21 נקודות. זה היה הפער בין האלופה באיירן מינכן לסגניתה שאלקה בעונה שעברה. ההפרש מהופנהיים במקום השלישי עמד על 29 נקודות. לשם השוואה, המרחק בין הופנהיים להמבורג אשר ירדה ליגה אחרי שנה קטסטרופלית היה 24 נקודות בלבד. איך שלא תסתכלו על זה, באיירן היתה בליגה משלה, ובעוד האוהדים מתכוננים בקוצר רוח לשובה של בונדסליגה ביום שישי, זהות האלופה לא ממש מדאיגה אותם. הם יודעים את התשובה. השאלה הגדולה בהקשר זה היא מתי באיירן תבטיח את הכתר, והאם יתנהל מאבק כלשהו על המקום בפסגה, לפחות בחודשים הראשונים של העונה.
וזה חבל, כי התחושה לפיה הכל סגור מראש פוגעת ביחסי הציבור לליגה הגרמנית הנהדרת. היא תוססת כתמיד, היציעים מלאים עד אפס מקום בכל משחק, הרמה גבוהה, הקרבות בצמרת ובתחתית לוהטים ומרתקים. גם רמת הצילום פנטסטית והנאה לקהל צופי הטלוויזיה מובטחת. רק המאבק על התואר היקר מכולם חסר, אבל זה הרי המאבק החשוב באמת. הוא אפיין את הבונדסליגה במשך עשורים ארוכים, על אף שבאיירן תמיד היתה דומיננטית. הוא נעלם מאז 2013, כאשר בעונת הטרבל ההיסטורית בניצוחו של יופ היינקס נהנתה באיירן מיתרון 25 נקודות בטבלה הסופית. מאז היא סופרת כבר שש אליפויות רצופות – נתון חסר תקדים בהיסטוריה הגרמנית.
השליטה הזו פוגמת אפילו בהנאת אוהדי באיירן עצמם. פעם הם אמנם היו המועדון הגדול במדינה, אך כל אליפות היתה קשה, והשמחה מההישגים היתה גדולה. היום הם לוקחים את הזכיות האלה כמובנות מאליהן ולא מסוגלים להתרגש. רק הצלחה בליגת האלופות נחשבת להישג אמיתי. עובדה: הקדנציה של פפ גווארדיולה נתפסת על ידי רבים כפיאסקו, על אף שהוא זכה בשלוש אליפויות קלילות בשלוש שנים. לעומת זאת, באיירן הודחה שלוש פעמים בחצי גמר ליגת האלופות, וזה היה חטאו של הקטאלוני לצד הסטייה ממסורת הכדורגל הבווארי.
גווארדיולה. הקדנציה שלו נחשבת כישלון (AFP)
אם יהיה קרב צמוד אמיתי עד המחזור האחרון בפסגת הבונדסליגה, זה יתרום לכולם ללא יוצא מהכלל. לאור מה שקרה ב-6 השנים האחרונות, המחשבה על כך אולי נראית אבסורדית. לכאורה, זו אוטופיה שלא יכולה להתקיים במציאות. על הגרמנים כמעט נגזר למעשה לחזות באליפויות של באיירן שנה אחרי שנה. אבל התקווה עדיין קיימת, ויש לכך מספר סיבות.
ראשית, ההופעה של גרמניה במונדיאל, אשר היתה בגדר מדע בדיוני. הנבחרת של יואכים לב הגיעה על תקן אלופת העולם ואחת הפייבוריטיות לזכייה, והודחה כבר בשלב הבתים – לראשונה בתולדותיה. היא סיימה אחרונה בביתה אחרי שבדיה, מקסיקו ודרום קוריאה. עם כל הכבוד לבאיירן, זו סנסציה גדולה הרבה יותר מאשר אובדן האליפות שלה. ואם הנבחרת, המבוססת על השלד ממינכן, יכולה לעשות בושות, גם באיירן יכולה.
מאטס הומלס, אשר היה עד לא מכבר אחד הבלמים הטובים בתבל ללא עוררין, עבר גביע עולם מזעזע. האם הוא מסוגל להתאושש? האם ג'רום בואטנג יצטער על כך שלא עזב הקיץ? האם מנואל נוייר יחזור לעצמו אחרי הפציעה שהשביתה אותו במשך כל העונה שעברה? האם לתומאס מולר עדיין יש מה למכור אחרי הכישלון ברוסיה ושתי עונות בינוניות למדי? אלה סוגיות משמעותיות, כי ללא תרומה משמעותית של כוכבי הנבחרת הגרמנים יהיה לבאיירן הרבה יותר קשה גם בזירה המקומית.
מולר. צריך להראות שיש לו מה למכור (Gettyimages)
שנית, הצלחת המאמן החדש היא תעלומה. ניקו קובאץ' הוכיח את עצמו באיינטרכט פרנקפורט, והוא איש מקצוע מצוין – אבל צעיר וחסר ניסיון במועדון בסדר גודל של באיירן. התקופה הקצרה שבילה בזמנו במועדון כשחקן לא באמת מכשירה אותו ללחצים הגדולים בהם ייאלץ לעמוד. אחרי שנים ארוכות עם מאמנים ותיקים ומוערכים על הספסל, באיירן הימרה על משהו אחר לגמרי. זה אמנם הימור מחושב, והוא עשוי להתברר כהצלחה מסחררת, אבל יש בו סיכון עצום. מעידות בתחילת הדרך עלולות לדרדר את המצב במהירות. אם קרלו אנצ'לוטי לא שרד את התככים בחדר ההלבשה גם קובאץ' עלול להיתקל במצוקה, גם אם הסגנון שלהם שונה לחלוטין.
שלישית, באיירן היא קבוצה שבעה. יש בסגל יותר מדי שחקנים שהפסיקו להתרגש מהבונדסליגה. לא רק הומלס, בואטנג ומולר – גם רוברט לבנדובסקי פלירטט עם ריאל מדריד, טיאגו שקל לעזוב ודויד אלאבה ירד בכושרו בתקופה האחרונה. אריאן רובן בן 34, פרנק ריברי בן 35, ואי אפשר לסמוך עליהם לנצח, קל וחומר במצבם הבריאותי. אז באיירן החתימה את הקשר הנהדר ליאון גורצקה משאלקה בהעברה חופשית, וגם סרג' גנאברי הוא תוספת כוח משמעותית אחרי עונת ההשאלה הנהדרת בהופנהיים, אבל התחושה הכללית היא שלא בוצע ריענון שורות מספק. הסגל הנוצץ עשוי להספיק אם הכל ילך כמתוכנן, אך חריקות בתחילת העונה עלולות להוריד את האלופה מהפסים.
ולוח המשחקים של באיירן בתחילת העונה לא טריוויאלי. היא מתחילה מול הופנהיים החזקה, יוצאת להתארח אצל הגנת הברזל של שטוטגרט, פוגשת את לברקוזן במחזור השלישי ונוסעת לביקור אצל שאלקה במחזור הרביעי. אם תיקח 12 נקודות במשחקים אלה, יהיו פרשנים שיטענו כי העונה הסתיימה. אבל במצבה הנוכחי, לנוכח כל הסיכונים, 12 הנקודות האלה ממש לא מובטחות. תארו לעצמכם שקובאץ' מנצח רק פעם אחת בארבעת המחזורים האלה, וגם פותח ברגל שמאל בליגת האלופות. זה לא מדע בדיוני. זה יכול לקרות. ואז, הליגה הגרמנית תיפתח לרווחה. הלוואי.
מה דעתך על הכתבה?