"תראו איפה הם משחקים, איך הם משחקים, אם הם משחקים", ביקש ז'וזה מוריניו מהעיתונאים כאשר דן בסיבות להדחה המביכה בשמינית גמר ליגת האלופות בידי סביליה. הוא התייחס לשחקנים שעזבו את מנצ'סטר יונייטד מאז הגעתו, על מנת להדגיש כי קיבל לידיו סגל לא ראוי ולא מתאים ונאלץ לבצע שינויים משמעותיים. הוא עשה זאת על מנת להגן על עצמו, אך על הדרך לא היסס לפגוע בוויין רוני, מורגן שניידרלין, ממפיס דפאי, עדנאן ינוזאי ואחרים. מבחינתו, כל האמצעים כשרים על מנת להצדיק את הפיאסקו. ואם זה המצב, אפשר גם לתהות לגבי קבלת ההחלטות של המיוחד בקבוצתו הקודמת.
"תראה איפה הם משחקים ואיך הם משחקים", אפשר לבקש ממוריניו עצמו ולהצביע על קווין דה בריינה ומוחמד סלאח. שני המועמדים היחידים לתואר שחקן השנה באנגליה הם השחקנים שהפורטוגלי זרק מצ'לסי מבלי לעשות מאמץ קלוש לשלב אותם בהרכב. יש צדק פואטי בכך שמוריניו יראה את רבע הגמר בטלוויזיה, אם יתחשק לו במקרה, בעוד הבלגי והמצרי ינהלו את הקרב הגדול על המקום בחצי הגמר עם מאמנים שהשכילו לגרום להם למצות את הפוטנציאל.
את דה בריינה שכנע מוריניו להישאר בצ'לסי כאשר חתם לקדנציה שניה בסטמפורד ברידג' בקיץ 2013. הקשר בדיוק סיים עונת השאלה מוצלחת מאוד בברמן ושאף להמשיך בבונדסליגה, אבל המאמן ניהל איתו שיחה אישית ידידותית, הבטיח הרים וגבעות, והביא אותו ללונדון. חצי שנה מאוחר יותר ברח דה בריינה לוולפסבורג כל עוד נפשו בו, אחרי משחקים ספורים וביקורת נוקבת על כל צעד. במקומו החתימה צ'לסי את סלאח מבאזל על תקן כוכב עולה תמורת 11 מיליון ליש"ט. שנה חלפה, וגם הקיצוני נסע לפיורנטינה, ובהמשך לרומא, על מנת להשתחרר מהסיוט על הספסל ולהחזיר את הביטחון העצמי.
אז יש נקודות דמיון בתסריטים האלה, אבל גם בקבוצותיהם החדשות שברו השניים את שיא ההעברות. דה בריינה הוחתם במנצ'סטר סיטי בקיץ 2015 תמורת 75 מיליון יורו אחרי עונה מזהירה בוולפסבורג כמלך הבישולים בגרמניה. סלאח הגיע לאנפילד על תקן השחקן האפריקאי והערבי היקר ביותר אי פעם, תמורת 50 מיליון יורו. ואולם, שניהם לא היו צפויים להפוך לסופר-סטארים הגדולים ביותר במועדוניהם. דה בריינה הצטרף ללהקת כוכבים נפלאה, בראשה קון אגוארו ודויד סילבה. מעל ראשו של סלאח ריחפו סימני שאלה – כיצד ישתלב בהרכב עם פיליפה קוטיניו, סאדיו מאנה ורוברטו פירמינו?
והנה לכם, הם הפכו למנהיגים של ממש, המזוהים ביותר עם סגנון קבוצותיהם. למעשה, הם אלה שמעצבים אותן.
