הניצחון שהשיגה ביום שני קבוצת הפועל קטמון, 0:1 על נס-ציונה, אמנם לא טיפס לכותרת הראשות, אבל בעקבותיו יש מקום להפנות זרקור לעברו של ערן לוי, שבישל את שער הניצחון.
ערן אינו ילד. הוא מוכר לאוהדי הכדורגל בישראל, ובעונה שחלפה היה כידוע מעמודי התווך של מכבי נתניה. מאזנו כלל הבקעת עשרה שערים ובנוסף להם עוד 11 בישולים. לכל הדעות, מאזן מרשים ומכובד. בתוך כך זומן לוי אף לנבחרת ישראל, ולבש את מדיה במשחקה הבין-ארצי מול נבחרת רומניה.
אלא שההצלחה הגדולה במכבי נתניה הסתיימה בקיץ, וערן לוי עזב את הקבוצה ונחת בבית"ר ירושלים. כאשר בית"ר החליטה להחתימו, לדעתי היה עליה לראות בו, מראש, ציר מרכזי וזאת על מנת שהשידוך ביניהם יעלה יפה. ערן הוא כדורגלן דומיננטי, ואין בכך סוד מוסתר. השפעתו על משחק קבוצתו ברורה, ומכאן שיש לתת בו אמון, ולהפקיד בידיו את ההגה. במילים אחרות: שיבנו עליו. בבית"ר זה לא קרה. השידוך נועד מראש לכישלון.
כאשר הגיע חודש ונואר ונפתח בכדורגל הישראלי חלון העברות, נפרדו בית"ר ירושלים וערן לוי זה מזה – ויש לומר: לטובת שני הצדדים.
הכדורגלן הוותיק החליט להישאר בבירה, אך החליף את חולצת המנורה במדיה של הפועל קטמון. עבורו חשוב היה לשחק, גם אם מדובר בקבוצה מהליגה השנייה. לוי ידע כמובן שקטמון נאבקת על כרטיס עליה לליגת העל, ושסיכוייה להצליח בכך אינם מבוטלים. היה זה תמריץ שתרם כנראה להחלטתו להגיע לקבוצה.
עתה השאלה המתבקשת מאליה היא האם אמנם יוכל ערן לוי לשוב ולפרוח? האם ביכולתו לעשות זאת? לי אין ספק שהסיכוי לקבל ממנו את המיטב, בניגוד לתקופה שבה היה בבית"ר, יהיה גדול, ככל שהפועל קטמון תראה בו את הערך המוסף. את מי שסומכים על יכולותיו ועל יתרונותיו.
כמתבונן מהצד תחושתי היא שערן לוי זקוק לחיבוק הזה כדי להצליח. רק לפני עונה הוא היה מהבולטים בכדורגלני ליגת העל, ויתרונו הגדול הוא בתשוקתו להוביל ולנצח. לאותה תשוקה אף נלוות האמביציה להוכיח שגם בגיל 33 עדיין לא נס-ליחו. שמה שלא הצליח בבית"ר ירושלים, יכול-גם-יכול לעלות יפה ובהצלחה בביתו החדש.
מעבר מתבקש. ערן לוי במדי הפועל קטמון (אודי ציטיאט)
מה דעתך על הכתבה?