ריקוד המכונה: סיטי של פפ בדרך להרחבת השושלת

פפ גווארדיולה הבין שיהיה אלוף אנגליה עוד מאז הכ"ט בנובמבר 2017, כשסטרלינג הבקיע את שער הניצחון בדקה ה-96 מול סאות'המפטון. היו בדרך עוד כמה חיזוקים כמו ניצחון באולד טראפורד וניצחון על האלופה היוצאת צ'לסי לפני חודש, שם כבר ממש הרשה לעצמו לחגוג. אבל כל זה עדיין לא מספיק. גווארדיולה רוצה לעשות את זה בסטייל, ועם שמחה כפולה: האחת, שמחת אליפות, והשנייה, גדולה יותר לעתים, השמחה לאיד כשיראה מחר את פרצופו של ז'וזה מוריניו באיתיחאד. (שבת, 19:15, ישיר בספורט1).

1. הזווית ההיסטורית. קחו רגע אויר, ותתעלמו ממה שקרה לסיטי באנפילד לפני שלושה ימים. את ההגדרה לעונה הזו של סיטי באנגליה, ניתן לאפיין במילה אחת – היסטורית. כל המספרים מצביעים על עונה שלא הייתה וספק אם תהיה כמוה. השיאים שנשברו ושעוד יישברו שמים את סיטי בשורה אחת עם הגדולות ביותר בהיסטוריית הכדורגל האנגלי בכלל והפרמייר ליג בפרט. מבחינת המספרים, היא תהיה בקרוב הראשונה בכל טבלה אפשרית, ותמחק את צ'לסי משם.

12 נקודות חסרות לפפ כדי להזיז הצידה את מוריניו (צ'לסי צברה 95 נקודות בעונת 2005/6),ולהיות שיאן הנקודות לעונה. בשבעת המשחקים שנותרו לו, הוא צריך ארבעה ניצחונות כדי למחוק את שיא הניצחונות של קונטה בצ'לסי בעונה שעברה (30). באותם שבעה משחקים סיטי תכבוש קרוב לוודאי 16 פעמים ותהפוך לשיאנית הכיבושים לעונה – שיא ששייך לצ'לסי של איטלקי אחר (אנצ'לוטי, 103 שערים ב2009-10). כל אלה מצטברים לשיא הניצחונות הרצופים ששברה העונה סיטי בליגה, שיא ניצחונות החוץ בעונה, ועוד ועוד.

במצב כזה, השאלה הלגיטימית היא איפה זה שם אותה מול הקבוצות האייקוניות שידעה הליגה הטובה בעולם, והאם זה הופך אותה למועמדת לקבוצה הגדולה ביותר ששיחקה ב-26 שנות הפרמייר ליג?

התחרות שלה היא בעיקר מול שלוש קבוצות – ארסנל של הנרי, ויירה וברגקאמפ – שהייתה לראשונה והיחידה שלא נוצחה במשך עונה שלמה (2003-04), וזכתה שנתיים קודם בדאבל. מנצ'סטר יונייטד של ימי הטרבל, עם רוי קין, בקהאם, גיגס, סקולס, קול, יורק, שמייכל וסולשיאר, שהייתה הטובה ביותר מבין שושלות פרגי. וגם את צ'לסי של מוריניו, דרוגבה, טרי, למפרד ושות', ששלטה ללא עוררין במשך שנתיים (2004-2006) ניתן לכלול בקטגוריה הזו.

פפ. ישמח מאוד לזכות באליפות אחרי ניצחון בדרבי (gettyimages)

סיטי של פפ היא ללא ספק הטובה ביותר שהייתה לתכולים. בימי מנצ'יני ופלגריני, סיטי הייתה קבוצה דומיננטית, אך לא ברמות האלה. גווארדיולה הפך את התכולים למכונה שאי אפשר לעצור, ולעתים היה נדמה, בעיקר בחודשיים האחרונים במשחקים מסוימים, שהשליטה של סיטי בכדור ובמשחק כל כך משמעותית, ואחרי 2-3 שערים היא כבר לא מחפשת את השער, אלא רק את הנעת הכדור, ו"להרוג" את המשחק. 

סיטי לקחה את העונה הזו בקלות, למרות שהיו לה יריבות קשות, שעושות גם הן עונה של 80 נקודות. מספיק לראות מה ליברפול עשתה לה פעמיים באנפילד כדי להבין את איכותה, אין עוררין על עוצמת הסגל של מוריניו ביונייטד, לטוטנהאם יש קבוצה חזקה ויציבה לאורך שנים, וצ'לסי הייתה רק לפני שנה הקבוצה החזקה בממלכה עם אותו הסגל. כך שברור שסיטי לא חדרה כאן לואקום בעונה נטולת יריבות ראויות. היא פשוט עשתה מהן פחות טובות, רחוקות ממנה ברוב האלמנטים.

ועדיין, למרות המספרים האדירים, גם פפ יודע שמבחן הקבוצה הגדולה ביותר פרוש על פני שנים. כדי להפוך את סיטי לאחת שאי אפשר יהיה לשכוח, הוא צריך להיות כאן ולהרחיב את השושלת. רק כך יוכל לבסס היסטורית את סיטי שלו, כאחת שתיזכר כאייקונית. לשלוש הקבוצות שהזכרנו קודם, הייתה המשכיות, הייתה חזרה על אותה הצלחה, ובעיקר שמות גדולים שהפכו לאגדות בליגה הזו. פפ זוכה באליפות עם שחקנים שכבר היו אלופים, אבל הפך אותם לקבוצה גדולה הרבה יותר. בראייה היסטורית, היא בהחלט מסוגלת להפוך לגדולה ביותר, אם תמשיך לשלוט בעונה – שתיים הבאות, כמו בעונה הזו.

