. קוסטה כשיר לחלוטין, אנשים החלו להשלים עם היותו מתאזרח והסגנון החדש של הנבחרת מתאים לו קצת יותר. לפני קמפיין מוקדמות המונדיאל ברוסיה היה לו שער אחד בלבד במדים הלאומיים, אך בטורניר הזה הוא הוסיף 5, כולל לרשת ישראל בניצחון 1:4 לפני שנה. זה לא רע, אבל אם תשאלו אוהד ספרדי ממוצע, הוא יעדיף בבירור את אלברו מוראטה בוודאי לאור העובדה שהספרדי החליף את קוסטה בצ'לסי ואילו הברזילאי שב לאתלטיקו, ונאלץ להחמיץ חצי עונה שלמה בגלל האיסור שחל על קולצ'ונרוס לרשום אותו.
חצי השנה נגזלה מהקריירה וגם מההכנות למונדיאל, אבל קוסטה נחוש מתמיד לגרום למבקריו הרבים לאכול את הכובע. הוא נרגש לחדש את שיתוף הפעולה עם דייגו סימאונה, החודשיים הראשונים שלו במדריד הניבו שישה שערים בכל המסגרות. בינתיים מוראטה נקלע למשבר אישי בסטמפורד ברידג' ובצמד משחקי הידידות מול גרמניה וארגנטינה החליט לופטגי להשאירו בחוץ.
דייגו קוסטה עם חבריו לנבחרת. נחוש להוכיח שהוא ראוי לסגל (AFP)
עבור קוסטה, זו לא הייתה בשורה משמחת, או כך לפחות הוא הציג את העניין כלפי חוץ. "אלברו חסר לי כי אנחנו מסתדרים מצוין. אני מעדיף לראות אותו בסגל", טען. במקומו הוא מצא את רודריגו שחווה עונה טובה בוולנסיה, והסקורר של העטלפים היה זה שפתח נגד הגרמנים והבקיע. קוסטה, שנכנס במקומו באמצע המחצית השנייה, לא גילה ניצוצות כלל. כעת תוהים מתנגדיו אם יש בו צורך לקראת רוסיה, והערב – כאשר יפתח בהרכב מול ארגנטינה (22:30, ישיר בספורט4) – המשחק יהיה חשוב מאוד עבורו.
הוא חשוב כי זה המשחק הראשון של נבחרת ספרד באיצטדיון וונדה מטרופוליטנו, ביתה החדשה של אתלטיקו. הוא חשוב כי היריבה היא ארגנטינה, סדין אדום תמידי עבור הברזילאים. והוא חשוב במיוחד כי זה עשוי להיות הצ'אנס היחיד לראות את צדדיו החיוביים לפני הטיסה לרוסיה. רבים ישמחו למעידה שלו עכשיו, על מנת שלא תתרחש ברגע האמת בקיץ.
מה דעתך על הכתבה?