אסור להחליק את תקרית עטר-סבע. בטח שלא אחרי השחיטה שחווה ערן זהבי

קונים תיקו הערב? מואנס דאבור וטאלב טאווטחה (דני מרון)

עטר וסבע
הרשתות החברתיות גועשות: סרטון קצר שבו נראה אלירן עטר מסנן מפיו בסיום המשחק שלשום משהו שנראה למי שאינו קורא שפתיים אבל חובב שערוריות כמו קללה על רקע גזעני, מוסיף עוד משהו לדם הרע שנוצר בסיום המשחק בין עטר לבין דיא סבע.

ייאמר מיד: לחלוצים יש נטייה אולי קצת מעצבנת לנסות ולהכריע את המשחק לבד ולא לשתף את חבריהם. הם כל כך מיומנים מול השער, שהם חושבים שהם יעשו זאת טוב יותר מהאחרים. לפעמים זה נראה אגואיסטי, אבל לא תמיד זה כך. עם זאת, כששני חלוצים לא מבינים את הדינמיקה הזו, אנחנו בבעיה. כשמוסיפים לזה רקע לא מקצועי, הבעיה יותר גדולה.

יש פתרון: לא לשתף את שניהם – עטר וסבע – הערב במשחק מול אלבניה. אולי לדלג עליהם בזימון הבא. ובכל מקרה, לערוך בירור נוקב, לערוך שיחות, לטהר את האווירה ואז אולי לתת צ'אנס נוסף. להחליק את זה לא יהיה מכובד, על אחת כמה וכמה בנבחרת שבה "נשחט" הקפטן הקודם על טעות ברגע של כעס בלתי נשלט.

מזל שזה לא קרה בין שני בלמים. מאלה אין לנו יותר מדי.

צריך להיערך בירור נוקב (דני מרון)

טרנר
בסמי עופר ביום חמישי התקשקשנו בינינו, העיתונאים, על מגרשים ביתיים. לכולם לא היה ספק כי אצטדיון טוטו טרנר הוא האיצטדיון הכי ביתי בארץ. האיצטדיון היחיד שבאמת רועד כאשר יש גול חשוב. והנה, הנבחרת תשחק בו משחק רשמי. חלום רטוב.

הבעיה היא שהנבחרת תשחק בו ולא הפועל ב"ש, ועד כמה שחלק מהקהל הזה יהיה במשחק מחר, זה עדיין לא זה, This is no Turner. חבל, כי היתרון האדיר של המגרש כשהוא מלא או כמעט מלא, יתמסמס מחר.

למרות זאת, יש גם הפתעה. בשולי המשחק שלשום בסמי עופר בלטה תופעה לא מוכרת: ביציע הצפוני התמקמה חבורה של כמה עשרות צעירים, עם תופים, ועשתה רעש. היו רגעים במשחק ש-8,000 אוהדים ישראלים נשמעו יותר מ-30 האלף שהגיעו נגד בוסניה לפני שלוש שנים. זה מה שקורה שיש סוג של אולטראס לנבחרת, תופים, וניסיון לחבר שירים. מדובר בפרויקט של ההתאחדות לכדורגל ושל הדובר, איתן דותן, ניסיון אמיתי לייצר משהו שייתן לנבחרת יותר מקריאות שמחה אחרי גולים. אם טרנר והקומץ ההולך וגדל הזה יסתנכרנו, אולי משהו יזיז גם את הנבחרת.

באירופה מקובל להתחיל ביציע. רוטנשטיינר (אודי ציטיאט)

רוטנשטיינר
באביב 2003 התמודדה נבחרת הנערים של ישראל במשחקה הראשון באליפות אירופה שנערכה בפורטוגל מול אנגליה. מה שהדהים את המושבה הישראלית הייתה העובדה כי המאמן האנגלי ג'ון פיקוק ישב ביציע במחצית הראשונה וירד לספסל בשנייה. כך עשה גם סטיב מקלארן במשחקה של נבחרת אנגליה הבוגרת ברמת גן, ב-2007, כאשר ניהל את משחקה של אנגליה. כשנשאל בארץ מדוע עשה זאת הסביר כי באירופה בכלל ובאנגליה בפרט זה עניין שמקובל. במחצית הראשונה צופים במשחק כמו שצריך ולא מגובה דשא, מקבלים פרופורציות, רושמים הערות ומנסים לעשות התאמות בשיחה עם השחקנים במחצית.

לישראלים קצת מוזר שהמנהל המקצועי של נבחרות ישראל, וילי רוטנשטיינר יושב ביציע ומדבר באמצעות מערכת שמע עם עוזר המאמן אלון חזן. לכן, המאמן אנדי הרצוג צריך להישאל ערב משחק כל כך חשוב וקריטי לנבחרת ישראל על עניין שבאירופה הוא כל כך פעוט. כאשר הקימו בקרית שלום סוג של מגדל תצפית לטובת עיניו הבוחנות של המנהל המקצועי לשעבר שם, ניר לוין, אף אחד לא שאל שאלות. הוא ישב שם, רשם הערות והעביר אותן למי שצריך בזמן אמת. הגיוני, חכם, אפילו מתבקש.

אז כן, רוטנשטיינר הוא עוד זווית מקצועית לספסל הישראלי ממקום שבו רואים את המשחק טוב יותר. ולא, הוא לא אומר להרצוג מה לעשות. הוא לא אלי טביב.