"היה זה יום סגריר והקבוצה הפסידה", שורר יובל בנאי את שורת המחץ בפתיחת "להתראות נעורים, שלום אהבה", אחד מהשירים הזכורים והאהובים של "משינה". מאורעות השבוע, בדיוק לפני 25 שנה, קיבלו את ביטויים בשיר שכרך שני אירועים שקרו יום לאחר יום: הטבח במערת המכפלה שביצע ד"ר ברוך גולדשטיין, ומה שעוללה מכבי חיפה למכבי ת"א במשחק העונה. בנאי אף חזר בהמשך השיר והדגיש את תחושתו, כאוהד מכבי ת"א, לאחר המשחק: "חזרנו מחיפה עם הפנים בין הידיים".
מכבי ת"א הפסידה למכבי חיפה בין מאי 1988 לפברואר 1994 כמה וכמה משחקים בתוצאות של 5:0, ופעם אחת אף בתוצאה כפולה, וגם החטיפה לחיפה בחזרה. 0:5 לא הייתה תוצאה זרה למשחקים האלה, אבל אף אחד מהמשחקים שקדמו לה לא הפגיש את המוליכה מול סגניתה באצטדיון שהיה מלא עד אפס מקום ושהיו בתוכו, לידו, ומעליו שטחים מתים שגם בהם הצטופף גוש אנושי.
עד אותו רגע, זו הייתה עונה לפנתיאון לשתי הקבוצות. עד למפגש הראשון ביניהן, במחזור ה-12, זכתה מכבי ת"א ב-100 אחוזי הצלחה ובמשחק ההוא, ברמת גן, הצליחה לחלץ ממכבי חיפה 1:1. כבר אז קיבל אלון חזן, אז קשר האמצע-ימין הדורסני של מכבי חיפה, אינדיקציה לקראת המשך העונה. "כבר בתיקו הבנו שמכבי ת"א אולי קבוצה אדירה אבל אצלנו קורה משהו. הכל התחיל להתחבר", שחזר השבוע, "כשאלון מזרחי הורחק ושיחקנו 85 דקות בעשרה שחקנים, היינו שווים ואפילו טובים מהם, מה גם שהשער שלהם הובקע מנבדל ברור. בהמשך הם התחילו להתייצב, אבל אנחנו כבר תפסנו תאוצה הרבה יותר גדולה".
צפה את הנולד? אלון חזן (עדי אבישי)
חודש וחצי לפני המפגש השני בין הקבוצות, בתחילת ינואר 1994, נפל דבר בכדורגל העולמי: ברצלונה יצאה מהקלאסיקו מול ריאל מדריד בניצחון מהדהד של 0:5, עם שלושער של רומאריו ותוספות של רונלד קומאן ואיבן איגלסיאס. חזן: "באנו למשחק הזה מבלי שחששנו לרגע. היה לנו אימון נבחרת באותו שבוע, אחרי הקלאסיקו, ואז בא אחד הכתבים ושאל: 'למה אצלנו זה לא יכול לקרות במשחק עונה?' ואני עניתי: 'למה לא יכול להיות? חכה'. לא שחשבתי שייגמר 0:5, אבל הייתה לנו תחושה שמצפה לנו משחק ענק. דיברנו אחד עם השני, שזה לא צריך להיות סתם משחק עונה, זה צריך להיות מט!"
יום חג
מכבי ת"א הגיעה למשחק הזה ביתרון של שלוש נקודות בטבלה. הבעיה שלה הייתה פציעתו של אבי כהן הירושלמי, ששנתיים קודם לכן זכה עם מכבי ת"א בתואר האליפות ובתואר כדורגלן העונה. עד היום, 25 שנה אחרי, יש שמעירים לגרנט בדיעבד על ההחלטה לשגר למערכה את עופר וילנצ'יק הצעיר, חברו לקבוצת הנוער של אבי נמני ומי ששיחק עד אז שני משחקים בהרכב.
שחקני מכבי חיפה יצאו למשחק הגדול הזה מבלי שהמאמן גיורא שפיגל צייד אותם במשפטים חקוקים. אז השחקנים דיברו, בינם לבין עצמם, והחליטו להפעיל לחץ על האגף הימני, על הראש של וילנצ'יק. כבר בדקה השנייה שלח אייל ברקוביץ' כדור עומק למשה גלאם, שעקף את וילנצ'יק. האחרון מעד, וזה היה סימן לחבר'ה שהדרך סלולה.
