"זו בעיטה לפנים", אמר לי גריפית'ס לפני חודש. על מה הוא התרעם? בסך הכל על המילים הטובות שהעניק מאמן נבחרת סקוטלנד אלכס מקליש לסטיבן נייסמית'. אפשר היה לחזות את התגובה הזו. אחרי הכל, גריפית'ס מעולם לא היה אדם רגוע. הוא הילד הרע של הכדורגל הסקוטי, עם אינספור שערוריות משונות, כולל קטטות באימונים ותנועות מגונות לעבר אוהדים. ומנגד, הבחור הכי סימפטי שהכדורגל הסקוטי יכול להציע אשר מעולם לא איכזב את חבריו ותמיד פעל למען הזולת. די ברור למי נתונה אהדת הציבור בקרב המוזר הזה, וכולם מצפים מנייסמית' להצטיין באצטדיון העירוני בחיפה נגד ישראל.
אבל נלך לפי הסדר. תחילת הפרשה בספטמבר, כאשר נייסמית' זומן ברגע האחרון לסגל לקראת המפגשים מול בלגיה ואלבניה, בשל פציעות. במשך שנה נעדר החלוץ מהנבחרת, אבל מקליש החזיר אותו בזכות השלושער שהבקיע במדי הארטס לרשת סיינט מירן. אחרי שגריפית'ס לא הרשים בלשון המעטה במחצית הראשונה נגד הבלגים בגלאזגו, נכנס נייסמית' במקומו, שרף את המגרש, השקיע כהרגלו ללא הפסקה בתנועה ללא כדור, וקיבל את הפרס כאשר פתח בהרכב בליגת האומות מול אלבניה, ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-32.
והוא לקח את ההזדמנות בשתי הידיים. השער הראשון שלו אמנם נרשם לבסוף כעצמי, אבל את השני אף אחד לא לקח ממנו. נייסמית' מכעט ולא ראה דשא בקמפיין מוקדמות המונדיאל שהסתיים באכזבה גדולה, אך כעת מקליש מוכן להעניק לו את המפתחות. "יהיה לי קשה מאוד לא לתת לסטיבן לשחק בישראל. יש לו הבנה טקטית, הוא שחקן קבוצתי שיודע למצוא את המיקום הנכון ללא הכדור. הוא עובד למען כולם, וגם טוב במשחק ראש", שיבח הבוס. לא נאמר כאן שום דבר חריג, אבל גריפית'ס סבר אחרת.
הרוויח את מקומו בזכות עבודה קשה. סטיבן נייסמית' (Gettyimages)
כדאי להבין את ההבדל התהומי בין השניים. נייסמית' מעולם לא לקח את הקריירה בכדורגל כמובנת מאליה. הוא נלחם על מקומו, גם אחרי שנזרק מהאקדמיה של ריינג'רס אהובתו בגיל 15 והיה שבור לב. בסופו של דבר, הוא הכריח את ריינג'רס לשלם תמורתו לא מעט כסף וזכה איתה בשלוש אליפויות, אבל פציעות קשות בברכיים הרסו לו לא מעט חלומות, בעוד המועדון פשט את הרגל. אז הוא נדד לאברטון ב-2012, וחש בהתחלה רגשי נחיתות אל מול הכוכבים שפגש בפרמיירליג. הוא ידע שאינו מוכשר כמוהם, אבל עבודה קשה פיצתה על הכל. לא לחינם הפך שחקן בגובה 1.78 סנטימטרים בלבד לנוגח מדופלם. זו תוצאה של אימונים מפרכים.
