אתה לא קוסם, הארי: כך הפך קיין מסקורר ענק לבדיחה באנגליה

בשבועיים האחרונים כל אנגליה צוחקת על הארי קיין. הרשתות החברתיות מלאות בבדיחות מגוונות על חשבונו של חלוץ טוטנהאם שהשקיע המון במאבק מיוחד במינו – להוכיח שהוא כבש את שער הניצחון בסטוק.


וכך זה היה – כריסטיאן אריקסן שלח הגבהה מדודה לרחבה, קיין זינק, השוער ג'ק באטלנד הוטעה, והכדור חדר לרשת. הקשר הדני חשב שהוא השלים צמד, אבל לקיין היו תוכניות אחרות. הוא חגג בעצמו על המגרש, והמשיך לטעון כי השער שייך לו גם אחרי שריקת הסיום. הילוכים חוזרים מכל הזוויות ובכל התקריבים לא הצליחו לגלות את המגע בין הכדור לקיין, אך זה לא הפריע לו להתעקש ולדרוש לרשום את השער לזכותו.


"אני נשבע בחיי בתי שהיתה נגיעה. מכאן, אין לי יכולת לעשות משהו נוסף. אם יאמינו למילה שלי, הם ישנו את ההחלטה", הוא טען, ואפילו ביקש מאלן שירר וגארי לינקר לעזור לו. והוועדה הרלוונטית אכן האמינה. קיין קיבל את השער. מוחמד סלאח, שצועד בראש טבלת המבקיעים של הפרמייר-ליג, נותר המום. "וואו, באמת?" הוא צייץ בטוויטר, וזכה לתמיכה גורפת.

Wooooooow really ?

— Mohamed Salah (@22mosalah) April 11, 2018

בינתיים, מוביל הכוכב הנוצץ של ליברפול במירוץ עם 30 כיבושים לעומת 26 של קיין, והיתרון נראה איתן כאשר לשתי הקבוצות נותרו 4 משחקים בלבד. אלא שקיין סומך על עצמו. הוא סיים כמלך השערים בשתי העונות הקודמות, ומשפר את מאזנו על בסיס קבוע. 21 כיבושים היו לו בעונת הפריצה ב-2014/15, הוא עלה ל-25 ב-2015/16 והשתדרג ל-29 ב-2016/17. אם יחצה את רף 30 השערים ב-2017/18, בעוד סלאח יפסיק לפתע למצוא את הרשת, ימצא את עצמו קיין בפסגה בפעם השלישית ברציפות. וזו הרי המטרה – לשמור על התואר לאורך שלוש שנים.


ההישג אכן עשוי להיות מרשים. בכל תולדות הליגה האנגלית, מאז המאה ה-19, רק שלושה שחקנים הוכתרו כמלכי השערים בשלוש עונות רצופות, שניים מהם היו בעידן הפרמייר-ליג. שירר עשה זאת ב-1994 ו-1995 עם בלקבורן, ואז ב-1996 עם ניוקאסל. תיירי הנרי זכה בין 2004 ל-2006 עם ארסנל. הכוכב היחיד שעשה זאת לפניהם הוא ג'ימי גריבס, בין 1963 ל-1965 – במדי טוטנהאם.


קיין והשער מול סטוק. מתרכז בדברים החשובים? (Gettyimages) 


אם כך, קיין משתוקק ללכת בדרכו של גדול המבקיעים של הליגה בכל הזמנים. לגריבס היו 357 כיבושים, ושיאו עדיין לא נשבר. גם ממוצע ההבקעות של גריבס, 0.69 למשחק, הוא הטוב ביותר מאז מלחמת העולם השנייה בקרב חלוצים שהבקיעו 200 שערים לפחות. שירר, למשל, הסתפק ב-0.51 בלבד. לאיאן ראש ממוצע של 0.45, וויין רוני עומד כיום על 0.44.


