אם לגיל יש חשיבות כלשהי – במובן של ותק, ניסיון וחוכמת חיים – אז ולדימיר איביץ' ילד במונחים של מאמן כדורגל. רק בן 41. למאמנים הישראלים הבכירים, לשמות הגדולים – ניר קלינגר, רוני לוי, רן בן שמעון, מרקו בלבול – יש עשר שנים עליו. מנחם קורצקי, חיים סילבס, שרון מימר מבוגרים ממנו בכמה שנים, ברק בכר ובני בן זקן צעירים ממנו. לכל אלה – אפשר לצרף אליהם גם את יובל נעים – יש קילומטראז' גדול משל איביץ' כמאמנים בקבוצות בוגרות.
ברקורד האימון של איביץ' יש קבוצה בוגרת אחת – פאוק סלוניקי. הוא אימן אותה במשך עונה. קודם אימן כמה שנים את קבוצת הנוער של המועדון. בזה התמצתה קריירת האימון של איביץ' עד שחתם במכבי ת"א.
פרטיזן בלגרד זו נקודת המוצא שלו כשחקן. הוא הגיע אליה מאיזושהי קבוצה סרבית אחרת, אבל בפרטיזן הוא קיבל את הבמה. הוא שיחק שם שש עונות, עבר לבונדסליגה שהייתה גדולה למידותיו, את יתר הקריירה שלו העביר בקבוצות יווניות, מרכזיות יותר או פחות – א.א.ק, אריס ופאוק. ב-2012 פרש ופנה לאימון נוער בקבוצה האחרונה שבה שיחק. אני יכול לחשוב על מאות כדורגלנים, אולי אלפים, שזה המסלול שלהם. מסלול של שורדים. איביץ' לא התחיל מאותה נקודה שממנה ג'ורדי התחיל.
איביץ' באימון. היה מוכר רק ביוון (אודי ציטיאט)
מכבי לא הייתה יודעת על קיומו של איביץ' אם ג'ק אנגלידיס לא היה מביא את השם שלו וממליץ עליו. אנגלידיס שימש מנכ"ל פאוק כשאיביץ' אימן במועדון והתרשם שהוא מסוגל להחזיק קבוצת כדורגל. אפשר להניח שאנגלידיס התרשם מאישיותו ומגישתו, כי רקורד עוד לא היה לו.
כשאיביץ' הוצע למכבי, הוא לא היה שם חם שסוכנים או מנהלים מקצועיים עוקבים אחריו ומחכים שיתפנה כדי להחתים אותו. הוא שיחק ביוון, אימן ביוון, בליגה שמדברת יוונית ומעניינת יוונים. לאיביץ' לא היה המעמד בשוק המאמנים שהיה למאמני עבר של מכבי. אוסקר גרסיה הגיע הנה כמי שסומן על ידי בארסה כאחד מאלה שאולי יחליפו את פפ בבוא היום. סוזה, פאקו, יוקאנוביץ', בוס, ארבלדזה – כולם היו שמות גדולים ממנו. עד שאיביץ' הוצע לה, מכבי ניהלה משא ומתן עם מאמנים אחרים, שמות גדולים יותר ודרישות כספיות מנופחות פי כמה. בסופו של דבר, המינוי שלו נבע במידה רבה מאילוצים כספיים שנכפו על המועדון בשל חריגה מתקנות הפייר פליי. איביץ' עלה להם פחות, אומרים שהרבה פחות.
איביץ'. יודע להעריך הזדמנות שקיבל (דני מרון)
מכבי החתימה מאמן שלא היה אפשר לראות איך משחקת קבוצה שלו. הוא אימן בפאוק עונה. חפשו "איביץ', מאמן כדורגל סרבי" ביו־טיוב, ותקבלו קטטה המונית באיזה דרבי יווני שבמהלכה חטף מטבע בראש. אילו מכבי הייתה בוחרת את מאמניה על סמך תקצירי קורות חיים, זה של איביץ' היה מושלך לפח. אין ברקורד שלו שום דבר שניתן להסתמך עליו או לפתח ציפיות בגללו.
איביץ' כאן כי הכדורגל היווני לא יציב כלכלית, כי מכבי זה מועדון לא פחות גדול מפאוק ועל פניו הרבה יותר מסודר. ישראל איננה קפיצת המדרגה המקצועית שלה ייחל. הוא אימן בליגה היוונית, עכשיו בליגה הישראלית, וזו התקדמות רוחבית במקרה הטוב, אם כי נוטה מעט כלפי מטה. לכדורגל היווני, לנבחרת שלו, לליגה שלו, יש באירופה מעמד גבוה מזה שיש לישראלי. אבל במכבי יש לו הזדמנות ליישם בקטן את התפיסות שלו לגבי איך קבוצת כדורגל צריכה להיראות ולהתנהל. זו ההזדמנות הראשונה שניתנת לו לבטא את עצמו אחרי הסטאז' בפאוק. איביץ' יודע להעריך הזדמנות כשהיא ניתנת לו.
ג'ורדי קרויף נהג לומר כי איכותה של קבוצת כדורגל נקבעת על פי רמתו של השחקן ה-19 בסגל שלה. ה-19, כשהוא טוב, דוחף את ה-18 שדוחף את ה-17 וכך הלאה. על פי הגישה הזאת, בקבוצת כדורגל צריכה להתקיים תחרות בלתי פוסקת על מקום בהרכב. ג'ורדי לא נהג כך כשירד לקווים. כשירד לקווים היו לו האנשים שלו, שאיתם הוא הלך. היתר השתרכו בשוליים.
