ה-0:0 בירבאן משקר. מכבי ת"א הייתה צריכה לנצח בהפרש של שני שערים לפחות, אבל גם הייתה צריכה לנצח בשבוע שעבר בניש, ולהביס את פרנצווארוש בארץ, ובוודאי שהייתה שווה יותר מ-0:2 על רדניצקי בנתניה או על בית"ר ירושלים נטולת הערבויות בגביע הטוטו. כך גם אומר ההיגיון, כשווידאר קיארטנסון הוא שחקן ספסל ועומר אצילי בכושר נהדר ואלירן עטר כבש כבר שלושה שערים באירופה וארון שוינפלד נראה בחבלי ארץ מסוימים של אירופה כמו גוליבר בארץ הגמדים. אבל, זה לא ההרכב וגם לא כושר המשחק, אפילו לא חוסר המחץ – זו איכות ההתקפות.
במובן הזה, מכבי ת"א של טרום העונה סובלת משלוש בעיות עיקריות. הראשונה היא שלמרות הנעת כדור טובה, משחק המעבר שלה מאוד איטי. הקבוצה אינה מניעה מהר את הכדור קדימה, אלא מנסה לנוע מהר קדימה. הכדור יהיה תמיד מהיר מהשחקן וזה עיקרון שלא הופנם עדיין במכבי. הבעיה השנייה היא ששחקני ההתקפה של מכבי ת"א מקבלים חופש מוגזם לעשות עם הכישרון שלהם מה שהם יודעים לעשות איתו הכי טוב.
זה נחמד שאצילי עובר שחקנים כשהוא מעביר מרגל לרגל בזריזות, ושאלירן עטר מגיע משמאל לימין ויורה לשער, או ששוינפלד דורס שחקנים ברחבה. שלא לדבר על הסיבובים של קיארטנסון. אבל, פחות נחמד שאין צירופים, אין תנועה לעומק, אין שינוי כיוון ואין גם תיאום בין החלקים הנהדרים האלה. וכשנוספת לכך הבעיה השלישית – כושר המשחק של דור מיכה – אנחנו מקבלים משחק התקפה שלא הולם את הפוטנציאל.
משחק התקפה שלא הולם את הפוטנציאל (אודי ציטיאט, ארמניה)
מיכה היה השחקן הכי חשוב של מכבי ת"א בעידן ג'ורדי קרויף, אבל משהו קרה לו. הוא מוסר פחות מסירות מפתח, מכניס פחות כדורי עומק ומשחק רחוק מהשער ומעט מאוד מהאגף. בלי מיכה בסביבת המחייה הטבעית שלו, שתי הבעיות הראשוניות יהיו מהר מאוד גם אקוטיות.
מכבי הייתה טובה מהותית מכל יריבותיה עד כה, בכל ששת המשחקים שקיימה מפתיחת העונה. היא לא הפסידה אפילו פעם אחת, אבל היא גם לא ניצחה שלוש פעמים וכבשה שבעה שערים בלבד. כלומר, אם משחק ההתקפה שלה לא ישתפר, יתברר לה מהר מאוד שבחלק ההגנתי היא לא נהייתה פתאום להיט ופרדראג ראיקוביץ' אולי התחתן, אבל זה לא אומר שהוא התבגר. מכבי ת"א של קיץ 2018 טובה יותר מזו של אביב 2018, אבל זה לא מבטיח לה כלום לקראת 2019.
מכבי תרוץ לאליפות גם השנה, עונה שביעית ברציפות, אבל להגיד שהיא נמצאת בדיוק במקום שבו הפועל ב"ש תוותר? קשה לומר. יש לה עומק אדיר של שחקנים והיא פעלה שיווקית הכי נכון שאפשר כאשר הקטינה את התקציב והחזירה הביתה שחקנים שגדלו אצלה. ההכנסות יגדלו דרך אמון הקהל, ההוצאות יקטנו בגלל השכר המופחת. אבל, היא עדיין לא משחקת כדורגל של אלופה. לא קרוב לזה של ב"ש בשלוש השנים האחרונות ולא קרוב לזה שהפגינה בשלוש השנים שלפני כן. בבית הספר שלנו הציון שלה נע בינתיים בין "כמעט טוב" ל"מספיק בקושי".
עדיין לא כדורגל של אלופה. מכבי ת"א (אודי ציטיאט, ארמניה)
מה דעתך על הכתבה?