הגרלת הסיבוב הראשון בגביע אירופה למחזיקות גביע של עונת 1998/9 התקיימה במונטה קרלו ביום שישי, 29 באוגוסט 1998. יומיים לפני כן הצליחה מכבי חיפה בזכות שני פנדלים של אלון מזרחי לסלק מהדרך את גלנטורן הצפון אירית ובאותו יום שישי ראה יענקל'ה שחר את הפתק של מכבי חיפה שלו נשלף בצמוד לזה של פאריס סן ז'רמן, מחזיקת הגביע הצרפתי.
הטלפון הראשון ששחר עשה היה למאמן שלו, דושאן אוהרין. שנתיים קודם לכן הוליך המאמן הסלובקי הוותיק את נבחרת צ'כיה לגמר סנסציוני ביורו 96', שנה אחר כך זכה עם אל נאסר בגביע אסיה למחזיקות בזכות שער של חריסטו סטויצ'קוב, ובקיץ 1998 הפך למאמן מכבי חיפה. "דושאן, תגיע לפאריס, צריך לראות את פ.ס.ז' בפעולה", ביקש שחר.
הנשיא טס לפאריס, פגש שם את אוהרין והשניים התיישבו ב"פארק דה פראנס" כדי לצפות בפ.ס.ז' מפסידה בבית לאחת הקבוצות החלשות בליגה, לוריין. ביום שני הקרוב ימלאו 20 שנה להעפלתה ההיסטורית של מכבי חיפה לרבע גמר מפעל אירופי – ההישג הגדול ביותר של קבוצה ישראלית באירופה באותו זמן. יסודות ההעפלה הזו, אחרי ניצחון מכריע בבית על ס.ו ריד האוסטרית, נוצקו בערב החמים ההוא בפארק דה פרנס, שבו אוהרין הודה לשחר בסיום המשחק: "איזה מזל שבאתי". שנאמר, אלמלא האמונה, פ.ס.ז' לא הייתה אוכלת אותה וכל האייטם הזה היה דמיוני (ולאוהדי מכבי חיפה הצעירים הוא יהיה דמיוני בכל מקרה).
"דושאן, תגיע לפאריס" (עדי אבישי)
הסיפור המופלא של מכבי חיפה התחיל באותו "פארק דה פראנס" ב-17 בספטמבר. מכבי חיפה התגוננה במשך מרבית דקות המשחק והצליחה להחזיק את התוצאה על 0:0, ואז ביצע אדורם קייסי עבירה על ניקולה אודק בפינת הרחבה. מרקו סימונה, חלוץ איטלקי מחומצן שפם, כבש מהנקודה הלבנה. גם הפסד 1:0 היה מכובד מאוד, אבל אוהרין כבר הכיר את הסחורה וממש לא פחד. גם לא אופיר קופל, כיום מאמן הנוער של הפועל ראשל"צ, שביצע כדרור מרשים בדקה ה-86 ומסר כדור עומק נפלא ליוסי בניון.
פאוזה קטנה. בתולדות "היהלום מדימונה" יש שני שחקנים שנושאים את אותו שם: יוסי בניון שעד היציאה לאירופה ב-2002 ויוסי בניון אחרי היציאה לאירופה – או כפי שהוא עצמו מגדיר נפלא: "כשיצאתי לאירופה הבנתי איך באמת צריך לשחק כדורגל". בניון הגיע לחיפה חודשיים קודם לכן מהפועל ב"ש היורדת. הוא היה בן 18 ושליש. היום זה היה נחשב לשחקן נוער עונה ראשונה.