דה בריינה השתלב נפלא בסיטי מהרגע הראשון וסיפק נגיעות מבריקות עוד בעונה עם מנואל פלגריני על הקווים, אבל הוא תפס פיקוד עם הגעתו של פפ גווארדיולה. הקטלאני מצא בבלגי סוג של אנדרס אינייסטה חדש, ואף הסיט אותו מעט לאחור בעונה הנוכחית. התוצאה – יציבות נדירה, ניהול משחק פנומנלי, ואחוז דיוק עוצר נשימה במסירות עומק חכמות שחותכות הגנות. הבלגי רואה את המשחק באופן שונה מכל שחקן אחר, והגאונות שלו באה לידי ביטוי באופן מיטבי במערך של גווארדיולה שמעניק לו חופש פעולה מוחלט. הוא לא רק מוביל את הליגה האנגלית עם 15 בישולים – העניין הוא כי הוא מעורב באינספור מהלכים נוספים מבלי לקבל את תווית המבשל גם כאשר הכדור מוצא את עצמו ברשת. דה בריינה הוא המוח של האלופה שבדרך, ובאופן טבעי ראוי לפרס שחקן השנה.
סלאח. השכיח את קוטיניו (Getty)
"אם אקבל אותו, זה יהיה נחמד עבורי ועבור הקבוצה. במובן מסוים, אני חושב שזה מגיע לי כי הייתי יציב מאוד. אני מרוצה מעצמי, מאושר מהדרך בה אני משחק. למען האמת, לא ציפיתי שהעונה תהיה כה טובה, כי שמרתי על רמה גבוהה בכל המשחקים. זה לא טריוויאלי", אמר דה בריינה, והוא צודק. גווארדיולה מגדיר אותו כ"שחקן המושלם", בין היתר כי אין כוכב נכון יותר עבור אחזקת הכדור של סיטי. מאידך, אין שחקן נכון יותר עבור הסגנון המתפרץ של ליברפול מאשר סלאח.
הפריחה חסרת התקדים של המצרי אפשרה לאדומים לא להצטער יתר על המידה על המכירה של קוטיניו לברצלונה בחודש ינואר. כבר אז היה סלאח הכוכב הגדול של הקבוצה, הרחק לפני הברזילאי המצוין, ובחודשים האחרונים העסק רק הלך ושודרג. לא צחוק – מעולם לא היה בפרמיירליג שחקן שהבקיע כמות דומה של שערים ברגל שמאל. סלאח, שמזכיר בשפת הגוף ובסגנון את ליאו מסי הצעיר מלפני כעשור, לא עוצר עם 29 כיבושים בליגה ו-37 שערים בכל המסגרות. הוא מרגיש שהכל הולך לו, והביטחון העצמי מאפשר לו להמר על תרגילים ששחקן רגיל לא מעז לנסות.
"ברור שסלאח צריך להיות שחקן השנה. הוא שומר על הרמה על בסיס שבועי ומעניק שואו", הצהיר יורגן קלופ, שלא היסס להקביל את סלאח למסי. באותה נשימה, הסכים הגרמני כי גם דה בריינה יהיה בחירה נכונה: "אי אפשר יהיה להתווכח עם מי שיצביע לו. אני שמח שאין לי זכות הצבעה כמנג'ר".
דה בריינה. "אין לי מושג איך אפשר להשוות ביני לבין סלאח" (Getty)
וזו הרי בדיוק הנקודה. אין סיבה להתלבט – אפשר פשוט להפסיק לחשוב מי טוב יותר וליהנות משניהם. כפי שהסביר דה בריינה בעצמו: "אי אפשר להשוות בינינו, כי אנחנו משחקים בתפקידים שונים. זה תלוי בתכונות שאנשים מחפשים בשחקנים. סלאח נמצא בכושר הבקעה מטורף, ואני חושב שהיתה לו עונה אדירה כשחקן אגף. אבל אני משחק בעמדה שונה לגמרי, אז לפי איזה פרמטרים תתבצע ההשוואה? לי אין מושג".
כאשר הם יעלו הערב (21:45) לכר הדשא הערב באנפילד, פשוט תצפו בשניהם בשקיקה. מדובר בשחקנים נדירים בכושר נדיר, וההגרלה זימנה לנו הזדמנות לראות אותם זה מול זה פעמיים ברבע הגמר. זו זכות גדולה, ולא חייבים לקחת צד. פשוט תגידו למוריניו: "תראה איך הם משחקים". זה הכל.
מה דעתך על הכתבה?