אברהם גרנט הימר, והפסיד. (צילום: דני מרון)
"אייל ברקוביץ' אמר שווילנצ'יק נראה קצת מבוהל והציע שנעשה עליו כמה פעולות כדי שיאבד לגמרי את הביטחון", מספר חזן, וראובן עטר מוסיף: "ידענו ששחקן חדש צעיר משחק בצד ימין. ידענו שדרך צד שמאל שלנו, יחד עם גלאם, זו נקודת תורפה".
וילנצ'יק לא שיחק עוד לאחר המשחק הזה, רק את שני משחקי הסיום, אחרי שמכבי חיפה הבטיחה אליפות. אחר כך בילה חצי עונה במכבי נתניה והתחיל לרדת בליגות. בגיל 29 פרש, היום הוא עוסק בנדל"ן, קריירה מוצלחת יותר. "יום חג, הא?" הוא פותח את השיחה איתנו השבוע. אפשר להבין אותו: בכל שחזור של המשחק הזה במרוצת השנים, וילנצ'יק מקבל טלפון. "כל פעם שאני רואה את המשחק בשידור חוזר", מספר וילנצ'יק, "אני מבין שכל מה שנעשה אחר כך, אם זה היה היום, לא היה קורה. חיפשו שעיר לעזאזל".
שמע, שחקני מכבי חיפה טוענים שזו הייתה הטקטיקה, לבלות באגף שלך.
"כשאני מסתכל אחורה, הקבוצה עלתה לא מוכנה, כולל אותי. כשאני מסתכל על הגולים, מאיפה שהם באו, אני לא רואה איזו טעות שלי. אני לא חושב שאם היית מציב שם את אבי כהן, או את המגן הכי טוב בארץ כיום, זה היה משנה את התמונה".
ברקוביץ' חושב שהטעות של מאמן מכבי ת"א אז, אברהם גרנט, הייתה בכלל אחרת: "אברם עשה טעות קשה. הוא שינה לי את השומר האישי", נזכר השבוע. "בדרך כלל עמית לוי לא היה נותן לי לזוז. הפעם הוא שם את נועם שוהם, וההתאמה הייתה לטובתי, גם במהירות, וגם בזריזות".
"אברם עשה טעות קשה". אייל ברקוביץ' (עדי אבישי)
"השתחרר לכולם הכל"
המשחק הזה מרגיז עד היום את מאיר מליקה, שעלה כמחליף במכבי ת"א רגע לפני שחיפה הבקיעה את הרביעי. "לאברם הייתה הבלחה עם וילנצ'יק, בגלל זה הם לא ראו אותנו ממטר", הוא משחזר. "אבל המשחק שהחזיר את מכבי חיפה לעניינים היה בכלל גמר הגביע שנה קודם, כשהפסדנו 1:0 משער של עטר אחרי שמכבי ת"א עלתה במערך פחדני. אם מכבי ת"א נותנת להם את המכה בגמר, לא יודע בכלל אם שפיגל ממשיך עונה אחר כך".
אחרי הגול הפותח של ברקוביץ' בדקה ה-18, השער השני של חיפה הגיע ארבע דקות אחר כך, מרגליו של אלון מזרחי. או, כפי שמגדיר זאת ברקוביץ': "הבישול הכי גדול בחיים שלי, ראסמי. וזה בלי לגעת בכדור, רק פתחתי רגליים".
אלה היו דקות קסומות של מכבי חיפה. שחקנים פרפרו – אין הגדרה אחרת – את שחקני מכבי ת"א. מרקו בלבול, אז מגן ימני בחיפה, עבר שחקנים על הקו; רוני לוי – זה שבאמת בישל לאווירון את השני – טייל במרכז השדה; עטר רקד עם הכדור. הקהל נותר שמוט לסת. ברקוביץ': "כל השחקנים, בלי יוצא מן הכלל, היו ציון 8 ומעלה. כל אחד היה מעולה. פירקנו את מכבי ת"א". חזן: "הייתה אווירה מטורפת ומחשמלת. אפילו לא הסתכלנו מי בצד השני. זה התחיל טוב, הפך ליותר טוב, המשיך למצוין, ונגמר מטורף. כמו שהמשחק הזה התנהל, לא יודע איך הוא נגמר רק 0:5".
