השבוע פרש הקשר מנבחרת גרמניה בזעם, תוך פרסום האשמות חמורות נגד ההתאחדות והעם הגרמני כולו. היחס כלפי היה בלתי נסבל ולא הוגן, לטענתו, והכל בגלל שהוא ממוצא טורקי. אפשר להבין לליבו, כי חלק מהתגובות במהלך המונדיאל ואחריו אכן היו גזעניות ומחפירות באופן קיצוני. הגזעניות ושנאת זרים נמצאת במגמת עליה באירופה בכלל ובגרמניה בפרט, והמהגרים סובלים מכך מאוד. ואולם, העניין הוא כי אוזיל עצמו בחר ביודעין להוסיף שמן למדורה. הוא החמיר את המצב במו ידיו ושיחק לידי הימין הקיצוני הבזוי. כעת, הוא מנסה להתקרבן, אבל האשמה מוטלת גם עליו.
האמת הפשוטה היא כי הסערה החלה בסוף מאי כאשר אוזיל נפגש בלונדון עם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, הצטלם איתו והעניק לו את החולצה של ארסנל, כחודש לפני הבחירות בטורקיה. במסמך שפרסם אתמול (שני) ברשתות החברתיות, אשר היווה התייחסות ראשונה לתקרית, טען אוזיל: "התמונה הזו לא הייתה קשורה לפוליטיקה או לבחירות. זה היה אות כבוד לבעל התפקיד הגבוה ביותר במדינה של משפחתי". וכאן, במשפט האומלל הזה, טמונה הבעיה הגדולה ביותר – זו צביעות והיתממות.
Mesut Ozil pens open letter to fans after criticism of picture with Turkish president Recep Tayyip Erdogan https://t.co/X325DkGEQYpic.twitter.com/6ULBrnGIic
— Mirror Football (@MirrorFootball) July 22, 2018
לא ניתן לקיים מפגש לא פוליטי עם פוליטיקאי, קל וחומר זמן קצר מאוד לפני בחירות. לא ניתן לחייך למצלמה ביחד עם דמות שנויה מאוד במחלוקת, ואז להצהיר כי מדובר בעניין של זהות לאומית בלבד. לא ניתן להפגין תמיכה בפושע שהורס את מדינתו ואת חיי עמו, ואז להציג את הביקורת כפגיעה על רקע לאומני. זה לא מוסרי ולא מתקבל על הדעת. די להזכיר כי אמרה ג'אן פשוט סירב לפגישה עם ארדואן כאשר הוצעה לו. הוא לא פחות טורקי מאוזיל. הוא רק יותר חכם וערכי ממנו.
בעיני הרוב הגרמני השפוי, המוצא הטורקי של אוזיל מעולם לא היווה שיקול כלשהו. הרוב השפוי ראה בו כדורגלן צמרת, על כל יתרונותיו וחסרונותיו. והרוב הזה נדהם כאשר הכוכב בחר בצעד פוליטי כה מובהק עם אדם אשר מדיניותו מנוגדת לחלוטין לזו של גרמניה עצמה. הערכים של ארדואן מנוגדים לאלה של גרמניה הנוכחית, והזדהות איתם נתפסת כסוג של בגידה. טורקיה זה בסדר, אבל ארדואן – ממש לא. ברגע אחד, לקח אוזיל את "הטורקיות" שלו, שם אותה במרכז הדיון והפך אותה לסלע המחלוקת.
כי הרי יש אלף דרכים הגיוניות להביע הזדהות עם העם הטורקי ולכבד את השורשים. אפשר לתרום למהגרים, אפשר לתמוך בקבוצותיהם, אפשר אפילו לנסוע לאיסטנבול ולהיפגש עם אוהדים, אפשר לגייס את תמיכת הטורקים בנבחרת גרמניה. ואפשר פשוט לחיות את החיים בדרך שלך ולהרגיש שייך לשתי המדינות מבלי לשתף את כל העולם ואשתו בתחושותיך. הימין הקיצוני המאוס מעולם לא עשה את חייו של אוזיל קלים והקולות האלה מתגברים בשנים האחרונות, אך הם בכל זאת נותרו בשוליים של החברה. בפגישתו עם ארדואן, העניק להם אוזיל לגיטימציה. הוא העניק לימין הקיצוני הזדמנות לצבור הרבה יותר תומכים.
"לקח את 'הטורקיות' שלו והפך אותה לסלע המחלוקת" (Gettyimages)
הפגישה עם ארדואן, אותה סירב להסביר במשך כחודשיים, גרמה נזק עצום לקהילה הטורקית בגרמניה. כנציג בכיר ומפורסם של קהילה זו, כמוביל דעת קהל, השחיר אוזיל את בני עמו. הוא לא רק הציג את עצמו כאדם לא נאמן לערכים הדמוקרטיים של גרמניה, אלא אפשר לפופוליסטים מהימין להציג את יתר הגרמנים ממוצא טורקי כלא נאמנים. ייתכן שהייתה לו גם השפעה על ההצבעה בבחירות, וזה חמור שבעתיים. אחוז ההצבעה למפלגתו של ארדואן בקרב טורקים אזרחי גרמניה היה גבוה במיוחד. האם אוזיל תרם לכך? ייתכן והתשובה חיובית.
ואם היא חיובית, הרי שהוא פגע גם בעם הטורקי כולו. עשרות מיליוני טורקים מייחלים לסופו הפוליטי של הדיקטטור שמחסל את הדמוקרטיה החילונית, שולח עיתונאים למאסר ומאמלל את אנשי הרוח והאינטליגנציה. אוזיל, בין אם ירצה בכך ובין אם לאו, הוא דמות ציבורית. להכרזותיו יש השלכות, והוא חייב לקחת זאת בחשבון. אם טורקיה חשובה לו, הוא אמור להפעיל שיקול דעת, ולא להעניק כבוד לרודן רק כי הוא "בעל התפקיד הגבוה ביותר".
"העניק כבוד לרודן ופגע בעם הטורקי כולו" (AFP)
אז נכון, אפשר להניח שאוזיל באמת תמים באופן קיצוני או מטומטם. ייתכן שלא הבין את משמעות הפגישה עם ארדואן וסבר שזו חובתו כטורקי גאה. במקרה כזה, הוא יכול היה להבין ולהפנים את הטעות מיד אחרי שהצית את האש. איש לא מנע ממנו להביע את עמדתו כבר לפני חודשיים, להסביר, ואף ולשקול להתנצל על חוסר הזהירות. במרכז המפה הפוליטית, וגם בהתאחדות הגרמנית, לא תקפו אותו בשל היותו טורקי, אלא בשל התמיכה בפושע, ולא קשה להבחין בזאת. במקום זאת, מילא אוזיל פיו מים, ונסע למונדיאל עם קוף על הגב. הימין הקיצוני קיבל במה מוגזמת בזכותו, העלבונות הלכו ונערמו, והוא העדיף לספוג את הכל – עד שהתפוצץ.
כעת הוא מאשים את המבקרים, מבלי להבין את מהות הביקורת. הוא שולף את הקלף הגזעני, למרות שהסוגיה שונה מהותית. הוא ממשיך להעמיק את הקרע ולהפוך את בני המהגרים לקורבנות בעל כורחם. זהו מעשה שפל ואנוכי, ומצער מאוד כי אלה יהיו הזיכרונות מהקריירה הבינלאומית המזהירה של אחד השחקנים הגרמנים הגדולים של המילניום הנוכחי.
מה דעתך על הכתבה?