איבדה שליטה בגלל אמהות ופמיניזם – או נדרסה על ידי הדבר הבא?

למופע של נעמי אוסקה ב- U.S OPEN לא היו סימנים מוקדמים. היא מקצוענית מגיל 15, צעירה מבטיחה שמתקדמת בקצב שלה, נחבטת וקמה, מפלסת את דרכה למאייה הראשונה, אחר כך ל-50 הראשונות. המון רוסיות עושות דרך דומה. קשה קצת לזכור את שמותיהן כי הן באות והולכות. את שמה של אוסקה זוכרים, זה שם שגור, שמה של העיר השלישית בגודלה ביפן, בירתו של מחוז בשם זה. אוסקה זה שם שכבר קבוע בתודעה, אין צורך לשנן אותו.

אוסקה נכנסה ל-2018 כשהיא מדורגת במקום ה-68 בעולם. בתחילת השנה היא מינתה מאמן חדש, את סאשה באין. בזמנו זה עורר ריגוש מסוים בקהילת הטניס נשים. באין עבד שמונה שנים בצמידות לסרינה ויליאמס, היה אחד מכמה שעבדו סביבה. אוסקה לקחה אותו מסרינה, קידמה אותו והפכה אותו למאמן הראשי שלה. על באין נאמר שאין אחד שמכיר טוב ממנו את הטניס של סרינה. יש לו אין ספור שעות מולה על המגרש. הוא יודע למה היא מסוגלת, מה היא יכולה להוציא מעצמה. הוא גם יודע מהם הדברים הקטנים שמקשים עליה, שאף אחד לא רואה חוץ ממנו. עם המטען הזה הוא בא לאוסקה.

עם באין לצדה אוסקה הגיעה לסיבוב הרביעי באליפות אוסטרליה. עד אז היא לא עברה את הסיבוב השלישי באף גראנד סלאם. בחודש מרץ היא לקחה את התואר הראשון שלה, את האינדיאן וולס, אירוע מרכזי, מהגדולים שמתחת לגראנד סלאם. עד לגמר אוסקה סילקה את שראפובה, רדוונסקה, פלישקובה ובחצי את סימונה האלפ, המדורגת ראשונה בעולם. בגמר היא חיסלה בקלות צעירה מבטיחה אחרת, קסטקינה, רוסייה בת גילה שמדורגת מעליה.
קסטקינה הגיעה לגמר אחרי שסילקה את ונוס ויליאמס וקרוליין ווזניאקי. הגמר בין השתיים תואר כמפגש של "הדור הבא", זה שכל הגלריה של הנשים הכבודות האלה ניגפה בפניו. אבל לאינדיאן וולס לא היה המשך מבחינתה של אוסקה. בכל הטורנירים שהשתתפה בהם, מהאינדיאן וולס עד ל- U.S OPEN, היא נעצרה בסיבוב השלישי או הרביעי. אינדיאן וולס נראה כמו הבלחה חד-פעמית, מסוג הדברים שקורים במהלכה של עונת טניס.

מדיסון קיז, היריבה של אוסקה בחצי הגמר של אליפות ארצות הברית, ניצחה את שלושת המפגשים הקודמים ביניהן. קיז קיוותה, ציפתה, חשבה, שיש לה סיכוי טוב לעלות לגמר, גמר שני רצוף שלה. בשנה שעברה היא הפסידה לסטיבנס. בחצי הגמר קיז לא הייתה במשחק לרגע אחד. היא הפסידה בשתי מערכות קלות, חד-צדדיות. כל משחקיה של אוסקה עד לגמר היו חד-צדדיים. היא הפסידה רק מערכה אחת, בסיבוב הרביעי. את כל יריבותיה היא טאטאה מהמגרש. היריבה שלה בגמר קיבלה בסך הכל את אותו טיפול שקיז קיבלה בחצי, צורנקו ברבע וגלושקו בסיבוב השני.

התרגלה להרוג משחקים. סרינה ווילימאס

פתאום הכדורים חוזרים אל סרינה 
סרינה לא הביאה לגמר כעסים מהבית. הם הלכו ונוצרו ככל שהמשחק נמשך ופרצו באמצע המערכה השנייה. עד אז שיחקו טניס. אוסקה שלטה והובילה בנוחות. נוכח מה שהתרחש על המגרש סרינה היתה יכולה לחשוב: "אה, זאת שוב ההיא ממיאמי".

בתחילת חודש אפריל 2018 השתיים נפגשו בסיבוב הראשון של טורניר מיאמי. סרינה היתה אז בתחילת הקאמבק שלה אחרי הלידה, המשחק הרביעי שלה מאז שחזרה. אוסקה אחרי אינדיאן וולס. שתיהן לא היו מדורגות. אוסקה ניצחה בקלות. בחודש מאי המשחק במיאמי כבר נשכח. סרינה הגיעה לגמר ווימבלדון, נראה היה שהיא חוזרת לעצמה מהר, כפי שמצופה מסופר-וומן. היא נראתה מוכנה ל- U.S OPEN, הדרך שלה לגמר העידה על כך, סרינה חזרה למעוך. אפשר להניח די בוודאות שהיא עלתה לגמר כדי לאסוף את הגראנד סלאם ה-24 שלה, אצלה בבית, על המגרש הביתי שלה, 25 אלף איש תומכים בה ביציעים, תואר הגראנד סלאם הראשון שלה מאז הלידה.