רוצים לדעת מה הממוצע של קיין? 0.71. כן, זו לא טעות. 104 שערים ב-146 משחקים. הקצב שלו טוב יותר אפילו מגריבס. אם לא יתפתה לעבור לריאל מדריד ויישאר בטוטנהאם, הוא בהחלט עשוי להפוך לגדול חלוציה בכל הזמנים. אם ישמור על תדירות הכיבושים, הוא מסוגל אפילו להיות גדול החלוצים האנגלים אי פעם. הכישורים שלו יוצאי דופן – אחוז ניצול הזדמנויות פנומנלי, קור רוח מול השער, נגיחה אימתנית, מיקום נדיר וגם יכולת כיבוש פנטסטית מחוץ לרחבה עבור מספר 9 קלאסי כמוהו. אין ספק – לקיין יש פוטנציאל של סופר-סטאר. מאוריסיו פוצ'טינו טוען שהוא יזכה בבוא היום בכדור הזהב, וזה בהחלט אפשרי. ואולם, כדי להיות גדול באמת, קיין צריך להתרכז בדברים החשובים – בקבוצה.



פוצ'טינו. מאמין שקיין יזכה בכדור הזהב (gettyimages)


הדחף להבקיע מובן לחלוטין. טבעי שקיין נחוש למצוא את הרשת בכל רגע נתון, במשחק משחק ומשחק. טבעי שהוא רוצה להיות מלך השערים בכל עונה ועונה. זה בסדר, אבל להישבע בחיי בתך שנגעת בכדור? השער הזה מול סטוק באמת צריך להעסיק את המנהיג של טוטנהאם? דווקא המירוץ מול סלאח צריך להיות מעל הכל? מבחינת אריקסן, לפחות, "הגניבה" לא היוותה בעיה. "אני אקח בשמחה את הבישול", חייך הדני, ובצדק. הוא הרי רגיל לבשל. אלא שאפילו הוא המליץ לקיין להפסיק לדבר על השער הזה, כי המשימות האמיתיות שונות. הכי חשוב לזכות בתארים.


לגריבס לא היו אליפויות בטוטנהאם. הוא הגיע לדאבליסטית ב-1961, ולמרות כל התרומה ההתקפית המזהירה שלו, לא הצעיד אותה בחזרה לפסגה. לפחות הוא זכה פעמיים בגביע האנגלי, וגם בגביע המחזיקות האירופי. זוכרים כמה תארים קבוצתיים יש לקיין נכון לעכשיו? אפס עגול. גם כאשר העפיל לגמר גביע הליגה ב-2015, הוא הפסיד לצ'לסי. דייגו קוסטה הבקיע אז כאשר הכחולים ניצחו 0:2. בכלל, קוסטה הוא שחקן הרבה פחות מוכשר מקיין, ומעולם לא היה מלך שערים, אבל יש לו שתי אליפויות אנגליה, וגם אליפות ספרד עם אתלטיקו מדריד. הוא הרבה פחות אלגנטי מקיין, ושחקני היריב שונאים אותו ומאשימים אותו בחוסר ספורטיביות, אבל הוא לוחם תמיד למען הקבוצה, ולא נשבע שהבקיע שערים שלא שייכים לו.



קיין אוהב לראות את שמו לצד התוצאה (AFP)


עד לפני שבועיים, היה קיין בקונצנזוס באנגליה. כאשר היה חשש כי הפציעה תסכן את השתתפות במונדיאל, נכנסו האוהדים להלם מוחלט. הוא אמור להוביל את הנבחרת. הוא הקפטן העתידי. אסור לו לפגוע בתדמיתו ולהפוך לבדיחה באופן כה אבסורדי. וכעת, אחרי שעשה מעצמו צחוק, הוא חייב לשים את הפרשה בצד ולגשת למשימה החשובה ביותר. מנצ'סטר סיטי כבר זכתה באליפות, אבל תואר קבוצתי ראשון עדיין יכול להיות לו. בשבת הוא מתמודד מול מנצ'סטר יונייטד בחצי גמר הגביע האנגלי, וכל העיניים יהיו עליו. בינתיים, מאזנו האישי מול השדים האדומים לא משהו – שער בודד בשמונה מפגשים, וזה הזמן לשפר אותו, אבל לא לשכוח – גם אם אריקסן יבקיע את השערים שיעלו את טוטנהאם לגמר, זה בסדר.