זו כבר עובדה: הפועל תל אביב היא כישלון מתמשך

ההפסדים של מכבי פ"ת והפועל ת"א אתמול, לצד הניצחון של בני סכנין יוצרים מצג שווא של דרמה. תרשו לי לפקפק בכך. הניצחון של סכנין אתמול הושג בתנאי מעבדה, בלי הלחץ המזיק של הקהל הביתי ובלי קהל חוץ. המחשבה לפטר את גיורגי דרסיליה אחרי שלושה משחקים וחצי (את הראשון ניהל עודד קוטר), בלי שיספיק להטביע את חותמו, מוכיחה שמועדון בני סכנין נהפך למועדון קפריזי שאיבד את הפאסון שאפשר לו לשחק קרוב ל-15 שנים רצופות בליגת העל.


סכנין לא השכילה ב-15 השנים האחרונות לשנות את הנרטיב – עליו מנגן גם ראש הממשלה בנימין נתניהו – לפיו המגזר הערבי הוא נציגות של ארץ אויב, ולא מגזר מעורה בחברה הישראלית ותורם לה בקצב הולך וגובר. במילים אחרות: כשהיא חיה מבית"ר לבית"ר ובאמצע לא יוצרת עניין במגזר אותו היא "מייצגת", היא לא מוסיפה לדו-קיום המתגבר בחברה הישראלית. ממש להפך.


צריך לקוות שמ.ס כפר קאסם, שהשבוע תשחק בנתניה מול הפועל חדרה בגומלין רבע גמר גביע המדינה, תעשה בקרוב את מה שצריך ותתפוס את המקום של סכנין בליגת העל בשנים הקרובות, כי זה מועדון שהוא מופת לדו-קיום. בני סכנין איבדה את מקומה ההיסטורי בכדורגל הישראלי, וניצחון כזה או אחר לא ישנה זאת.



סכנין איבדה את הפאסון לשחק בליגת העל כשרצתה לפטר את דרסיליה. (מאור אלקסלסי)


בואו נציב את זה כעובדה: הפועל ת"א היא כישלון מקצועי מתמשך. הקבוצה הזו צמחה מפירוק, עם אפס חובות, עם אפשרות לבנות סגל בתקציב סביר שמבוסס על קהל גדול. לייצר קבוצה נחמדה, כשרונית, מבטיחה. המציאות מוכיחה שהפועל ת"א מורכבת מסגל של שחקנים בינוניים: זרים לא נחשבים, שחקני הכרעה בלי מספרים ובלמים שהם אוברייטד.


אני לא מדבר רק על אדי גוטליב, שהרזומה שלו מורכב מכיבוש שערים, מחויבות מפוקפקת למועדון, אבל הרבה טעויות קריטיות, אני מדבר גם על אוראל דגני, קפטן הקבוצה. למי שלא זוכר, דגני גדל כמגן ימני בקבוצה לה הפסיד אתמול. מישהו החליט יום אחד שהוא בלם, אלי גוטמן החליט בכלל שהוא גם בלם נבחרת, אבל צריך לומר שההישענות עליו כשחקן הגנה היא מופרכת.


שער הניצחון של מכבי נתניה אתמול נולד כתוצאה משבירה שלו את קו הנבדל ומחזרה שערורייתית להגנה שאפשרה לטנק כבד גוף כמו בצ'יראי להקדים אותו לכדור של מלדה. זו רשלנות שיכולה לעלות בירידת ליגה. ככה לא מחזירים מועדון מהשאול, ככה חוזרים לשם. לגבי מכבי נתניה: מאז שהגיע אייל סגל למועדון הזה, יש לו זהות, יש רוח, יש אופי. קבוצת אוהד.



מכבי נתניה נהפכה למועדון עם אופי. (צילום: עדי אבישי)


אם שלומי בן אברהם היה מרחיק אתמול את אסף צור בגלל ההכשלה מחוץ לרחבה של גדי קינדה, הוא היה מקבל מקסימום הערה מאחד מחברי איגוד השופטים. הציבור היה נותן לו מחמאה, או סתם מתנהג באדישות, כי מי לא מרחיק שוער שיוצא מחוץ לרחבה כדי להכשיל חלוץ שועט לעברו?


מבחינת אסף צור היה כאן מצב ודאי לגול והוא ניסה למנוע אותו, מחוץ לרחבה כדי שלא יהיה גם פנדל. בן אברהם החליט שלא היה כאן מצב ודאי לשער ופטר אותו בצהוב. זו נקודה שיהיה חשוב לחדד לשופטים בעתיד: אתה לא יכול לשפוט מהלך מנותק מהמשחק, לחדד בפרשנות ולא להבין את הקונטקסט.


אם אסף צור היה מרגיש שזה לא מצב ודאי לשער, הוא לא היה יוצא להכשיל. שופט לא יכול לאפשר לו מצב של WIN-WIN – גם מנע פנדל וגם נמנע מאדום. אחר כך, כשבית"ר טוענת לקיפוח, לך תתווכח איתה. תארו לעצמכם שקינדה לא היה סוגר עניין במספרת נפלאה אלא רעננה הייתה משווה.



מזל שקינדה כבש ולא רעננה. (צילום: דני מרון)


ולסיום, על פערי איכויות כמו שמציגה מכבי ת"א נחרט המשפט "אם היא לא תופיע באף משחק עד סוף העונה, היא עדיין תנצח". וגם כשהיא לא מופיעה, היא מנצחת 0-2. הסיפור של מכבי ת"א הוא הרתעה.


אתמול, אחרי שניצחה במשחק העונה בליגה לנוער, וניצחה גם בגביע לנוער, היא גם ניצחה בבוגרים. לא משנה כמה כישרונות תגדל מכבי פ"ת, כשהיא פוגשת את מכבי ת"א, היא עושה במכנסיים. והמשחק הזה היה חשוב למכבי פ"ת פי מאה מאשר למכבי ת"א, שם רשימת השיאים הנשברים כפולה מזו ששובר לאו מסי כל יומיים.