סרינה שולטת בטניס הנשים כבר שני עשורים, כך גם בכל משחק שבו היא נמצאת על המגרש. אין לטניס נשים תשובה לעוצמות שלה. סרינה עושה את זה בקיצור. היא מפעילה לחץ בכל נקודה, נקודה טיפוסית שלה אורכת שניים-שלושה חילופי כדור, לא יותר מזה. הנקודה נמצאת בשליטתה מהכדור הראשון. אחרי כל כך הרבה שנים של דומיננטיות, סרינה יודעת מה יוצא מהמחבט שלה ומה צפוי לחזור מהצד השני. היא מכירה את היריבות, לא משנה מי הן, היא יודעת למה הן מסוגלות בתגובה למה שהיא נותנת להן. סרינה תמיד במקום, מחכה לכדור החוזר רק כדי לבצע וידוא הריגה. סרינה מנצחת את המשחקים שלה כמו שמייק טייסון ניצח את הקרבות שלו בראשית דרכו. היא הורגת אותם.

במהלך משחק הגמר חוזרים אליה מהצד השני של הרשת כדורים אחרים מאלה שהיא מורגלת. הם לא רק חוזרים – כולם, גם כאלה שסרינה לא העריכה שיחזרו – הם חוזרים עמוק, למקומות שלא נוחים לה, לא פעם בניגוד לכיוון התנועה שלה. סרינה נתפסת OFF BALANCE מהרגע הראשון של הגמר, פעם אחר פעם, כמעט בכל נקודה. זו סיטואציה שכל שחקן טניס מכיר. סיטואציה מתסכלת שמתרחשת כמה פעמים במהלך משחק. רישומה לא תמיד נמחק מיד. זו סיטואציה שאחראית לכמה וכמה מחבטים שהוטחו לקרקע ורוסקו. וכשהיא מתרחשת כמעט בכל נקודה, וזה קורה לה, לסרינה ויליאמס, שכל כך מעט פעמים במהלך הקריירה נתפסה בפוזיציה הזאת, אז בנסיבות האלה היא הייתה יכולה לאבד את שיווי משקלה הרבה לפני שזה יצא ממנה החוצה. ושוב זאת ההיא ממיאמי, אלא שהפעם זה קורה אצלה בסלון.

בפעם השנייה בתוך כחצי שנה סרינה מוצאת את עצמה משחקת נגד הנוגדן שלה. לאוסקה יש תשובות לכל מה שהיא מציגה ויש לה גם כמה שאלות שלסרינה אין תשובות עליהן, כי אף פעם לא שאלו אותה שאלות כאלה. כפי שזה נראה בגמר ה- U.S OPEN, לאוסקה יש את המפתחות של סרינה. זה כבר ברור לסרינה שאוסקה היא לא שראפובה או מוגורוסה או ווזניאקי או סימונה האלפ או כל הרוסיות שבאות והולכות. זה לא רק הטניס שלה. זה מה שהיא מפזרת סביבה. היא כוכבת בכל המובנים, זה ניכר בה מיד. היא מולטי-אתנית, אי אפשר להוריד ממנה את העיניים, הסביבה נכבשת בנוכחות שלה.
אוסקה מקבלת צורה של הדבר הבא. מסיבות העיתונאים שלה מפוצצות, היא נושא השיחה המרכזי במתקן ככל שהטורניר הולך ומתקדם. יש סביבה התרחשות קבועה, אנשים עומדים ומשתאים, מדברים עליה בינם לבין עצמם, היא ממגנטת אותם. רואים אותה, שומעים אותה, רצים לספר הלאה, לשתף, אוסקה היא לא עוד דבר סטנדרטי, היא משהו אחר.

הנוגדן של סרינה. נעמי אוסאקה

הדבר הבא 
סרינה בטח לא פספסה את ההתרחשות הזאת. אוסקה יכולה להתפתח ולהיות הכוכבת הבאה של הענף, הפנים שלו, זאת שתישא אותו הלאה. עד עכשיו זאת הייתה הנישה הבלעדית של סרינה.

סרינה הייתה השחורה הראשונה שלקחה גראנד סלאם מאז אלתיאה גיבסון בשנות ה-50. אוסקה היא היפנית הראשונה שלוקחת גראנד סלאם מאז ומעולם. גם שחורה, גם יפנית, אלה ניואנסים חשובים במה שהולך להיבנות סביבה. הטניס, הענף עצמו, מסתכל עליה ורואה את מה שראה באחיות וויליאמס כשהן הופיעו. הוא רואה בשורה.

התגובות של הקהל והגב שסרינה קיבלה ממנו, התמיכה והאהדה הגורפות, ההתעלמות המוחלטת מאוסקה וממה שהיא חוללה על המגרש, כל אלה מעידים איזה מעמד יש לסרינה. בסופו של דבר, היא בנתה את עצמה על סמך מה שעשתה על המגרש. הכל התחיל משם, אבל היא כבר הרבה מעבר למשחק. סרינה גדולה מהענף. הענף לא מרוח על בילבורדים ענקיים בכל פינת רחוב בניו יורק; הענף לא מופיע בכל ברייק של פרסומות, כל פעם עבור מפרסם ענק אחר – סרינה כן. המעמד שלה, השליטה שלה בקהל, אפשרו לה לטאטא את המשחק הצדה ולהפוך אותו לסיפור של אובדן עשתונות שנגרם בגלל עניינים של גזע, אמהות ופמיניזם.

סרינה איבדה את העשתונות ולכן הפסידה את המשחק ואת הגראנד סלאם ה-24 שלה. כך הגמר הזה ייזכר. אולי זה עדיף עבורה שייזכר כך, כי הוא היה יכול להיזכר כאירוע מכונן שבו סרינה נדרסה על ידי הדבר הבא. זו הייתה יכולה להיות עוד דרך להסתכל על המשחק הזה.