הכדורגל הישראלי לא נתן מספיק ליוסי בניון. אנחנו, כעיתונאים, אוהדים וצרכנים, לא עשינו עמו חסד, דבר קרה לרבים וטובים אחרים שהגיעו לסיבוב פרידה במדינת הכדורגל הצנועה שלנו. כך, מבלי ששמנו לב, הילד הצנום מדימונה מתקרב בצעדי ענק לישורת האחרונה בקריירה כל כך ארוכה ומרגשת. הוא נכנס לתודעה ואלינו ללב לפני 20 שנים, כשירד בדמעות עם הפועל באר שבע לליגה השנייה. לאחר מכן הלהיב את כולנו כשנצץ במכבי חיפה ומשם המשיך לספרד ולאנגליה בדרך לקריירה האירופית המרשימה ביותר אי פעם של שחקן ישראלי. 'היהלום' עומד לתלות את הנעליים, והטעם החמוץ לא יוצא לי מהפה.
גילוי נאות. אני אוהד מכבי חיפה, אז אולי זה בגלל זה. כידוע, הקאמבק של בניון לכרמל נגרר והתקלקל. אפילו הגביע המרגש בטדי הוכתם בהודעת המעבר למכבי תל אביב והחגיגות הנוראיות אחרי, אבל זה מרגיש הרבה מעבר לזה. יוסי בניון לעולם לא היה אמור לחמם את הספסל במכבי תל אביב, בבית"ר ובטח שלא במכבי פתח תקווה. למי ששכח, מדובר בשיאן ההופעות של נבחרת ישראל.
בקורות החיים שלו תוכלו למצוא קבוצות כמו ליברפול, ארסנל, צ'לסי (עמה זכה בליגה האירופית), ווסטהאם וקווינס פארק ריינג'רס. שחקן עם עם 194 הופעות, 31 שערים ו-17 בישולים בליגה האנגלית. 101 הופעות ו-20 שערים בליגה הספרדית. 26 הופעות, 7 שערים ו-5 בישולים בליגת האלופות.
נכנס לכולנו ללב מגיל צעיר (דוד פליגל)
בניון היה ראוי לפרוש מתי שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, איפה שהוא רוצה ואפילו לקבל תפקיד מכובד אחרי. בהתאחדות מלאת עסקנים וחסרת יושב ראש, שחקן עם רזומה עשיר כמו שלו יכול היה לתרום הרבה, אבל איפה שהוא בדרך לקחנו לו את זה. כשיוסי בניון עזב את הכדורגל הישראלי אי שם בתחילת שנות ה-2000, עולם הכדורגל השתנה.
האייקון הגדול ביותר של הכדורגל הישראלי בשנות ה-2000, אותו שחקן שכיכב באנפילד, ניצח בברנבאו את ריאל מדריד, קיבל שיר מהפיג'מות, הוערץ והוערך על ידי כל אוהד כדורגל בישראל, היה שחקן רגיש לאורך כל הקריירה והתרגל לשחק במועדוני פאר אירופאים שעוזרים לשחקן לשמור על דיסטאנס מסוים, על קו הגנה מרעשים חיצוניים של אוהדים וכלי תקשורת. כשהוא חזר למדינתנו הקטנה, הכל נשאר אותו הדבר. הוא נאלץ להתמודד עם היחס האישי של אוהדי מכבי חיפה, לשמוע את הזעם של כלי התקשורת איתם לא אהב לדבר ואת הקריאה האוניברסלית "יוסי תפרוש".
הקדנציה במכבי חיפה הוכתמה (ערן לוף)
ואני שואל – מי אנחנו שנגיד ליוסי בניון לפרוש? אגדת כדורגל שבגיל 38, יוסי בניון מכסה יותר קילומטרים למשחק מכל שחקן אחר בבית"ר ירושלים, עושה צחוק מההגנות בליגה ומוכיח שבת אחרי שבת שהוא כנראה השחקן הכי טוב בסגל של משה חוגג.
ולמרות זאת, לאור הסיטואציה העגומה בבית"ר ירושלים, הילד הנצחי של הכדורגל הישראלי עומד לשחק את משחקיו התחרותיים האחרונים, ולצערי הוא לא קיבל את סיבוב הפרידה שהגיע לו. אז הגיע הזמן לכבד ולהגיד תודה כל עוד אנחנו עדיין רואים אותו. לא כל יום גדל פה יוסי בניון. ללא קשר לגיל או למצב, שחקן שמרגיש שהוא עדיין אוהב ורוצה לשחק, ומוכיח את היכולת שלו לעשות זאת ראוי לקבל את הזכות להחליט בעצמו. תודה יוסי, על הכל.
מה דעתך על הכתבה?