רק שבניון לא היה באמת שחקן נוער, הוא היה כוכב כדורגל שבכל רגע על המגרש היה נדמה שיבצע קסם. זריז, אלגנטי, חכם מאוד, קטלני. כשהוא קיבל את הכדור מקופל, עמד בינו לבין השער ברנאר לאמה, שבאותו מגרש, חמש שנים קודם לכן, קיבל את הבומבה מראובן עטר. הוא היה כבר בן 37, שוער-חתול שזכה במונדיאל כשוער שני עם נבחרת צרפת. בניון סחב עם הימין שמאלה, מותיר את לאמה מתבוסס בכפפותיו, וממש לפני שהכדור התגלגל החוצה, הכניס את אותה ימין בין לאמה לבין הרשת, 1:1. יוסי בניון הודה השבוע: "הבקעתי שם את אחד השערים היפים ביותר שלי. לי זה נראה הכי טבעי בעולם, אבל היום יש כאלה ששואלים אותי: 'איך נראית כל כך מהיר?'. האמת? היום זה נראה הבדל כמו שמיים וארץ".
"אחד השערים היותר יפים שלי". יוסי בניון (עדי אבישי)
"שאלתי את אוהרין: 'איך יניב?'"
באצטדיון קריית אליעזר היו רשמית 14,002 כסאות, אבל בערב ה-1 באוקטובר 1998 נדחסו שם למעלה מ-15 אלף איש. למכבי חיפה הספיק 0:0 כדי לעלות לשמינית הגמר. שעה שלמה ניסתה פ.ס.ז' של כוכב העבר אלאן ז'ירס להבקיע שער חוץ, אך לא הצליחה, ודווקא אדורם קייסי כבש ראשון אחרי שרדובן הרומטקו, שחקן הרכש הצ'כי, נגח לחיבור בין הקורה והמשקוף. שער השוויון הראשון של פאריס היה אכזרי, כיוון שהבעיטה של ניקולה אודק ניתזה מהחזה של ניר דוידוביץ', מעל ראשו, אל הרשת.
הרומטקו סיפר השבוע כי "המפגש מול פאריס סן ז'רמן, זה משחק בלתי נשכח. הרעב להצלחה והטירוף ביציעים היה המפתח. יש לי את המשחק הזה מוקלט ולעתים אני צופה בו".
קריית אליעזר איים להתמוטט.
אוהרין זרק למגרש את יניב קטן, שבאותו ערב היה בן 17 ושמונה חודשים. עשר דקות לסיום קיבל קטן מסירה מבניון, הכניס לעומק לאלון מזרחי, והאווירון בעט פנימה, 1:2. "הייתי תלמיד בבית ספר, חצי מהכיתה שלי ב'רוגוזין' קריית אתא היו במשחק", נזכר יניב קטן, "ממעמד של שחקן נוער להגיע למשחק כזה, זה אחד הרגעים המשמעותיים בקריירה שלי". יעקב שחר: "שאלתי את אוהרין 'איך יניב?', אמר שהוא מתאמן יפה וטוב. אמרתי לו: 'אל תפחד להכניס אותו. אם יצליח, שאפו לך. ואם הוא לא יצליח, תגיד שאני אמרתי לך להכניס אותו'. פ.ס.ז' הרי הכירו כל שחקן אצלנו, אבל אותו הם לא הכירו".
אלון מזרחי בפוזה אופיינית (עדי אבישי)
כמה עצוב היה לגלות, כמעט כמו תמיד, שיתרונות כאלה לא מחזיקים מעמד. סימונה פרץ עד לקו הרוחב, הוציא אחורה לג'יי.ג'יי אוקוצ'ה והכוכב הניגרי, שכבר טאטא שנתיים קודם לכן את מכבי ת"א ממוקדמות ליגת האלופות, נעץ פנימה. 2:2 שנראה היה מוריד את המסך מעל הקמפיין.
לא בשביל בניון. דקה לסיום הוא עשה את הפריצה הקבועה בשמאל, הקפיץ בצ'יפ מעל כל הגנת פ.ס.ז', ומזרחי, שנע לעומק, הוציא-בעט כדור רוחב שפגע בגומה הצרפתי, עשה קשת מופלאה מעל לאמה ונשק לרשת. "האווירה בקריית אליעזר הייתה מחשמלת", משחזר קייסי את הרגע, ומזרחי מוסיף: "כל אוהד של מכבי חיפה שתשאל אותו איזה משחק הכי זכור לו באירופה יגיד ה-2:3. ולמה זה? כי הניצחונות על אולימפיאקוס ויונייטד היו בקפריסין. בקריית אליעזר 15 אלף איש לא רצו ללכת הביתה".
