1-2-3: ברק בכר, הפחתת התלות בוואקמה והתגובה המהירה לכל צרה

באר שבע צלחת
באר שבע צלחת | דני מרון

אוזן מסכם את האליפות השלישית ברצף של באר שבע, מצדיע למאמן ("שובר מוסכמות"), מחדד את התרומה של ממן ("בנעליים של בוזגלו") מחלק צל"ש להנהלה ("הכי עירנית בליגה") וחותם עם מהראן ראדי

(גודל טקסט)

הפועל באר שבע אלופה בפעם השלישית ברציפות ובצדק (צדק היא עוד מילה שמסמלת את העונה). אם האליפות הראשונה שלה הייתה מרגשת והיסטורית שבה ב"ש נלחמה וניצחה שחקן ייחודי וקבוצה עוצמתית, והשנייה הייתה סופר דומיננטית, אז האליפות השלישית היא אליפות של מאמן, אליפות של צוות מקצועי, ובעיקר אליפות של חדר הלבשה בלתי ניתן להכנעה.

לכבוד האליפות המרשימה הזו, ארצה להתמקד בכמה מהגורמים החשובים שהביאו לב"ש את התריפיט ההיסטורי שלה.

ברק בכר – הגורם הכי משמעותי באליפות של ב"ש, נקודה. יכולות האימון של ברק בכר הן יוצאות דופן ומהטובות שהיו כאן אי פעם. בכר התמודד בצורה נהדרת עם איבוד שני הבלמים הבכירים שלו. שדרג את היכולת של אלחמיד תוך כדי תנועה והפך אותו מפוטנציאל לאחד משלושת הבלמים הטובים בארץ, שיחד עם טאהא יצר את מרכז ההגנה הטוב בישראל. בזכות בכר והצוות שלו, אורן ביטון, שהגיע כמגן התקפי מוכשר עם רגל שמאל רכה, שיפר משמעותית את משחק ההגנה שלו והפך למגן השלם והטוב בליגה.

בכר אמנם הגיע לפלייאוף כשהוא בראש הטבלה, אבל כשהקבוצה מקרטעת, לא דומיננטית ומתקשה מול קבוצות הפלייאוף העליון. בכר ראה כי טוב, שינה סגנון, ויתר על החזקת כדור, נתון שבו ב"ש ירדה בחמשת משחקי הפלייאוף הראשונים בעשרה אחוזים, עבר למערך של 4:3:3 עם שני קשרים אחוריים, שינה סגנון ומיקום לחץ כדי להפוך את הקבוצה לקטלנית ומהירה במעברים ויצא למסע ניצחונות שהביא לו בסופו של דבר את התואר.


בכר. שקט, צניעות, פרגון, תחושות בטן מוצלחות (דני מרון)

ומעל הכל, השקט, הצניעות, הפרגון לסובבים אותו, ניהול המשחק, תחושות הבטן המוצלחות (ניב זריהן מול בית"ר, מיכאל אוחנה מול מכבי ת"א), והיכולת להתמודד עם כל מה שנזרק לעברו תוך שליטה מלאה בסגנון ובשחקנים, הופכות את בכר למאמן ייחודי שובר מוסכמות. התחושה שבכר נותן, היא שהקריירה שלו רק בתחילתה ועוד תפרוץ מחוץ לגבולות המדינה.

חנן ממן – שחקן העונה של ב"ש. הגיע בסיום מועד ההעברות של ינואר ושינה לחלוטין את החלק הקדמי של ב"ש. הוסיף לב"ש את הכלי ההתקפי שכל כך חסר לה מאז עזיבת בוזגלו והוריד את התלות ההתקפית המוחלטת שהייתה בוואקמה. שמונה שערים, כולל שערים מכריעים מול היריבות הגדולות והשתלבות פשוט מושלמת במערך האדום הפכו אותו לגורם המשמעותי ביותר בריצה הנפלאה של ב"ש הפלייאוף העליון.

תגובות מהירות של ההנהלה – ב"ש שוב הוכיחה שהיא הקבוצה הכי ערנית וחדה בליגה, לא רק על המגרש, אלא גם בתחום הרכש. ההבאה הזריזה של אלחמיד, ברגע שצדק הושבת. ההבאה של ממן מאחת מהיריבות על התואר על הבאזר של חלון ההעברות בינואר – ההעברה ששינתה את העונה. שניים מהשחקנים שהביאו את האליפות הובאו בשליפה אחרי מכות לא צפויות שנחתו על האלופה. היכולת של ב"ש להיות מוכנה עם תכניות מגרה לכל צרה שלא תבוא, עשתה את ההבדל בינה לבין המתחרות שלה על התואר.


אלחמיד. הגיע בזריזות ונכנס היטב לנעליו של ויטור (דני מרון)

הנפילה ברכש – עם כל המחמאות, לב"ש היו הרבה טעויות העונה. הנפילה הקשה עם הזרים החדשים וחלק מהרכש הישראלי (אלו, מלמד) פגעה קשות בניסיון להגיע לליגת האלופות והייתה אחת הסיבות לתחילת העונה המקרטעת. הסמל של הנפילה הוא כמובן איסק קואנקה, שהובא כמחליף של מאור בוזגלו והתברר מהר מאוד כשחקן שיתקשה לתרום, שלא לדבר על להוביל. גם קורהוט, שהאריך חוזה במהלך העונה, לא היה פקטור העונה ואיבד את המקום לאורן ביטון. ויטור שוב נפצע ויהיה מעניין לראות איך יחזור. פקהארט הגיע כחלוץ ראשון, אמנם הבקיע כמה שערים חשובים, אך לא התאים לסגנון של ב"ש וכנראה יעזוב בסיום העונה.


קואנקה. סמל הנפילה (דני מרון)

ואם יש נורות אדומות שנדלקות לקראת העונה הבאה, הן קשורות לנושא הזה. ב"ש תאלץ לעשות מהפכה לא קטנה בסגל. ב"ש אמנם סופר דומיננטית בשוק הישראלי, אבל אם ירצו לעשות שוב דברים גדולים גם באירופה, הבחירה של הזרים היא קריטית. אם וואקמה ואוגו יישארו (מה שבכלל לא בטוח), ב"ש תביא לפחות שלושה זרים חדשים והבחירה בהם תהיה חייבת להיות מדויקת כדי שב"ש תשמור על התואר ואולי גם סוף סוף, תעשה את קפיצת המדרגה באירופה ותגיע לשלב הבתים בליגת האלופות.


ראדי. מודל לחיקוי (דני מרון)

מהראן ראדי– לא סתם השארתי אותו לסוף. האיש שמסמל יותר מכל את העברת הלפיד מת"א לבירת הנגב, עשה אתמול היסטוריה והפך לראשון שזכה בשש אליפויות ברצף. כל כך סמלי שראדי הוא זה שקובע את הנתון חסר התקדים הזה. שחקן שהתחיל למטה, התקדם עקב בצד אגודל. התחיל בהפועל מג'ד אל כרום, דרך מכבי כפר כנא, הפועל אשקלון, מכבי הרצליה, שבה ערך את הופעת הבכורה בליגת העל רק בגיל 24, המשיך בבני יהודה, הפועל עכו, בני סכנין ומשם הגיע בגיל 30 למכבי ת"א והשאר הוא היסטוריה. ראדי, בחור צנוע, אינטליגנט, עובד חכם ונכון, הראה בקריירה המיוחדת שלו, שיש דרכים רבות להגיע לפסגה ובהחלט צריך לשמש כמודל לחיקוי לילדים שרוצים להגשים את החלומות שלהם.  

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי