נראה כאילו ינואר 2016 היה ממש לא מזמן. זינדין זידאן כבר לא מאמן ריאל מדריד. בשנתיים וחצי לקח תשעה תארים, הפך ליחיד בהיסטוריה של ליגת האלופות (בעידן החדש של המפעל מאז 1992) שמחזיק בשלושה גביעים עם אותו מועדון, ולראשון שמעולם לא הודח ממפעל אירופי. יש עוד המון מספרים ועוד המון פרשנים שחושבים שזידאן הוא לא הסיבה המרכזית לשלושה גביעי אירופה רצופים, אבל הכל כבר קרה ונרשם. זיזו הולך הביתה עם נתון מטורף ושיא שספק אם יישבר.
אתמול במסיבת העיתונאים בה הכריז זידאן על סיום דרכו במועדון המדרידאי, הוא היה שלו כתמיד. קול. כמו על הקו, כך גם על המיקרופון: לא מנסה לגנוב את ההצגה עם פומפוזיות ומשפטים מפוצצים. פשוט הולך. הוא משאיר אחריו נעליים ענקיות מלאות בהישגים שיהיה קשה למלא. קשה מאוד.
מה היה חלקו של זידאן בשושלת הזו של ריאל מדריד? הרי מי שבנה את הקבוצה הנוכחית היה קרלו אנצ'לוטי. זידאן עשה שינויים מינוריים ביותר מאז הגיע לפני שנתיים וחצי. הסגל העמוק והאיכותי בתבל היה ונשאר שם עוד מ-2014, עם תוספות ושינויים קלים. ובכל זאת, אחרי כישלון בסיום עונת 2014/15, ובתחילת העונה שלאחר מכן הגיע זיזו, ואיתו הוא הביא רק דבר אחד – קארמה.
זידאן ובנזמה. המאמן שתמיד עמד באלגנטיות על הדשא (gettyimages)
זידאן הוא הווינר האולטימטיבי. הוא נכנס באלגנטיות לתפקיד, עמד באלגנטיות על כר הדשא – גם כשפיגר, וגם כשחטף, וגם – ובעיקר – כשריאל הבקיעה שערים חשובים, הוא אף פעם לא השתולל. יש לו פאסון לשמור עליו.
ריאל של שלוש העונות האחרונות היא קבוצה שנהנתה משילוב נדיר של מזל (היה לה כזה גם בגמר 2014 תחת אנצ'לוטי), מעזרה מהשופטים (גם אחרות נהנות מזה, אך לא בשיטתיות כמו הבלנקוס), מפציעות של שחקנים מרכזיים אצל היריבות בשלבים קריטיים (ותודה לסרחיו ראמוס), ועוד קטנות כאלו ואחרות. אבל ריאל מדריד של זידאן היא לבטח הקבוצה הכי ווינרית ויעילה של הכדורגל האירופי מאז גראנדה מילאן, ואולי אף עולה עליה.
כל זאת נזקף לזכות מצבור שחקני-על מעוטרים שמשחקים בה, שפשוט רגילים לנצח תחרויות. ראמוס, כריסטיאנו רונאלדו, טוני קרוס, גארת' בייל, מרסלו – כולם אנשי גמרים, שחקנים של הנפות. אבל הייתה להם על הספסל את הדמות שידעה לתת להם את הבמה, ברגעים הנכונים, בכושר הנכון של כל אחד מהם, ולתת גם את הקארמה הנכונה. הוא היה שם, כשחקן וכמנצח. תמיד היה.
רונאלדו וזידאן. שחק על ומאמן ווינר (AFP)
המורשת של זידאן לא תתבטא בטקטיקה או בשיטה. הוא לא פפ גווארדיולה ולא יורגן קלופ. אבל רוחו משפיעה על השחקנים לא פחות, וכנראה שיותר. שמונה גמרים, שמונה ניצחונות. מה עוד אפשר לומר?
זידאן הודיע אתמול שהוא עוזב את ריאל. הנשיא פלורנטינו פרס הדגיש כי זו לא פרידה ואמר: "להתראות בקרוב". בהחלט ייתכן שזיזו ישוב יום אחד לסנטיאגו ברנבאו, אך לא בקרוב. הוא עייף. האינטנסיביות של עבודת מאמן במועדון פאר כלל לא מזכירה את הנוחות של שחקן-על ואת תפקיד העוזר שבו החזיק קודם. אין דרך טובה מזו להיפרד ולצאת לחופשה – בשיא השיאים. בעוד שנה, כשידגדג לו שוב, הוא יבחר לאן ללכת. כולם יחכו לו. בעצם, כבר עכשיו בטח מתחילים הטלפונים.
בייל חוגג. גם הוא לא יישאר בריאל מדריד (AFP)
אבל הסיפור הזה הוא לא הסיפור של זידאן. ההודעה של האלוף הצרפתי היא בעצם תחילת סוף העידן הזה בריאל מדריד. בייל בדרך החוצה, וגם רונאלדו שחרר רמז עבה (וגם כך הוא יסחוב מקסימום שנה נוספת במועדון). פרס, שלא יקבל כנראה את ניימאר הקיץ, צריך להתחיל לבנות את הקבוצה החדשה עם המאמן החדש, מי שלא יהיה.
זהו סוף עידן. סוף הרואי, סוף היסטורי, אך לא סופה של השושלת. כל עוד ראמוס כאן, יחד עם הקישור הטוב בעולם, ריאל מדריד תפתח גם את העונה הבאה כמועמדת הבכירה לזכות בליגת האלופות. ואף אחד – גם לא ווינר מטאורי כמו זידאן – אינו גדול יותר מהמועדון. אף אחד לא גדול כמו ריאל מדריד.
מה דעתך על הכתבה?