בשבת הפסיד קרלו אנצ'לוטי ליובנטוס במשחק הגדול של הליגה האיטלקית, אך מצב רוחו בכל זאת היה מרומם יחסית. כאשר נשאל מאמן נאפולי על השריקות וההקנטות מיציע אוהדי הגברת הזקנה, הוא השיב: "אני מתנחם כאשר נזכר בגמר ליגת האלופות ב-2003".
וזה הרי היה רגע מתוק במיוחד עבור אנצ'לוטי. הוא בילה שנתיים וחצי כמאמן יובה אחרי שהחליף את מרצ'לו ליפי בפברואר 1999, אך מעולם לא התחבר למועדון, בין היתר כי האולטראס קיבלו אותו בזעם ובבוז. האוהדים השרופים בשחור-לבן סירבו בתוקף להשלים עם אנצ'לוטי על הספסל. כשחקן, הוא היה מזוהה עם רומא ועם מילאן, ומירר במשך שנים ארוכות את חייה של יובנטוס. כמאמן, הוא היה קרוב לקחת אליפות על חשבון יובה עם פארמה. הוא היה האויב. הוא נתפס כאויב. ברחבי העיר נתלו השלטים: "חזיר לא יכול להיות מאמן". אנצ'לוטי הגיב בהומור אופייני: "למה להעליב חזירים?"
אז כאשר סידר לו הגורל גמר ליגת האלופות מול יובנטוס שנתיים בלבד אחרי שפוטר ממנה, המוטיבציה לזכות הייתה מטורפת. זה היה היום בו הוכיח אנצ'לוטי שהוא מאמן צמרת אמיתי, למרות שהמשחק עצמו לא התעלה לרמה גבוהה – 0:0 די משעמם במשך 120 דקות, ואז דו קרב פנדלים. כאשר הכדור של אנדריי שבצ'נקו נשק לרשת, קפץ אנצ'לוטי כמו משוגע. וגם עכשיו, בחלוף 15 שנה, הוא אוהב להזכיר לאנשי יובנטוס את המשחק המכונן ההוא באולד טראפורד.
ולכן יש אירוניה לא מבוטלת בכך שארבעה ימים בלבד אחרי הדייט המחודש נגד יובנטוס תתמודד נאפולי של אנצ'לוטי נגד הקבוצה השנייה מולה שיחק עם מילאן בליגת האלופות. הפעם, האמוציות שונות בתכלית, כי הגמר ב-2005 היה הערב הטראומטי ביותר בקריירה של המאמן המעוטר. בניגוד לגמר במנצ'סטר, כולם מכירים את הדרמה הנדירה באיסטנבול. מילאן עלתה ליתרון בדקה הראשונה, הובילה 0:3 במחצית, אבל האדומים של רפא בניטס חזרו ל-3:3 בבליץ של שש דקות אחרי ההפסקה וגנבו את ההצגה. אחרי הארכה מורטת עצבים שכללה הצלה כמעט בלתי אפשרית של השוער ייז'י דודק מבעיטה של שבצ'נקו, ניצחה ליברפול בדו קרב הפנדלים.
צלקת שאף פעם לא תיעלם. אנצ'לוטי בגמר ליגת האלופות ב-2005 (Gettyimages)
אנצ'לוטי היה המום לחלוטין אחרי שריקת הסיום. "אלה היו 6 דקות של טירוף, ואיבדנו במהלכן את המשחק. במשך 114 הדקות הנוספות היינו טובים יותר. ההופעה שלנו הייתה מצוינת, ולא הגיע לנו להפסיד. אין לנו ברירה אלא להשלים עם כך, אבל זה כואב. האכזבה גדולה", הוא אמר.
השחקנים סיפרו שהמאמן ניסה למנוע שאננות בהפסקה, אך לא ממש הצליח. כולם היו משוכנעים שהכל כבר הוכרע. אנצ'לוטי לא הגיב בזמן לשינוי הטקטי של בניטס אשר הכניס את דיטמר המאן לקישור האחורי ושיחרר לחלוטין את סטיבן ג'רארד למשימות התקפיות. הקפטן האדום צימק את התוצאה, מיד לאחר מכן הגיע השער של ולאדימיר שמיצר, ואז ספגו האיטלקים פנדל מיותר. האנדרדוג חגג, והפייבוריטית נותרה עם תחושה צורמת של חוסר צדק.