מוריניו וראשפורד. הפורטוגלי יילחם כדי לצאת מהדרבי לפחות עם תיקו (AFP)

2. הזווית האישית – המבחן כולל גם הצלחה באירופה, אבל זה לא העיקר כשמדובר במטרה האישית המוצהרת שלשמה הגיע פפ – להיות אלוף אנגליה, ולהפסיק לאלתר את הפקפוק בנוגע ליכולותיו. אחרי שירותו רווי התארים בספרד וגרמניה, רבים מהפרשנים זעקו "לא חוכמה". בוא נראה אותו בליגה תחרותית יותר, קשה ושוויונית. אמרו שעם מסי, צ'אבי ואינייסטה כל אחד יכול, אמרו שבאיירן גם ככה לוקחת כל שנה אליפות. אז גווארדיולה הגיע לאנגליה כדי להוכיח שמעבר לטיקי טקה, ולשליטה האבסולוטית באחוזי החזקת הכדור, הוא יודע גם לבנות, ללמוד ולנצח בליגה האנגלית. סתימת הפיות לקחה זמן. בעונה שעברה הוא קיבל בראש, ושבר כל שיא שלילי אפשרי מבחינה אישית כמאמן. אבל הוא הפנים, רשם, וחיכה לקיץ הזה כדי לבנות בדיוק את המכונה הרצויה. זו שמביאה לו העונה כל מספר. פפ מוכיח העונה שהוא מאמן הכדורגל הטוב ביותר של זמנו, אבל כל זה לא מספיק לו. מחר, מגיע הקינוח המתוק ביותר שהיה אפשר לחלום עליו.

3. משחק האליפות – כל שחקן או מאמן אוהב לנצח בדרבי. כל אחד כזה גם רוצה להיות אלוף. חשוב בדרך לאליפות גם לנצח את היריבה הגדולה ביותר. לא הרבה מקבלים את משולש הרצונות הזה יחד, בשעתיים שהן חלום רטוב עבור מנצחים, וסיוט גדול עבור המפסידים.

שחקני מנצ'סטר סיטי. התרגלו לחגיגות ׂ(AFP)

הפעם באיתיחאד, פפ גווארדיולה יוכל להביט לז'וזה מוריניו בעיניים, עם חיוך מנומס. לא שחצני, לא מתגרה. הכי נחמד שרק אפשר. מוריניו יצעד מולו מלא גאווה, לחיצת יד ימין תהיה חמה, יד שמאל תיתן את הצ'פחה על כתף הקולגה/צ'ילבה שלו. אבל מוריניו בתוך תוכו פילל שהוא לא יצטרך להגיע לרגע כזה – רגע שבו הוא עלול לראות את יריבו הגדול לוקח אליפות על הראש שלו, לוקח אליפות בליגה שהוא מחשיב כמגרש הביתי שלו, ושעד לפני רגע פפ היה בה אורח לא רצוי (מבחינתו בעיקר..).

מנצ'סטר סיטי לא הפסיקה לנצח בחודש האחרון, ובעונה כל כך מושלמת, הסתדרו לה הדברים כך, שאת האליפות היא יכולה לקחת בניצחון בדרבי של מנצ'סטר. לא תיקו, רק ניצחון. ניצחון בדרבי, שווה אליפות. חלום בתכלת.

אם תשאלו כל אוהד או שחקן בתכלת, הוא יגיד לכם שאין דבר גדול מזה. אם תשאלו את פפ, הוא יספר לכם שלא משנה לו איך ומתי זה יקרה. אבל זה משנה לו מאד. הוא רוצה שזה יקרה הערב, בבית שלו, כשהוא מארח את היריבה הגדולה, ובעיקר את מוריניו.

התאוריות על ויתור מראש כדי להתכונן לקראת הגומלין בליגת האלופות הן בין מופרכות למעליבות. כל בר דעת שמכיר את גווארדיולה, יודע שהספרדי לא מוותר על אף משחק, הוא רוצה לנצח הכל, בטח כשמדובר בהזדמנות בלתי חוזרת לחגוג אליפות ראשונה באנגליה דווקא בדרבי.

סלאח. חגג השבוע מול מנצ'סטר סיטי. איך זה ישפיע על הדרבי? ( AFP)

בצד השני, מוריניו יעשה הכל כדי לצאת מנצח. ולנצח מבחינתו זה לצאת עם תיקו מאיתיחאד. תיקו שיעביר את חגיגת האליפות של סיטי למקום אחר, רחוק ממנו כמה שאפשר.

סיטי מעולם לא חוותה חגיגת אליפות במהלך דרבי, ובעיר מנצ'סטר עוסקים השבוע בעיקר בעיתוי המדהים שסידר הכל לקראת ערב שכזה. על הדרך, יוכל פפ לחפש עוד שיא  ולפתוח עם ניצחון של אליפות פער של 19 נקודות על פני הסגנית (אם ליברפול לא תנצח בדרבי של עירה) – פער שלא היה כמותו באנגליה בין הראשונה לשנייה.

מעבר לכל, מדובר בניצחון הפרטי של פפ על מוריניו. בנקודת הפתיחה בשנה שעברה, הם הגיעו לעיר מנצ'סטר ושפכו מאות מיליונים כדי לנצח את הליגה, לנצח אחד את השני. שניהם יודעים בדיוק למי שייכת העונה הזו, אבל על סיום הערב הזה הם יילחמו בשיניים. לראות את מוריניו הראשון לברך את האלוף החדש פפ, יהיה סיום מושלם לעונת ענק של סיטי. תהיו בטוחים שהמיוחד ינסה בכל מחיר למנוע מהדרבי הזה, להיות מיוחד.