ראש בראש הערב: טוכל והמדע נגד קלופ והכריזמה

בקורס הזה, לפי העדות של המנטור שלהם אריך רוטמולר, הם הביעו עניין בהיבטים שונים לחלוטין. קלופ התמקד בעיקר בצד הפסיכולוגי ושאל את המרצים אינספור שאלות בנושאי גישה לשחקנים, מוטיבציה ויחסי אנוש. טוכל היה מכור לטקטיקה. סרטי וידיאו ומגנטים על הלוח ריתקו אותו יותר מכל. כי קלופ רואה בכדורגל בעיקר את הצד המנטלי – ההתלהבות, החיבור לקהל, העבודה הקבוצתית. טוכל רואה בו מדע – הוא רוצה לנצח באמצעות הפתעות מבריקות, שינויים תוך כדי משחק, חילופים לא צפויים. מבחינת קלופ, הקשר עם השחקנים הוא לב העבודה. מבחינת טוכל, השחקנים הם כלים בקרב מוחות.

קלופ הוא אדם פתוח. הכי פתוח שאפשר. הוא מחייך המון, כריזמטי באופן יוצא דופן, כובש לבבות מהרגע הראשון שרואים אותו. אי אפשר לפספס אותו. מצבי הרוח שלו גלויים. כאשר הוא זועם, כולם רואים את הזעם, ולעתים גם השופטים והקוונים עלולים לחטוף על הראש תוך כדי משחק. הוא סוחף את כולם אחריו, מלכד, מדביק את השחקנים והאוהדים באנרגיות הבלתי נגמרות.

לא יכול להיות מאמן דומיננטי יותר מקלופ מבחינה אישיותית, והיחסים שהוא בונה עם הקהל נשארים לנצח. במיינץ עדיין מוכנים לנשק את רגליו, בדורטמונד הוא האליל מספר אחת לתמיד. בליברפול עדיין אין לו תארים, אבל מעמדו איתן, גם אם לא יצליח לשבור את הבצורת הארוכה ללא אליפות. כי קלופ הוא קודם כל אדם, ועם אדם כמוהו קל מאוד להזדהות. עבורו, כדורגל הוא שמחת חיים, והוא מפזר אותה לכל עבר.

הכי פתוח שאפשר. קלופ עם מוחמד סאלאח (Gettyimages)

טוכל מופנם. הוא שומר את מחשבותיו על אחרים לעצמו וממעט לחשוף את רגשותיו. הוא הוגה דעות ופרפקציוניסט. הוא מסוגל להתחבר לשחקניו בעיקר באמצעות השיחות המרתקות על כדורגל עצמו – עצות לגבי התפקוד על המגרש, רעיונות לגבי המערך הקבוצתי, שלא לדבר על סדר יום, תזונה נכונה ואימונים מאתגרים מאוד מבחינה אינטלקטואלית.

כאשר החליף טוכל את קלופ בדורטמונד, הקבוצה הייתה במשבר ושחקנים רבים רצו לעזוב. טוכל שיכנע אותם להישאר, תוך שהוא מבטיח לשפר ולקדם אותם מקצועית ומסביר בדיוק כיצד הדבר יקרה. הוא אף קיים, ובורוסיה שיחקה בתקופתו כדורגל מהנה. הבעיות התחילו בעונה השניה, כאשר העומס המנטלי על החניכים הפך לבלתי נסבל, והיחסים של המאמן עם ההנהלה הידרדרו לשפל. בתום שנתיים, פוטר המאמן ועזב בטונים צורמים, וגם את מיינץ הוא עזב בצורה לא נעימה. בשני המועדונים לא זוכרים אותו לטובה בלשון המעטה. בעצם, הם מעדיפים לשכוח אותו.

קלופ חושב קודם כל על אנשים. הוא פחות גמיש מבחינה טקטית, אבל הוא זורם. הוא נותן מסגרת ברורה, אך מרשה לשחקנים לצאת ממנה, על המגרש ומחוצה לו. אחרי הכל, הוא עצמו עישן ושתה המון בירה בהיותו שחקן. הוא מבין שחופש נחוץ להצלחה ולהגשמה אישית. הוא מקשיב לכולם בתוך הארגון – מהבעלים ועל לסדרן הזוטר. הוא משתף את כולם. הוא בונה צוות.

טוכל הוא שתלטן, ורואה בעצמו האחראי הבלעדי לכל המתרחש במועדון. הוא מוכן לשיחות פתוחות עם השחקנים, אך המילה האחרונה תמיד תהיה שלו. הוא סומך רק על האנשים הקרובים אליו ביותר, ולא סופר את יתר אנשי הצוות במועדונים. את הסקאוט סוון מיסלינטאט, למשל, הוא סילק ממתקן האימונים של דורטמונד ואסר עליו להיכנס לאלתר, בין היתר בשל הרגלי העישון שלו. כיום עובד מיסלינטאט בארסנל, ועזיבתו היוותה אחת הסיבות להעמקת הקרע בין המאמן ליו"ר האנס-יואכים ואצקה.

בסופו של דבר, טוכל מתיש את הסובבים , וזו תכונה שאופיינית למאמנים דיקטטורים. יש המשווים אותו למרסלו ביילסה הארגנטיני – מוח מבריק שמחולל מהפכות בטווח הזמן המיידי, אך נאלץ בדרך כלל לעזוב את קבוצותיו במהרה כי היחסים עם כולם עולים על שרטון.

עומס מנטלי. טוכל (AFP)

אז קלופ מתחיל את העונה הרביעית בליברפול, וכולם מקווים שיישאר שם כמה שיותר. טוכל מתחיל את העונה הראשונה בפריז סן ז'רמן, ולכולם ברור שלא יגיע לשנה רביעית. האם יתמיד לעונה השניה? זה תלוי בעיקר בהצלחה בליגת האלופות, כי בזירה המקומית בצרפת האליפות מובטחת, והמאזן המושלם מתקבל כמובן מאליו. בצ'מפיונס-ליג, מצבם של הקטארים לא מזהיר. הם ניצחו רק את הכוכב האדום בלגראד, ושני המפגשים מול נאפולי הסתיימו בתיקו עם המון מזל. בקרב הישיר מול קלופ, טוכל הפסיד 3:2 באנפילד, ובפועל התוצאה היתה צריכה להיות מוחצת הרבה יותר.

למעשה, היה זה אחד המשחקים הגרועים ביותר של פ.ס.ז' בשנים האחרונות. הפערים בין חוליות ההגנה וההתקפה היו מפלצתיים, ליברפול שלטה ללא עוררין לעורך 90 הדקות, ושני השערים של האורחת הובקעו בניגוד גמור למהלך המשחק. העובדה כי האדומים המתינו לזמן פציעות כדי לקחת את הנקודות היתה סוג של נס.

כעת, עם הגב אל הקיר, טוכל חייב לייצר במשחק הביתי נגד ליברפול תצוגה הרבה יותר טובה מול המתחרה הכריזמטי. הוא כבר הפסיד לקלופ כמאמן דורטמונד לפני שנתיים ברבע הגמר הדרמטי בליגה האירופית. הפעם, חשיבות הקרב גדולה עבורו אפילו יותר. גם עבור קלופ יהיה זה ערב מכונן, אבל עבורו הכדורגל היה ונשאר פאן. הוא ימשיך לחייך גם אם יפסיד.