מצביעים ברגליים: המחירים יקרים, ההרכב הגנתי והציפיות נמוכות

עשרת אלפים ו-234 צופים בלבד הגיעו אמש (חמישי) לאצטדיון סמי עופר למשחק הנבחרת שהסתיים בניצחון חשוב על סקוטלנד – ומדובר בפיאסקו.

השילוב בין היריבה הלא אטרקטיבית – חוץ ממגן ליברפול, את מי אנחנו בעצם מכירים בסקוטלנד? – השעה המאוחרת, המגרש המרוחק ממרכז הארץ, מחירי הכרטיסים (הגבוהים בחלקם ממחירי הכרטיסים בליגה), חוסר ההצלחה המתמשך של הנבחרת (שני ניצחונות בית על אנדורה וליכטנשטיין ב-11 המשחקים מאז הניצחון על בוסניה), המחסור בשחקנים יצירתיים ואובדן האמון בין הקהל לבין הנבחרת – כל אלה הביאו לכמות מזערית במשחק רשמי, שלא נרשמה כמוה זה למעלה מ-20 שנה.

ייאמר מיד: נקודות השפל הקודמות נקבעו שנה לאחר הניצחון בפארק דה פרנס – שבשבת הקרובה נחגוג לו את חגיגות חצי היובל – כך שאין קשר לזהות המאמן או הרכב השחקנים, אלא בעיקר קשר לציפיות של הקהל מהנבחרת שלו. באותה תקופה נשאר אצטדיון רמת גן ריק בגלל תבוסה במשחק הכנה לקרואטיה 4:0, והיום מדובר בהשלכות של ההפסדים בחודש שעבר לנבחרות שבעבר היו שוות ערך ואף נחותות מישראל.

מחירי הכרטיסים למשחקי הנבחרת לא השתנו. האם מדובר במחיר גבוה מדי? ברור. אין סיבה שעבור משחקי נבחרת בה מוצגת רמה הנחותה אפילו ממשחקי הליגה ייגבו מחירים שגבוהים אפילו ממחירי הכרטיסים במשחקי הליגה הנצפים ביותר. ועדיין, צריך לזכור שאין בנבחרת הגבלה לכרטיסי הנחה: ילדים ואזרחים ותיקים יכולים לצפות במשחק בחצי מחיר, יש כרטיסים מוזלים ליציעים לא אטרקטיביים, ומעל לכל: רק לפני חמישה חודשים היה ביקוש של מאות אלפים למשחקה של נבחרת ארגנטינה עם ליאו מסי, במחיר כפול ומכופל. כך שמחירי הכרטיסים אינם הפקטור העיקרי, אלא רק נדבך.

כמות די מזערית ראתה ניצחון חשוב במשחק רשמי (ערן לוף)

השעה, 21:45, היא גזירה של אופ"א. בהתאחדות עשו מאמצים מול ההתאחדות האירופית לקיים משחקים בשעה המוקדמת יותר, אך ענייני שידורים וזכויות שידור הביאו לתשובה שלילית. בכל מקרה, שילוב של מגרש המרוחק מהמרכז ושעה מאוחרת הוא קטלני – ועדיין במשחק שנערך בשעה אטרקטיבית בירושלים מול ליכטנשטיין במוקדמות המונדיאל, הגיעו 12 אלף צופים (ואם לחזור על הדוגמה הקודמת, למשחק של מסי בירושלים נמכרו כל הכרטיסים בתוך דקות). כך שגם אם ישראל תסיים את ליגת האומות במקום האחרון ותידרדר לדרג הרביעי, ברגע שהיא תוגרל מול אחת מחמש הנבחרות הגדולות באירופה במוקדמות היורו – וזו אפשרות ריאלית – מובטח לה משחק אחד סולד אאוט.

צריך להבין דבר בסיסי: אוהדי הנבחרת ברובם אינם נמנים על אוהדי חמש-שש הקבוצות הגדולות. מדובר באוהדים שהקבוצות שלהם לא מתחככות באירופה והנבחרת היא סוג של מפלט עבורם, מלבד העניין הרגשי-סמלי-לאומי. העונה נותר סנכרון בין חוסר ההצלחה של הנבחרת לחוסר ההצלחה של הקבוצות באירופה, ואת תוצאות האכזבה ראינו אמש בכמעט 20 אלף מושבים ריקים.

ניתן לראות את תוצאות האכזבה מלפני המפגש גם לפי הקרחות ביציעים (ערן לוף)

ומעבר להכל, יש עניין של ציפיות. כאשר אתה, כצופה, יודע שהנבחרת שלך תשחק עם חמישה שחקני הגנה, ששני המגנים התוקפים לא מייצרים שערים (בדרך כלל) בגלל ליקויים בסיסיים, שהקשר עושה המשחק נמצא רחוק מהשער ושיש רק שני שחקני התקפה – ומעבר לכך, כששחקנים לא מוכחים עולים בהרכב וכששחקני המפתח פצועים – לא מדובר בעסקה שמזמינה לקוחות, לא בשעה, לא במקום ולא במחיר הזה.