אם היו אומרים לכם שמכבי תל אביב תיפתח את הפלייאוף העליון בארבעה הפסדים רצופים – סביר שאמירה שכזו הייתה מתקבלת כבדיחה בלתי מוצלחת. אחרי הכל זו מכבי ת"א הגדולה, העשירה והמאורגנת, מכבי הטוענת לכתר, מכבי המשתוקקת לזכות בו לאחר שתי עונות בהן ראתה בטבלה את גבה של הפועל באר שבע.
אבל באה המציאות והוכיחה שאכן הצהובים כן ספגו ארבעה הפסדים רצופים, האחרון שבהם 3:2 מול בית"ר ירושלים. זהו כמובן כישלון מהדהד, כל זאת שעה שבאר שבע ממשיכה לגרוף נקודות ומגדילה את הפער ביניהן עד ל-12 נקודות.
לעיתים ההבדלים שבין המילים כישלון ואכזבה, דקים עד מאוד, משום ששתיהן מבטאות תחושות של מפח נפש ספורטיבי. ועם זאת במקרה הנוכחי המילה כישלון נכונה הרבה יותר כדי לבטא את מה שקרה עד כה לקבוצתו של ג'ורדי קרויף במשחקי הפלייאוף העליון. סידרת ההפסדים היא באמת מדהימה.
עם זאת מעבר לחלקו של המאמן – ישנה בה גם חלקם הגדול לא פחות (ואולי אף יותר) של השחקנים. טבעי שחיצי הביקורת מופנים כמעט תמיד לעברו של המאמן, שהרי הוא זה המאמן את שחקניו ובוחר מי מהם ישחק ומי ישב על הספסל. אלא שהשחקנים אינם יכולים, או רשאים, לחמוק מאחריותם לתוצאות הנפל. אל להם "להסתתר" תחת גלימתו של קרויף. הם שספגו, והם אלה שלא ניצחו במגרשים. הם אלה שהפסידו.
שחקני מכבי ת"א. אשמים לא פחות מג'ורדי (דני מרון)
אני שוב נזכר בכך שקרויף הצהיר לפני שבועות לא רבים, שעבור קבוצתו כל משחק שנותר, כמוהו כמשחק גמר. ההצהרה הייתה במקומה, אלא שהתוצאות בשטח היו עגומות.
גם העובדה שהכל ידעו זו תקופה שבעונה הבאה יהיה למכבי ת"א מאמן אחר, כנראה לא תרמה תרומה חיובית לתוצאותיה. אך גם נתון זה אינו יכול לתרץ את הפסדיה האחרונים. מאמן ותיק אמר פעם שהכי כיף לנצח – כי בהפסדים עליו תמיד לספק הסברים להנהלה ולאוהדים. וההסברים כמובן אינם מקנים נקודות.
מה דעתך על הכתבה?