איביץ' ושכטר. מאמן ללא אינטרסים (אודי ציטיאט)
בכל שנות הניהול האירופי שלה, יש למכבי סגל עמוס בשחקנים. כך גם למכבי חיפה, לבית"ר ירושלים ולהפועל ב"ש. מאמני כדורגל, גם ישראלים, תמיד מטיפים לסגל רחב, אלא שבמעט מאוד מקרים השחקן ה-19 בסגל מקבל הזדמנות הוגנת להראות מה הוא שווה. בדרך כלל הוא לא מקבל, לכן הוא לא שייך, ולכן הוא לא דוחף את השחקן ה-18.
ארבעת המשחקים הראשונים של מכבי בפתיחת העונה, סמוך מאוד לתחילת עבודתו של איביץ', זימנו לה שני מפגשים קריטיים עם סרפסבורג הנורווגית במסגרת הליגה האירופית, את מכבי חיפה בבית ואת ב"ש בחוץ – שתי היריבות העיקריות שלה. מכבי בנתה את מרכז ההגנה שלה על אמאדור הפורטוגלי ועל איתן טיבי. התפקיד היה רשום על שמו של טיבי מאז תחילת העידן האירופי במכבי, ואת הפורטוגלי הם הביאו כדי שיחזיק להם את ההגנה. הם חשבו על מיגל ויטור. נגד ב"ש בחוץ, מרכז ההגנה של מכבי הורכב מייני ופיבן. ייני נתפס בכדורגל הישראלי כשחקן דהוי שתרומתו לקבוצה נמדדת בנוכחות שיש לו בחדר ההלבשה. שחר פיבן הוא בלם צעיר שמושאל וחוזר מהשאלה ושוב מושאל ובעצם הולך לשום מקום. רק מי שמצוי בכדורגל הישראלי ומכיר אותו באופן אינטימי יודע מי זה פיבן.
מאותו משחק, ייני ופיבן באנקרים בהרכב. איביץ' ראה בהם מה שאחרים לא ראו, נתן להם הזדמנות, הם לקחו אותה, התפקיד שלהם כל עוד יעשו את מה שידרוש מהם. אמאדור ישב על הספסל או ביציע. הוא יצטרך להוציא את ייני מההרכב. כשירוויח את ההזדמנות שלו, אמאדור יידע כבר מה מצופה ממנו. טיבי לא נשלח לספסל לשבוע, כדי שיתיישר קצת ויחזור לעצמו ואז יחזור ויקבל את התפקיד, שעד תחילת העונה היה שלו בלי שמישהו פקפק בכך. טיבי יצטרך להוציא את פיבן מההרכב, וכל עוד פיבן עושה את מה שמצופה ממנו, התפקיד שלו. טיבי יחכה להזדמנות שלו, וכשהיא תגיע טיבי יתנפל עליה, כי ככה זה עובד בקבוצה שמאפשרת לשחקן ה-19 שלה להרוויח את ההזדמנות שלו.
ייני. באנקר של איביץ' (עדי אבישי)
איביץ' נקי, אין לו אינטרסים, הוא לא שומע רעשים, הוא נאמן רק למה שעיניו רואות. הוא מדבר אל שחקניו במונחים של ערכי עבודה: תשקיע, תהיה טוב, יראו אותך, תקבל הזדמנות, אל תרפה, תרוויח את המקום שלך גם על חשבונו של כוכב גדול שנפצע או שזייף, וגם הוא בתורו יצטרך להרוויח את תפקידו מחדש. כשזאת השפה המדוברת, מתגלה ששחקני כדורגל, גם ישראלים על אף פערי המנטליות, מבינים אותה. אלירן עטר מבין אותה, מה צריך יותר מזה.
הקבוצה שלו "גדולה על הליגה", היא "האלופה שבדרך" כבר אחרי עשרה מחזורים ו"שוב היא מנצחת לא במשחק גדול שלה", אלה הדברים שנאמרים היום על התוצרת של איביץ' אחרי כמה חודשים שהוא עובד כאן.
לפני שקלינגר החזיר בהפועל חיפה את הקריירה שלו לסיבוב נוסף, הוא ישב כפרשן בערוץ הספורט. לא פעם התייחס למכבי ת"א ולתוצאות שהיא משיגה באירופה תחת המאמנים הזרים שלה. קלינגר הזכיר בהזדמנויות האלה את הקמפיין שלו עם מכבי בליגת האלופות, כשהוא אימן שם, ואת התוצאות שהשיג. זאת הייתה הדרך שלו לבטא את חוסר שביעות רצונו ממאמנים זרים שבאים הנה ותופסים את מקומות עבודתם של הישראלים הכישרוניים והמוכחים, כמוהו למשל, ולאותת למכבי שיסתכלו גם עליו כשהם צריכים מאמן.
קלינגר. יש לו בבית"ר את אותם חומרי גלם כמו לסרבי (דני מרון)
איביץ' מחולל במכבי מה שהוא מחולל עם חומרי גלם די דומים לאלה שמצויים תחת הידיים של קלינגר בבית"ר ירושלים: הרבה ישראלים בעלי מעמד, כמה כישרונות ממחלקת הנוער וזרים שהצליחה לקושש. זה גם מה שאיביץ' קיבל לידיו. קח את מכבי היום, האלופה שבדרך מהמחזור העשירי, הקבוצה שגדולה על הליגה, ששוב ניצחה במשחק לא טוב שלה – שים אותה בידיים של קלינגר, תקבל את בית"ר ירושלים. זרים תופסים את מקומם של הישראלים, אבל הם גם מלמדים אותם משהו.
מה דעתך על הכתבה?