קטן: "נתנו המון כבוד ליריבה, אבל האמנו בעצמנו ובמועדון הענק הזה. הסתכלנו שווה בשווה בלבן של העיניים, כי ככה חונכנו במועדון הזה. עמדנו מול שחקנים גדולים, כיבדנו אבל לא פחדנו".
למעלה, בעמדת השידור, על השדר מוטי חביב עברו דקות קשות. "זה היה משחק מאוד מרגש", הוא שחזר השבוע, "לא חוויתי מעולם הרגשה דומה, אבל בגול של מזרחי הרגשתי דקירה. שומעים את זה אפילו בשידור. חזרתי עם ההסעה לתל אביב, ובלילה כבר הבנתי שזה התקף. למחרת עברתי כבר ניתוח מעקפים. אף אחד לא ידע. לא רציתי שיידעו ולא רציתי שתהיה דרמה".
יעקב שחר: "פ.ס.ז' הרי הכירו כל שחקן אצלנו, אבל את קטן הם לא הכירו" (עדי אבישי)
"כל דקה שהייתי על המגרש רעדתי מהתרגשות"
הגרלת שמינית הגמר הייתה חביבה הרבה יותר. ס.ו ריד, מחזיקת הגביע האוסטרי, קבוצת תחתית שהדהימה וזכתה בגביע כמה חודשים קודם לכן אחרי ניצחון בגמר על שטורם גראץ. למשחק החוץ לא נסע בניון בגלל צהובים, וחיפה הובילה 0:1 בזכות מזרחי. שער השוויון של מאסייז' סליבובסקי הפולני היה מהמם – אחרי שני עקבים – ושתי דקות לסיום קבע ג'רלד שטרפנר 1:2.
לחיפה הספיק 0:1 בגומלין. בניון חזר, ואוהרין הציב אותו בעמדה הנכונה ביותר שבניון הוצב בימי חייו: בכנף שמאל. משם, עם רגלו הימנית המתעתעת, הוא היה חותך לאמצע והופך להארי פוטר. זה השתלם. בניון בישל למזרחי את ה-0:1 במסירת עומק, את ה-0:2 הוא שם על הראש של קייסי בכדור חופשי, ובמצב של 1:2 (מיכאל אניצ'יץ'), רבע שעה לסיום, הוא מסר ליניב קטן, רץ לקבל ממנו בחזרה, ביצע הטעייה ובעט חזק לפינה. איברהים דורו עוד קבע בזמן פציעות 1:4, וחיפה עשתה היסטוריה: רבע גמר אירופי ראשון אי פעם לקבוצה ישראלית.
"זה היה ערב ארוך, 15 הדקות האחרונות היו מאוד אמוציונליות והאוסטרים היו עצבניים, אבל השגנו ניצחון מוצדק. היינו טובים יותר – בכלל, היה משחק מעולה, אבל יוסי היה מעל כולם", מספר הרומטקו, שעוקב אחרי מכבי חיפה עד היום.
רגע, מה עם מוטי חביב? "הודעתי שאני לא יכול לנסוע למשחק החוץ בלינץ. נסע לשדר משם פיני איתן, אבל את הגומלין אני שידרתי", מספר השדר הוותיק, "פעם ראשונה שיצאתי מהבית, והיה צריך לעלות כל כך הרבה מדרגות – ואחר כך עוד מדרגות מאולתרות. עליתי עליהן כמו איש זקן מאוד ושידרתי את המשחק. אף אחד לא ידע כלום".
בין הניצחון המכריע על ריד למשחק הראשון ברבע הגמר במוסקבה, מול לוקומטיב, עברו ארבעה חודשים משמעותיים מאוד. אלון מזרחי עזב לניס ובמקומו הגיעו ויקטור פאצ'ה ורונן חרזי. הקבוצה איבדה גובה מול יריבתה העירונית הפועל חיפה ואיבדה סיכוי לאליפות. הביקורות כלפי אוהרין גברו, והזיכרון של כולם היה מאוד קצר. שחר: "לעגו למאמן שהוא לא נסע למחנה של לוקומוטיב בים השחור, אבל הוא הכיר כל פיפס שם כי היה לו קשרים בכל מקום. שמעתי את ההכנה שלו למשחק והבנתי שזה לא בא בשליפה, אלא מהכנה מדוקדקת".