מנגד, גריפית'ס תמיד סבר שהוא כוכב, גם אם המציאות הוכיחה אחרת. אם מישהו לא הסכים אותו, הוא ניסה לקלל או להרביץ לו. מבחינת כשרון טבעי, הוא עולה על נייסמית' בפער ניכר, אבל מבחינת יכולת ההתמדה הוא לא מתקרב לקרסוליו. וזו כנראה הסיבה בגללה נכשל החלוץ באופן מוחלט בפרמיירליג כאשר וולבס החתימה אותו ב-2010. הוא לא קיבל אפילו שנייה על הדשא, ומצא את הדרך להרכב הזאבים רק כאשר התדרדרו ב-2013 לליגה השלישית.
אז הוא שב לליגה הסקוטית החלשה, נטולת ריינג'רס, הצטרף לסלטיק והחל לקרוע רשתות. המאמן הלאומי גורדון סטרכן, שלא אהב את אישיותו בלשון המעטה, נאלץ לבסוף לזמן אותו – וביוני 2017 הפך גריפית'ס לגיבור לאומי כאשר הבקיע צמד בדרבי הגדול מול אנגליה, וכמעט הביא ניצחון. הארי קיין השווה בזמן פציעות ל-2:2, אבל מבחינת הסקורר זה לא שינה הרבה. הוא סבר שהשערים מעניקים לו חסינות מוחלטת. לכן, כאשר נייסמית' קיבל לפתע את מקומו, התגובה הייתה לא פרופורציונלית.
כל סקוטלנד תחזיק לו אצבעות. נייסמית' (Gettyimages)
כדאי לקחת בחשבון גם את העובדה כי נייסמית' משחק כיום בהארטס, היריבה העירונית המושבעת של היברניאן – הקבוצה האהודה של גריפית'ס שנולד באדינבורו. ירוק-לבן בנשמה, גריפית'ס לא מסוגל לסבול שום דבר שמזוהה עם הצבעים של הארטס, והיה לו קשה במיוחד לראות דווקא את נייסמית' לוקח את מקומו. אז הוא לא רק דיבר על "בעיטה לפנים". הוא אפילו סירב לענות לשיחות הטלפון של המאמן הלאומי.
תאמינו או לא, זה היה המצב. מקליש לא התבייש לספר על כך במסיבת העיתונאים. "התקשרתי, והוא סינן אותי", הוא הדגיש. בנסיבות אלה, הגיוני היה להשאיר את החלוץ הסקורר מחוץ לסגל, אבל חלק מהעיתונאים היו לצידו של גריפית'ס. מאמרים בשבחו פורסמו. "צריך שכל האופציות יעמדו לרשותנו", כתב מייקל סטוארט בסאן הסקוטי. ובסופו של דבר, זומן גריפית'ס לסגל – רק כדי לפרוש ממנו ביוזמתו ביום שני. "אני מרגיש שיש צורך להתמקד בכושר האישי שלי בתקופה זו, על מנת לחזור במצב טוב יותר בהמשך. דיברתי עם המאמן והסברתי לו את המניעים. זו לא החלטה פשוטה, וחשוב לי לייצג את סקוטלנד. אני מקווה להיות חלק מהסגל בעתיד", הוא טען, אבל לאוהדים הייתה תחושה כי גריפית'ס פשוט מנסה להימנע מתפקיד שחקן ספסל.
אז כעת כל המחסומים הוסרו, ונייסמית' צפוי לפתוח בחיפה. כל סקוטלנד תחזיק לו אצבעות. זה האיש שמארגן בכל שנה את ארוחות חג המולד לחסרי בית. זה האיש שקונה מכספו כרטיסי מנוי עונתיים למובטלים ומפזר אותם בלשכות התעסוקה. זה האיש ששותף לעמותה המסייעת לאנשים שסובלים מדיסלקציה. "הגעתי למעמד בו אני יכול לעזור לאחרים, וזו הרגשה פנטסטית", הוא אומר. והוא תמיד נותן 100 אחוזים בכל מגרש ומול כל יריבה. לישראל יהיה הרבה יותר קשה מולו מאשר מול גריפית'ס.
הילד הרע של הכדורגל הסקוטי. לי גריפית'ס (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?