מדחיקים את האמת: נבחרת ישראל לא ממש התקדמה

אף פעם לא הייתי משבית שמחות, מעולם לא ניסיתי לחלחל פסימיות לתוך אוקיינוס של אופטימיות. אבל בחייאת…

בואו נרד לקרקע האמיתית שלנו. בואו נהיה מציאותיים. הניצחונות הביתיים על סקוטלנד ואלבניה, יפים ומרשימים ככל שהיו, בלבלו כאן לחלוטין את חובב הכדורגל הישראלי. הכניסו אותו לאופוריה שמדאיגה אותי לקראת 90 הדקות הערב בגלאזגו. מדאיגה ומטרידה.

לפי הכותרות בימים האחרונים צריך כבר עכשיו להחתים את הצוות האוסטרי לעשר שנים. קראתי שיש שקט בנבחרת, שכל הזימונים על רקע מקצועי, שאין זימונים "חברתיים", שחדר ההלבשה מאוד מגובש, שהאימונים מתוקתקים, שכל אחד יודע את תפקידו – והפועל היוצא לכל העובדות החיוביות האלה באות לידי ביטוי במגרש: שני ניצחונות וסיכוי להגיע למשחקי הפלייאוף.

רוטנשטיינר. ההתלהבות של כולם מוגזמת? (אודי ציטיאט, גלאזגו)

את הדבר החשוב והמשמעותי שמסתתר מאחורי שני הניצחונות כולנו כנראה שוכחים, מתבלבלים, או לא רוצים לקלקל לעצמנו את השמחה. שני הניצחונות הושגו במסגרת ליגה C, וזה אומר שהיריבות שניצחנו הן מהדרג שלנו וניצחונות כאלה היו לנו בשפע גם אצל המאמנים הקודמים. להתלהב מכך שאנחנו 90 דקות מהעפלה לפלייאוף זה לא להכיר במציאות. כולה בית עם שלוש נבחרות, כולה ארבעה משחקים, ומי שחושב שהכדורגל כאן עשה צעדים גדולים קדימה והשתפר תוך חודשיים בצורה מדהימה, מדחיק את האמת.

אנחנו באותו דרג כמו אסטוניה, סלובניה, קפריסין, ליטא, מונטנגרו ופינלנד, ואת זה חשוב מאוד לזכור. רק לפני חודשיים כששיחקנו נגד צפון אירלנד (יריבה מליגה B) זה נגמר רע מאוד. הובסנו 3:0 ואותה צפון אירלנד לא רק שסיימה אחרונה את משחקיה בבית 3 בליגת האומות, אלא הפסידה בכל המשחקים וסגרה את הטבלה עם 0 נקודות. קצת פרופורציה.

אז על איזה שינוי בדיוק מדובר כאן? ניצחונות ביתיים מול נבחרות מהדרג שלנו? עוד מעט ייפתח קמפיין מוקדמות יורו 2020, ואז היריבות כבר לא יהיו אלבניה וסקוטלנד. נקבל יריבות מדרג א' ויריבות מדרג ב' ושוב נפנטז על מקום שלישי שלא יוביל אותנו לשום מקום. אחרי חמישה משחקים במוקדמות היורו אפשר יהיה לדבר על שינוי, והלוואי שגם על שיפור. אפשר יהיה להעמיד את הצוות האוסטרי מול הזרקורים הבוהקים ולעשות איתם חשבון.

על איזה שינוי בדיוק מדובר כאן? (אודי ציטיאט, גלאזגו)

בקמפיין מוקדמות היורו, שהוא הרבה יותר מאשר ארבעה משחקים, יבואו ההפסדים הצפויים, יתחילו חוות הדעת על הזימונים, לא ידברו על חדר הלבשה קליני, יפורסמו האינטריגות המוכרות, וסיפור כמו "הבוסים של הנבחרת" כפי שהציג בירם כיאל לא יעבור לסדר היום כמו שעבר הפעם. אז, ורק אז, אוכל לדעת אם הכדורגלן הישראלי באמת השתנה.

אופטימיות זו תכונה טובה. מאוד מאוד מומלצת, אבל היא גם מסוכנת כאשר מאבדים את הריאליות. אפשר לנצח הערב את סקוטלנד, בוודאי שניתן לחזור משם עם תיקו, אבל גם אם זה יקרה – ושוב, הלוואי- עוד מוקדם לקבוע שהכדורגלן הישראלי השתנה, שהכדורגל הישראלי השתפר ושצוות האימון האוסטרי הצליח לעשות מה שמאמנים ישראלים טובים ומוכשרים לא הצליחו.