שוברים שמאלה: על העמדה הכי בעייתית בנבחרת ישראל

אם טאלב טוואטחה שיחק מתחילת העונה רק 124 דקות בליגה, וגם הן לפני חודש וחצי, ובכל זאת הוא הבאנקר של אנדי הרצוג בעמדת המגן השמאלי למשחק מחר מול סקוטלנד – זה בטח אומר משהו על העמדה שהפכה להיות בשנים האחרונות הבעייתית ביותר של הכדורגל הישראלי.

נכון, טאווטחה בן ה-26 משחק בבודנסליגה ואין כאן שום כוונה לנסות ולהשוות אותה לליגה שלנו או לליגה הבלגית למשל. אין כאן גם שום ביקורת על ההחלטה להציב בהרכב שחקן שבדרך כלל יושב על ספסל המחליפים בפרנקפורט, ולפעמים אפילו גם לא זה. המטרה היא להמחיש עד כמה מגנים שמאליים כמו יואב זיו, דוד אמסלם, משה גלאם, דוד פיזנטי וקודמיהם כבר מזמן לא קיימים בכדורגל שלנו. התוצאה: חוסר יציבות בולט לעין – ממאמן למאמן, מקמפיין לקמפיין ואפילו ממשחק למשחק. שימו לב לנתון הבא: מאז פרישתו של יואב זיו מהמדים הלאומיים, לא קרה שאותו מגן שמאלי פתח בהרכב יותר מארבעה משחקים רצופים.

עם כל הכבוד שיש לנו לטוואטחה, ובאמת יש הרבה, שחקן שמשחק בנבחרת יותר דקות מאשר בקבוצה שלו, זו לא תופעה שנתקלים בה כל יום. המגן נכלל העונה רק פעם אחת בהרכב של פרנקפורט, אי שם בחודש אוגוסט. הוא לא סיים אז את 90 הדקות, ואחרי שבוע שותף בשלהי משחק נוסף. זהו. בנבחרת, שקיימה שני משחקים בלבד, הוא נכלל בהרכב הפותח פעמיים, וגם מחר אף אחד לא מאיים לקחת לו את החולצה.

אף אחד אפילו לא מאיים לקחת לו את המקום בהרכב. טאלב טוואטחה (אודי ציטיאט)

גם אם נעיף מבט לעבר כל 2018, אז מעבר לשני המשחקים בהם נטל חלק העונה, הוא שיחק בעוד שני משחקים בחלק השני של העונה שעברה, פעם 12 דקות ופעם 25 דקות.

"אין. אין לנו מגנים שמאליים. העובדה שאף אחד לא התמיד בנבחרת לאורך כל השנים האחרונות מסבירה את זה טוב מכל דבר אחר. למה? באמת שאני לא יודע, אבל זה ברור שצריך להשקיע מחשבה ולהבין למה זה קרה לנו. איך הגענו למצב הזה", אמר אדורם קייסי, שמילא את עמדת המגן השמאלי בנבחרת 54 פעמים לאורך 12 השנים בהן נכלל בנבחרת.

הדור הנוכחי זוכר את קייסי כמגן השמאלי הטוב ביותר של הכדורגל הישראלי, אבל הדור המבוגר יותר משוכנע שאין ולא היה מגן שמאלי טוב יותר ממנחם ("מיקו") בלו, שמאמצע שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-70 הופיע ב-58 משחקים בין לאומיים – כמות אדירה לימים ההם, בהם הנבחרת מיעטה לשחק. למעשה, אין מגן שמאלי ששיחק יותר מבלו בנבחרת וגם אם ותיקי הכדורגל לא ישכחו אף פעם את המגן הקשוח והקופצני משה ("מוצי") ליאון, בנבחרת הוא מיעט לשחק למרות שבליגה הוא שיחק עד גיל מאוחר.

"מגן חייב להיות סילון. למגן צריכה להיות טכניקה גבוהה מאוד. מגן בלי פיזיות לעולם לא יהיה מגן, ויש עוד המון אלמנטים", מנתח גלאם, שאת הפריצה שלו עשה כחלוץ סוחף, אבל את מדי הנבחרת לבש 30 פעמים בעמדת המגן, "אולי זוהי הסיבה שאנחנו לא מוצאים מגן מושלם.

מאז פרישתו של יואב זיו  לא קרה שאותו מגן שמאלי פתח בהרכב יותר מארבעה משחקים רצופים (אודי ציטיאט)

"תראה, בכדורגל הישראלי ניסו להציב אפילו את אבי נמני בעמדת המגן, וזה לא ממש עבד. נמני היה טכני ברמות הכי גבוהות, אבל לא היה מספיק מהיר, ובטח לא פיזי. לא מזמן נתנו לרמי גרשון לשחק מגן שמאלי. הוא לא יכול. הוא לא בנוי לזה. בלי מהירות לעולם לא תהיה מגן. מי כן יכול להיות מגן מוצלח מאוד? עומר אצילי. יש לו את כל האלמנטים להיות מגן – בטח בשיטה של שלושה בלמים כמו שהרצוג מתכוון לשחק ביום חמישי", מוסיף גלאם בתעוזה לא מועטה.