אז נכון, בחלוף שנתיים קיבל אנצ'לוטי הזדמנות לנקום בליברפול באותו המעמד – ולקח אותה. פיליפו אינזאגי הבקיע צמד לזכות רוסונרי בגמר ליגת האלופות באתונה ב-2007, והפעם השער המצמק של דיקט קויט כבר לא שינה דבר. הזכיעה הייתה קריטית מבחינה אישית, ואף היוותה נקמה, אבל היא לא הותירה חותם משמעותי. כאשר מדברים על מילאן נגד ליברפול, או אנצ'לוטי נגד ליברפול, נזכרים תמיד אך ורק ב-2005. זה הפיאסקו הגדול ביותר, גם אם במבט לאחור עדיין משוכנע המאמן – ובצדק – שהיה זה הגמר הכי טוב שלו.
נקמה שלא הותירה חותם משמעותי. אנ'צלוטי חוגג את הזכייה ב-2007 (Gettyimages)
כו, הגמר הכי טוב שלו. הוא ניצח ב-2003, ניצח ב-2007, ואף הביא לריאל מדריד את ה"דסימה" הנכסף ב-2014 אחרי נצחון דרמטי במיוחד על אתלטיקו מדריד בגמר, אבל מבחינת ההכנה הטקטית ואיכות המשחק, 2005 היה ונשאר בפסגה. "היינו פשוט נהדרים אז", הכריז אנצ'לוטי רק לפני שנתיים, ועל הדרך ציין כי ניסה בזמנו להחתים במילאן את ג'רארד. המגעים היו אינטנסיביים, אך המהלך התברר כבלתי אפשרי. מתי זה קרה? את זה הוא שמר בסוד, אבל סביר מאוד להניח שהגמר באיסטנבול השפיע על ההחלטה של אנצ'לוטי, וגם של הבעלים דאז סילביו ברלוסקוני, לעשות הכל על מנת להביא את הקפטן מאנפילד לסן סירו.
הצלקת הזו לא תיעלם אף פעם. אנצ'לוטי היה אמיץ מספיק כדי ללכת לפרמייר-ליג ב-2009, אחרי שעזב את מילאן, והתמודד עם ליברפול ארבע פעמים על ספסל צ'לסי. בעונה הראשונה הוא השיג שני ניצחונות, וזכה באליפות. בעונתו השנייה הפסיד לאדומים פעמיים, ובסיום העונה נזרק על ידי רומן אברמוביץ'. פרננדו טורס, אז עדיין אליל אנפילד, היכה בו פעמיים והבקיע צמד. לבסוף, בסתיו 2014 הוגרלה ריאל של אנצ'לוטי מול ליברפול בשלב הבתים, וגברה עליה פעמיים, כולל 0:3 באנגליה. הסיכום הכללי: 8 משחקים, 5 ניצחונות, שני הפסדים ותוצאת תיקו אחת. אבל התיקו הוא החשוב מכולם. 3:3 שכולו הפסד.
אי אפשר להתעלם מכך גם כאשר אנצ'לוטי פוגש את האדומים עם נאפולי, קל וחומר כי בניטס עבד בהצלחה מעורבת בדרום איטליה. לא בטוח שאנצ'לוטי מסוגל להגיע לרף שהציב מאוריציו סארי, אבל לרמת האהדה של הספרדי הוא בהחלט יכול לשאוף. יש ספקות לגבי התאמתו לטירוף של הנאפוליטנים, כי הוא – למרות שנותיו ברומא – נחשב לצפוני מדי. תיקו מול הכוכב האדום בלגרד במחזור הפתיחה בליגת האלופות הדגיש זאת. כעת, כדי לתקן את הנזק, יש צורך לגרש (זמנית) את השדים של 2005 ולנצח את ליברפול.
סטיבן ג'רארד עם הגביע באיסטנבול (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?