קטן: "מאמנים זרים זו בעיה בכדורגל הישראלי, אבל אצלו מי שהיה טוב, שיחק. לא זוכר פוליטיקה אצלו. היית טוב – שיחקת. היינו מאוד משפחתיים, מאוד מגובשים, קבוצה מאוד מאורגנת. היינו מחויבים לסמל ולקהל. בשבילי כל דקה שהייתי על המגרש היה רועד לי הגוף מהתרגשות כי הגשמתי חלום".
יעקב שחר ואלון מזרחי (רוני שיצר)
קייסי: "כמאמן וכאישיות מאוד נהניתי לעבוד איתו. עם כל הסוף הפחות טוב, הגענו איתו למקומות מאוד מיוחדים. זה היה קמפיין מאוד מיוחד". בניון: "הוא ידע לדבר ברוגע ובשקט ולהעביר את המסר. הדבר הכי בולט אצלו היה שהוא נתן את כל הביטחון שבעולם. אם אתם מנצחים זה עליכם, ואם מפסידים – הכל עלי. זו הייתה קבוצה שמאוד התאימה למשחקים האירופיים האלה".
מזרחי: "מכבי חיפה התחילה באותן שנים את ההצלחה של הכדורגל הישראלי באירופה. החיבור בין הוותיקים לצעירים היה יוצא מן הכלל. הייתה לנו הגנה נהדרת – ז'אנו, חרזי, בנאדו וקייסי, ובניון וקטן השלימו איתי את השלישייה שהביאה הצלחות. הניצחון על ריד השפיע גם על הניצחון 0:5 על נבחרת אוסטריה בסוף אותה עונה. הכדורגל הישראלי צעד קדימה".
אבל הסיפור נגמר במשחק רבע הגמר הראשון במוסקבה בתחילת מרץ 1999. על משטח קפוא הצליחה מכבי חיפה להעביר מחצית שלמה בתיקו 0:0 מבטיח, אבל אז בעט בסיבוב החלוץ הגיאורגי זאזה זנשייה כדור לא חזק מ-40 מטר, ניר דוידוביץ' לא הצליח לעצור והכדור נשמט מידיו והתגלגל לרשת. אחריו באו עוד שני שערים מקרוב של זנשייה, ואפילו הגומלין, בו ניצחו הרוסים 0:1 משער של איגור צ'וגאיינוב, איבד מערכו. שישה שבועות אחר כך הלך אוהרין הביתה.
20 שנה מאוחר יותר, השחקנים לא שוכחים. קייסי: "לקחנו אחר כך אליפויות והיינו בליגת האלופות ועברנו עוד הרבה דברים טובים, אבל העונה הזו הייתה משהו שאי אפשר לתאר, הן מבחינת האווירה והן מבחינת הדרמה. לא נחשבנו לאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של מכבי חיפה, אבל עשינו משהו מאוד משמעותי, מיוחד ומרגש".
חביב: "עד הימים ההם זה היה הקמפיין הכי גדול של קבוצה ישראלית באירופה, מסוג הקמפיינים שעדיין ראו בו אוהדים של קבוצות אחרות גאווה ישראלית. היה מאמן זר, ילדים, היו שם כמה דברים שהפכו את הסיפור לנוצץ עוד יותר. זה הנציח את מכבי חיפה כמועדון הכי גדול בישראל".
מילת הסיכום ליעקב שחר, 27 שנה בעלי הקבוצה, 35 שנה במכבי חיפה: "אלה היו ימים טובים. בהיסטוריה של מועדון יש ימים טובים שנעים להיזכר בהם, ויש גם ימים פחות טובים שצריך לשנות אותם".
אוהדי מכבי חיפה בקריית אלייעזר (רוני שיצר)
מה דעתך על הכתבה?