ואכן, מגנים רבים התחילו את קריירת המשחק שלהם בתפקידים אחרים, עד שהמאמנים גילו את הפוטנציאל שיש בהם לתפקיד התובעני. הדוגמה הבולטת ביותר היו של אלון חרזי, אומנם באגף הימני, שהתחיל לשחק חלוץ בהכח ר"ג ולימים הפך להיות המגן הימני הטוב ביותר שידע הכדורגל הישראלי מעודו. גם יואב זיו ודדי בן דיין נזרקו למימי הליגה כחלוצים וסיימו כמגנים עם עשרות הופעות בנבחרת.

"איפה הבעיה?" שואל גלאם וממהר לענות: "במחלקות הנוער, שעם כל ההשקעות הגדולות לא עובדות נכון עם המגנים – אבל בעיקר בהורים. כולם דוחפים את הילדים שלהם להיות חלוצים או קשרים, ובמקרה הכי גרוע הם מוכנים שהילדים יהיו שחקני כנף. מגן? מה פתאום. זה נשמע להם שחקן פרווה, שחקן לא מוכשר, שחקן שלא יגיע לשום דבר. הם לא מודעים לתרומה הגדולה שמביא מגן למשחק הקבוצתי. אני לא הייתי כזה כישרוני, אבל עבדו איתי נכון. נלחמו איתי שאבעט ברגל שמאל. המאמן שלי בטוברוק היה מעמיד אותי מול קיר ונותן לי לבעוט רק ברגל שמאל. פעם כבשתי שער ברגל ימין, והוא החליף אותי. ככה השמאלית שלי הפכה להיות חזקה. בוא אגלה לך משהו: כשהייתי בועט פנדלים, הייתי עושה את זה עם רגל ימין. העוצמה ברגל הזאת הייתה תמיד חזקה יותר. זה משגע אותי שבמחלקות הנוער לא עובדים עם הילדים על הרגל ההפוכה. מטריף אותי"

גלאם: "עומר אצילי יכול להיות מגן מוצלח" (אריאל שלום)

גבי לסרי, מגן בהפועל ת"א ומכבי ת"א עם 14 הופעות בנבחרת, תהה אתמול: "איך יכול להיות שיש בכדורגל הישראלי מאמן שוערים, ויש מאמן חלוצים, ואין מושג כזה של מאמן מגנים – או בכלל מאמני הגנה. לנו היו נותנים להגביה כדורים מהצד, והחלוצים היו ברחבה, מנסים לכבוש. היום משאירים את הבישול מהצדדים לשחקני הכנף, וזו טעות. צריך להיעזר במגנים לא פחות מאשר בשחקני הכנף. על אחת כמה וכמה כשמדובר בשיטה של שלושה בלמים, בהם המגן יודע שיש מי שיסגור אותו מאחור. בן דיין הוא הדוגמה המצוינת לחלוץ שעשה הסבה למגן והצליח בגדול".

"ברור לגמרי שמגן משחק בצורה אחרת כשהשיטה היא עם שני בלמים או שלושה, אבל אלו דברים שצריך לתרגל ואני מקווה שזה מה שיעשו בנבחרת. התרגול צריך להיות גם התקפי וגם הגנתי", מוסיף קייסי, וגלאם מאשר: "החשיבה של מגן בשיטת שלושה בלמים שונה לגמרי. כשהוא יוצא להתקפה הוא יודע שיש מישהו מאחור. יחד עם זאת, הוא רגיל לשחק כמגן, אז הוא ממהר לחזור לעמדה שלו. האמת? אני לא יודע עד כמה טוואטחה יכול למלא את התפקיד הזה בשיטה של הרצוג. בעיניי זה סיכון גדול. אני גם לא יודע כמה הוא טוב אחרי ישיבה כל כך ממושכת על הספסל בפרנקפורט, אבל כנראה שאין ברירה כי עומרי בן הרוש הוא בטח לא הפתרון לרמות האלה.

"זה מזכיר לי את ההצבות של רמי גרשון כמגן שמאלי. אין להם מהירות, וגם הטכניקה היא לא הצד החזק שלהם. הם חייבים להיות סילונים. לדעת להגביה כדורים תוך כדי ריצה. חרזי ואלון חזן היו אלופים בזה. מהירים, טכניים, פיזיים, שחקני כנף קלאסיים. טוב שיש לנו לפחות את אלי דסה בצד ימין. אני אוהב את המשחק של דסה, למרות שהקושי לשחק מול נבחרת כמו סקוטלנד הוא פי שלושה או פי ארבעה מאשר לשחק בליגה שלנו".

אין מהירות וגם טכניקה היא לא הצד החזק שלו. רמי גרשון (ערן לוף)