במונחים היסטוריים בלבד, האימפקט של ביטול המשחק בין ישראל לארגנטינה גדול מכל פיגוע מיקוח, פיגוע התאבדות או פיגועי טרור אחרים לאורך עשרות שנות הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואפילו עלול להוות נקודת מפנה במאזן האימה בין הצדדים.
הפלסטינים ותומכיהם, בארץ ובחו"ל, הצליחו לנצח את ישראל, לשבש את סדר החיים שלה, לפגוע במוראל הלאומי שלה – וכל זאת מבלי שנשפכה טיפת דם אחת. מהבחינה הזו, ולנוכח העובדה כי לישראל יש, בחלק מהמקומות בעולם, מעמד שווה ערך ליוגוסלביה של תחילת שנות ה-90, מדובר במכה קשה. אדם שנידון למאסר עולם על ניסיון לרצח ישראלים ויושב היום בעמדת יו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית, עושה להתאחדות שלנו ולמדינת ישראל בית ספר. ישראל התייחסה אליו בביטול והיא משלמת על כך במכה שחטפה מתחת לחגורה. עצם הסיטואציה הזו הזויה – איך אדם כל כך מפוקפק מוריד את ישראל על ברכיה?
שרת התרבות והספורט מירי רגב יכולה לתלות את האשמה בביטול המשחק באיומים שהופנו כלפי לאו מסי ובני משפחתו, אבל זו לא הסיבה היחידה. ישראל נרדמה בשמירה, שיחקה לידיהם של הפלסטינים ותומכיהם, ביצעה פעולות פופוליסטיות שאינן פופולריות בעולם וגרמה לעצמה נזק בלתי הפיך. כל פלסטיני יודע היום שעל ישראל אי אפשר לאיים, אבל על שאר אזרחי העולם שבאים במגע עם ישראל, אפשר לאיים, לכופף ולמנוע את המגע. יש יותר אוהבי עצמם מאוהבי ישראל בעולם, ועם הנתון הזה קשה להתווכח.
"על ישראל אי אפשר לאיים, אבל על שאר אזרחי העולם שבאים במגע עם ישראל, אפשר" (Getty)
המשחק הזה נולד בחטא ומת בחטא. הוא נולד בחטא כי הוא נחשב בידי מארגניו כאירוע בידורי, כמופע ראווה, ולא כהתמודדות ספורטיבית. ארגנטינה לא זקוקה לישראל כדי לבחון את עצמה לפני המונדיאל, היא לא צריכה את המשחק הזה – ולזוז מבחינתה מברצלונה ערב יציאה לטורניר שיכול להתארך עד ליותר מחודש, זה תיק שרק התאחדות תאוות בצע ונהנתנית כמו זו הארגנטינית יכולה להרים. אם מכניסים סביב המשחק הזה הסחות דעת – ילדים צווחניים, פגישות עם פוליטיקאים, אבטחה חסרת תקדים ובעיקר עניינים פוליטיים שלא מעניינם – לארגנטינה אין שום סיבה להגיע לכאן.
"טיירה סנטה" ב-2018 זה לא "טיירה סנטה" ב-1986. היום אפשר להיכנס דרך הולוגרמה לכנסיית הקבר, במקום לעבור את עמדת מג"ב בשער שכם. אם הדברים היו תלויים בחורחה סמפאולי, מאמן ארגנטינה, המשחק הזה היה מת באותה שעה בה הוא נולד, עם כל הכבוד לדני בנעים וליכולות המופלאות שלו להביא לכאן שועי עולם. אין ערך ספורטיבי למשחק, אפילו לא להתאחדות בישראל שנמצאת עמוק בפגרה, שלא מינתה עדיין מאמן לנבחרת, ומעמד הנבחרת שלה בשפל המדרגה כפי שלא היה מעולם. העובדה כי אנשים רכשו כרטיסים רק כדי לראות את מסי ואילו נבחרת ישראל, בה יש כדורגלנים שהם בשר מבשרנו, מהווה שטיח ותפאורה למופע העקום הזה, היא גזירה שציבור קטן – אבל חשוב – לא יכול לעמוד בה, וזה ציבור אוהדי הכדורגל הישראלי.
וצריך לומר לשרה רגב את מה שהצעקות שלה במסיבות עיתונאים והטחת העלבונות שלה לא יכולים לכסות: את לא מבדילה בין מסי לחבר מרכז ליכוד. בשבילך הם אמצעי, לא מטרה. הספורט לא חשוב, אבל מניית האירועים שהגיעו לארץ – זה מבחינתך ההישג האמיתי, סוג של שופוני שאין לו ערך ספורטיבי, רק ראוותני. ההתעקשות שלך לקיים את המשחק בירושלים, בניגוד לרצון של ארגנטינה להימנע מכניסה לשדה המוקשים הפוליטי (ירושלים היא בירת ישראל, אבל היא גם מקום שנוי במחלוקת עבור רוב אזרחי העולם) דרדרה את הסיכויים הנמוכים בלאו הכי לקיום המשחק עד לכדי ביטולו המוחלט.
חיפה היא עיר בישראל, ירושלים היא בירת ישראל, וספורט חייב להיות מופרד מפוליטיקה: שלוש עובדות מוגמרות. רגב הצליחה לערער כל אחת מהן. אם פיפ"א תחקור לעומק את ביטול המשחק ותגיע להתערבות הפוליטית והעברת כספי ציבור לטובת העתקת המשחק, ישראל עלולה להיות מורחקת מפעילות בינלאומית. את זה רגב לא מבינה, לא רוצה להבין ומבחינתה זו מכשלת רייטינג לא קטנה. אפשר להאשים את כל העולם ואשתו, ואפשר לקחת אחריות: גם חטא היוהרה הזה מנע מילדי עוטף עזה לצפות במסי – הרבה יותר ממה שמסי מנע זאת בעצמו.
חטא היוהרה הזה מנע מילדי עוטף עזה לצפות במסי (ניר קידר)
מה דעתך על הכתבה?