אבל קודם היה 0:3, אחרי חצי שעה. ראובן עטר מצא את עצמו נאבק עם אלכסנדר פולוקרוב על כדור, כשנועם שוהם מחפה תחילה ומרפה וניר קלינגר מרתק. איכשהו, עד היום לא ברור איך, הצליח עטר להתרומם ולברוח, ועוד לפני שמישהו הבין מה הוא מחפש, הוא שלח כדור בחצי שפיץ אל בין חיבורי הקורות הקרובים. "התעקשתי על הכדור", סיפר עטר השבוע. "הם קצת סמכו אחד על השני. באותם רגעים רציתי להיות שותף לחגיגה, רצו אצלי הרבה אמוציות. אמרתי שאני הולך עד הסוף ולא מוותר. חיפשתי את ההזדמנות, וזה אובארוב שם, מכסה כמעט את כל השער. אחרי הגול הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי את קריית אליעזר רועד. היה פה שילוב של שמחה ושחרור התסכול במרדף אחרי מכבי ת"א. השתחרר לכולם הכל".
אובארוב, כהרגלו, לוקח את כל האשמה על עצמו: "את הגול של ראובן הייתי צריך לקחת. שלושה שחקנים הוא עבר ונתן בעיטה. בשבילי זה יום שחור, כי אני השוער, ואולי לא באתי מוכן. אם אני קיבלתי 5, מי אשם? אני תמיד אחראי, לא בורח מזה. אם שוער מקבל 5 מ-6 בעיטות, זה לא בסדר. ככה גדלתי וככה לימדו אותי".
"את הגול של ראובן הייתי צריך לקחת". שורה אובארוב (עדי אבישי)
"הם לא היו יותר טובים"
ב-0:3 הורידה חיפה רגל מהדוושה. "רצינו לשמור על התוצאה", מודה עטר, ובמחצית השנייה השלימו איבן גצקו ומשה גלאם את החמישייה. חזן: "זה מסוג המשחקים שהשחקנים מוציאים מעצמם 200%. אתה לא צריך לעשות שום דבר, לא צריך לדבר, אפילו לא במחצית". עטר: "המשחק הזה סימן את כל העונה המופלאה הזו". וילנצ'יק: "יום מדהים של מכבי חיפה ויום שחור שלנו, של כולם. כלום לא התחבר. גלאם נתן הצגה משמאל. אתה יכול להתמודד עם אחד מהם, אתה לא יכול להתמודד עם שלושה-ארבעה בכושר כזה".
ניר קלינגר לא התלהב במיוחד לדבר על ה-26 בפברואר 1994 וסיכם בקצרה: "הייתה להם קבוצה נפלאה. יום שחור שלנו, יום גדול שלהם. מה אתה רוצה שאני אגיד, תירוצים?". ומליקה מוסיף: "בשנים האלה קיבלנו מהם כמה פעמים 5, וגם נתנו להם 5. חזרנו לשם עוד פעמיים באותה עונה ולא הפסדנו. הם לא היו יותר טובים, ואני לא אומר את זה מתוך אגו. הם יכולים לדבר עד מחר על ה-0:5, אנחנו לקחנו שלוש אליפויות באותן שנים". אובארוב: "למה מזכירים רק את ה-0:5 שאנחנו הפסדנו שמה? הם גם קיבלו 5 באשדוד, אז זה לא משחק של עונה?"
למשחק הזה הגענו ממעריב באותו ערב אייל לוי ואנוכי. את הדרך מהאצטדיון למכונית שחנתה על המדרכה עמוק בדרך ההגנה, לכיוון תל אביב, עשינו בדממה, שמסביבנו עשרות אוהדי מכבי ת"א, כולם ספיצ'לס. כתבת הצבע שלי נפתחה בערך במילים: "אין, אין, אין, אין! אין משחק כזה, ולא יהיה עוד כזה".
25 שנה חלפו ולא הייתי מחליף שום מילה. אולי מוסיף עוד "אין".
מה דעתך על הכתבה?