בסוף שחר בחר נכון: כך מרקו בלבול החיה את מכבי חיפה

1. למנהלת הליגה יש באמת כוונות טובות, אבל כדאי שתתעל אותן למקומות שבהן הכוונות יתממשו. אוהדי בית"ר ירושלים אינם מקשה אחת.

יש אוהדים שהם מיינסטרים, אוהדים שילכו למפגש בכרמיאל – בג'פניקה, איך לא – עם אוהדי סכנין, כי זה מצטלם טוב; יש אוהדים שיקימו קבוצת כדורגל כאות מחאה למה שקורה ביציע; ויש אוהדים שלא משנה מה יעשו היתר, מה יגיד חוגג, ומה אומר החוק: הם יתפרעו בעראבה, ישליכו אבוקות ויגיעו למשחק בסכנין כי זה משחק נגד ערבים – בדיוק כמו שאוהדי סכנין שלא מגיעים לשאר משחקי הבית, פוצצו אמש את היציע.

נא להפנים: המשחקים בין בית"ר ירושלים לסכנין, בכל מקום, הם מפגש לקבוצות שוליים באוכלוסייה שחבריהן מוכרים לשירות הביטחון הכללי. אין קשר בין ההשקפות שלהם לבין מהות הכדורגל – פייר פליי, ניצחון, הפסד, בלה בלה – זה משחק בין ערבים ליהודים.

אוהדי בני סכנין אמש נגד בית"ר. פוצצו את היציע (מאור אלקסלסי)

2. בסוף, כל הסיפור זה מאמן. מחאה גוברת נגד יענקל'ה שחר, ובסוף זה מאמן. הוא בוחר את המאמנים, לפעמים הוא בוחר מנהל מקצועי שבוחר את המאמנים, אבל הוא לא המאמן. את מבחן התוצאה עושה המאמן, לא הבעלים. הבעלים משלם על המבחנים האלה הרבה, תרתי משמע, אבל הוא לא עושה אותם. הוא, ברוך השם, פרש ממשחק פעיל באמצע שנות ה-60, והוא, בניגוד לבעלים אחרים, לא מסמס באמצע משחק למאמן השוערים כדי שיעביר הוראות למאמן.

בסוף הוא בחר נכון, אולי בלית ברירה. מאז שרוני לוי השיג ארבעה ניצחונות ליגה רצופים בעונה שהסתיימה בגביע ב-2016, מכבי חיפה לא חיברה שלושה ניצחונות רצופים בליגת העל. המשותף בין לוי למרקו בלבול, שהם היו שם גם כשחקנים. הם יודעים כנראה לנגן על המיתרים החבויים. צריך לראות שוב ושוב את צעקות השמחה של השחקנים בסיום. מישהו כנראה חיבר אותם למועדון בשבועות האחרונים. כל הסיפור זה מאמן.

מועדון כושל נבנה מחדש מהבסיס, מהבית. קבוצה כושלת נבנית מחדש מהבסיס, מההגנה ומהקישור האחורי. שחקן כושל נבנה מחדש דרך הזעם. תוציא ממנו את הזעם, תקבל את הברק. מכבי חיפה החליפה מאמן, חזרה לבסיס, והתחילה לנצח. זה כל הסיפור.

קשה היה לפספס את צעקות השמחה של שחקני מכבי חיפה (עדי אבישי)

3. בימים הקרובים ייפתח חלון ההעברות בישראל. לראשונה זה שנים ארוכות, הפועל ת"א כבר לא חייבת שקל לנושים שעומדים בתור כדי לקבל את הכספים שחייבים להם. בכסף הזה אפשר לעשות שימוש כדי להציל את הקבוצה מירידה שנייה תוך שלוש עונות לליגה הלאומית – כי עם שוער ובלמים כאלה אי אפשר להישאר בליגה.

רובי לבקוביץ' אולי בן 30, אבל חסר ניסיון. העמידה שלו על קו החמש בבעיטה חופשית מזווית בעיטה מושלמת היא חסרת הגיון. אם אתה סומך על הבלמים שלך, בשביל מה לעמוד מחוץ לשער? ואם אתה לא סומך עליהם, למה לא לעשות את העבודה במקומם?

בלם שלא נוגח, חלוץ שלא יורד עם הבלם, רחבה אוורירית במצב נייח מול המבשל הטוב בליגה – כל אלה מצביעים על משחק הגנה לקוי. וכשלצד זה אין התקפה, אז לא יהיה כלום אין כלום. את זה אפשר לתקן רק עם שינויים מרחיקי לכת.

לבקוביץ'. אולי בן 30, אבל חסר ניסיון (מאור אלקסלסי)

4. במאי 2014, ערב המונדיאל בברזיל, כבש אוסטין אג'ידה שער עצמי מוזר וחשוד מול סקוטלנד במשחק ידידות. ברשתות החברתיות סימנו את השער הזה כשער מכוון, ממש כך. הקריירה של אג'ידה הסתיימה אז, הוא לא שיחק שנתיים. עד שסוכן ממולח הביא אותו להפועל חדרה. אג'ידה עלה איתה ליגה, אבל העננים סביבו לא התפזרו. ככה זה בעולמנו. אתה יכול להיות חף מפשע, אבל ברגע שהכתימו אותך, שום אקונומיקה לא תוריד ממך את הכתם.

אתמול עשה אג'ידה כמה טעויות בפרק זמן קצר. שוער מקבל לפעמים כמה החלטות לא טובות במשחק. יוצא ולא יוצר מגע עם הכדור, נוגע בכדור לא זמן, מוסר החוצה – כל מה שקרה אתמול גם לאיתמר ניצן בסכנין. כשזה קורה תוך דקה וחצי וקוראים לך אג'ידה, אלוהים ישמור. ככה זה בעולם האכזרי הזה שמוקף בהימורים ומרוכז בגיברלטר. אבל אג'ידה לא עשה כלום, הפועל חדרה לא הפסידה, והיא אפילו נראתה מצוין במחצית הראשונה. גם בזכותו. הבעיה היא שהוא בן 35, סובל מעודף משקל, וכנראה שמעולם לא היה שוער גדול במיוחד. אחרת הוא לא היה משחק בהפועל חדרה, אלא בפרמייר-ליג.