באפריל 2012 הוחתם ג'ורדי קרויף במכבי תל אביב כמנהל ספורטיבי. מעטים האמינו אז שטור הפרידה ממנו ייכתב כעבור 6 שנים. הרבה מן המשותף היה לג'ורדי ומכבי כשההולנדי הגיע לתל אביב. הוא הגיע למועדון שחיפש את הדרך שלו, לא התחרה על האליפות 10 שנים, ובעיקר חיפש את דרכו תחת בעלים שלישי באותן שנים. גם ג'ורדי היה בסוג של מסע חיפוש עצמי אחרי הפרישה. שנה כשחקן/עוזר מנג'ר במלטה, שלוש שנים סבירות בלרנקה באי השכן, ועדיין לא היה ברור מה הכיוון שאליו הולך שחקן העבר עם שם המשפחה הכל כך מחייב.
ג'ורדי הגיע עם אג'נדה ברורה ומיד החל לממש אותה. הוא בחר למנות צוות זר צעיר ורעב. הסיבות היו ברורות. קודם כל לעבוד עם אנשים שנוחים לו, שהוא סומך עליהם ומגיעים מהמקום שבו גדל וחונך, ובו השם קרויף מזוהה יותר מכל, ברצלונה. שנית, לנתק את מכבי מכל חוליי העבר שכל כך פגעו במועדון. הקשר המעוות עם התקשורת שגרם לאנשים במועדון לדאוג קודם כל לעצמם ורק אחר כך לחשוב על טובת המועדון. והסיבה העיקרית, להקטין את הרעש החיצוני סביב המועדון הגדול בישראל וליצור סביבה סטרילית ככל שניתן לשחקנים ולצוות המקצועי (אולי ההישג הגדול ביותר של קרויף המנהל הספורטיבי).
ג'ורדי הביא לארץ מאמנים גדולים, שמכבי היוותה עבורם מקפצה למקומות גבוהים בהרבה. אוסקר גרסיה היה האיש המתאים להנחיל את הערכים שג'ורדי גדל עליהם בברצלונה ולהתחיל את המסע המופלא שלו בישראל. יחד עם אוסקר גם הגיע חואן טוריחו, שאמנם עזב עם אוסקר לברייטון, אבל חזר לאחר שנה ומהווה את אחד העוגנים המרכזיים בצוות המקצועי של מכבי עד היום. לאחריו הגיעו מאמנים גדולים כמו פאולו סוזה (אולי גדול המאמנים שדרכו פה), פאקו אייסטרן (שהביא טרבל היסטורי) ופיטר בוס, שדרך מכבי הגיע לאייאקס ובורוסיה דורטמונד.
עם בוס. קרויף הביא מאמנים גדולים, שמכבי היוותה עבורם מקפצה (אודי ציטיאט)
ג'ורדי הפך את מכבי למקום הכי מושך מבחינת השחקן הישראלי. גם בגלל הכסף הגדול, אבל גם בגלל התנאים ותחושת העוצמה והיציבות ששידר המועדון. אין ספק שהמהלך הגדול והמשמעותי שג'ורדי עשה היה הבאתו של ערן זהבי בינואר 2013. אולי השחקן שמסמל יותר מכולם את הווינריות והדומיננטיות של מכבי תל אביב ושובר השיוויון האולטימטיבי. רק סמלי שהוא גדל מעבר לכביש ביריבה המרה באדום.
בשנים האחרונות מכבי קצת איבדה את הדרך. אם זה בבחירת מאמנים לא נכונה (שוטא ארבלדזה וליטו וידיגאל, שהבאתו מעל הראש של ג'ורדי הייתה אולי תחילת הסוף מבחינתו), בחירת זרים תמוהה – מרסלו, רמון, סושיץ' ועוד, ונפילות ברכש הישראלי – יחזקאל, ורמוט. אם בשנים הראשונות הנפילות ברכש עומעמו בזכות המאמנים האיכותיים וערן זהבי, בשנתיים האחרונות מכבי נראתה קבוצה כבויה שזקוקה לריענון רציני, שלא יכול להגיע מתוך המערכת, וזאת כנראה הסיבה שמיץ' גולדהאר וקרויף החליטו להיפרד.
במידה מסוימת, מצער שג'ורדי לא מצא לנכון לשלב צוות מקומי בתוך הצוותים המקצועיים האיכותיים שהיו כאן. חילופי המאמנים התכופים והבלתי נמנעים פגעו במכבי, והידע העצום שהביאו לפה גרסיה, סוזה ובוס, הלך איתם למדינות שהם המשיכו לעבוד בהן, ולא נשאר בתוך המערכת של מכבי תל אביב, שכל פעם הייתה צריכה להמציא את עצמה מחדש מבחינה מקצועית וזה פגע בה בסופו של יום.
למרות השידוך מהשמים, הגיע הזמן להיפרד (דני מרון)
ג'ורדי קרויף ומכבי תל אביב היו שידוך משמיים. הרבה היה מהמשותף לאדם עם המועדון, ושני הצדדים יצאו נשכרים מהשידוך. אבל לכל דבר טוב יש סוף. המועדון שג'ורדי קיבל למשמורת לפני שש שנים, רחוק שנות אור מהמועדון שהוא השאיר לבא אחריו. מכבי הפכה למועדון מסודר, שמתנהל במקצוענות, הצליח לצמצם למינימום רעשים חיצוניים וחזר להיות המקום להיות בו בישראל ולהיות מועדון מוכר באירופה. וזו המורשת האמיתית שהשאיר ג'ורדי במכבי תל אביב.
מה דעתך על הכתבה?