1. דז'ה-וו ראשון. מאי 1999. מכבי תל אביב עורכת מסיבת עיתונאים לכבוד קבלת תעודת התושב הארעי של שורה אובארוב. הבעלים לוני הרציקוביץ' מנצל את ההזדמנות כדי לעשות בילד-אפ למשחק על כרטיס לגביע אירופה, המשחק בסוף אותו שבוע מול בית"ר ירושלים. רק שמספר ימים לאחר אותו משחק, התמודדה בית"ר בגמר הגביע מול הפועל ת"א. הרציקוביץ' לא לקח בחשבון שבית"ר אינה מכבי ת"א. בשביל אוהדי בית"ר, גביע יותר חשוב מכרטיס לאירופה. את הגביע אפשר להביא לכיכר ספרא, הכרטיס לאירופה נגמר בסוף יולי. בית"ר ירושלים לא ערוכה להילחם בשתי חזיתות. לאימפריות גדולות ממנה לא הייתה יכולת כזו. אז בית"ר הגיעה לאצטדיון ר"ג, כמעט בלי קהל, הובילה 1:2, קרסה ברבע השעה האחרונה וחטפה רביעייה.
2. היו קבוצות גדולות מהפועל באר שבע, בטח של העונה. לא בטוח שהיו קבוצות שנראו ככה כל כך הרבה זמן. לא לשכוח: לשלוש העונות של ברק בכר אפשר להוסיף את השנתיים של אלישע לוי. חמש עונות שב"ש משחקת את כל משחקי העונה. בהתחלה היא לא הצליחה להופיע למשחקים החשובים. אחר כך היא הצליחה לא להפסיד את המשחקים החשובים. אחר כך היא הצליחה לנצח את המשחקים החשובים. עכשיו היא מנצחת בעיקר את המשחקים החשובים, ויש לא מעט קבוצות חשובות שהיא דורסת.
על בית"ר ירושלים עבר אתמול במחצית השנייה הג'ירו ד'איטליה. נחשול עצום של באר שבעים. ביציע, במגרש, בנשמה. מה שעשתה ב"ש במחצית השנייה היה הצגת תכלית. לא של אלופה, אלא של אלופה מפוארת. קבוצה עם פאסון, עם קילינג אינסטינקט אדיר, קבוצה עם מנטליות משובחת, עם הכרה ברורה ביכולות שלה והתעלות ברגעי האמת – לא של אחד, לא של שניים, אלא של קבוצה שלמה. ה-1:4 במחצית השנייה מזכיר קצת את ה-0:5 של מכבי חיפה על מכבי ת"א בתחילת 1994. "חזרנו עם הפנים בין הידיים", שורר אז יובל בנאי. אוהדי בית"ר חזרו אתמול שנים אחורה, כשנהר אדיר של אנשים נטש את טדי במדרונות מגרשי החנייה, נהר יותר שוצף מה"רולקסים" של הכדורסל.
3. דז'ה וו שני. בני בן זקן (או אולי אלי טביב) החליט לשמור אתמול את איתי שכטר ועידן ורד על הספסל, לטובת הגמר, ולהעלות את יעקב בריהון. עוד לפני שהרמנו גבה, בריהון פרגן לחן עזרא שער יתרון. לכאורה, קבוצה טובה מתפקדת בכל הרכב, כי היא קבוצה. הבעיה היא שבית"ר ירושלים היא הכל חוץ מקבוצה. יש לה שחקנים נהדרים, התפרצויות של כישרון, דרייב אדיר מהיציע, אבל כשצריך להיערך למצב נייח, או לנהל הנעת כדור מאחור מול קבוצה שלוחצת גבוה, היא נחותה מול יריבות שמבינות כי הניצחון מצוי בפרטים הקטנים: בסגירות האלכסוניות, בחיפוי, בהחלפת מקומות, במהלכים לא צפויים.
בכר. הסיבה שב"ש היא הקבוצה הטובה בישראל (דני מרון)
זו הסיבה שב"ש מאומנת יותר, זו הסיבה שברק בכר הוא המאמן הכי טוב בישראל – בדור האחרון ואולי אפילו בהיסטוריה, וזו הסיבה שהפועל ב"ש – שבמחשבה לאחור זו סנסציה מטורפת – היא הקבוצה הכי טובה בישראל, כקבוצה, כארגון, כמועדון. זה המקום לספר, כי נשארתם עד עכשיו במתח, שאת הגמר ב-1999 מול הפועל ת"א בית"ר ירושלים הפסידה. היא הפסידה כרטיס לאירופה בשני המקומות. אחרי שחוטפים שתי רביעיות בשני המשחקים טרם הגמר, יש מצב שמאבדים תואר שני תוך מספר ימים. נכון, מכבי חיפה חטפה שישייה ולקחה גביע, ומכבי ת"א חטפה עשירייה ולקחה גביע, אבל לבית"ר ירושלים אין את העומק ההיסטורי כמועדון שיש למכבי חיפה ומכבי ת"א. מה שיש לה זה לא מעט משחקים כמו אתמול.
4. מהראן ראדי נמצא משחק מזכייה שישית ברציפות באליפות. וואו.
מה דעתך על הכתבה?