מאיגרא רמא לבירא עמיקתא: קוטיניו הוא האשם המרכזי במצבו

פיליפה קוטיניו עצם בהפגנתיות את אוזניו עם אצבעותיו כאשר חגג את השער לרשת מנצ'סטר יונייטד ברבע גמר ליגת האלופות. מבחינה ספורטיבית, הכיבוש הזה היה חסר חשיבות. ברצלונה ניצחה 0:1 באולד טראפורד במשחק הראשון והובילה 0:2 בגומלין. הברזילאי קבע 0:3, כלומר 0:4 בסיכום, כאשר נותרו 29 דקות לשריקת הסיום. זה לא שינה הרבה. זה היה הרגע להשתחרר, לחייך ולשמוח, אבל קוטיניו בחר לעשות את ההפך. הוא רצה למחות ולהתריס. והוא אכן עשה זאת. בערב של שמחה על העפלה קלילה לחצי הגמר, הוא סיפק דווקא את הכותרת השלילית. הפרשנים לא התייחסו לביצוע הנהדר שלו על הדשא, אלא לתגובה. וזה המצב של קוטיניו בברצלונה – הוא מצטייר רע גם כאשר הוא טוב. והוא האשם המרכזי בכך.

אפשר להבין אותו, כמובן. לא לכך הוא ציפה אחרי המעבר המתוקשר מליברפול בינואר 2018 תמורת 120 מיליון יורו. היה זה הסכום הגבוה ביותר ששולם אי פעם למועדון אנגלי. היה זה הסכום הגבוה ביותר ששילם אי פעם מועדון ספרדי. הוא היה אמור לכאורה להפוך לכוכב על בקאמפ נואו, והתקשורת ייעדה לו את תפקיד היורש של אנדרס אינייסטה. אלא שהיו כאן שתי בעיות.

ראשית, קוטיניו הוא לא אינייסטה. תכונותיו שונות בתכלית, והנסיון להכניס אותו למשבצת זו נועד מראש לכישלון – מה גם שאין תחליף אמיתי לאנדרס הקדוש. המאמן ארנסטו ואלוורדה אפילו לא ניסה. הוא שילב את קוטיניו בעיקר באגף, שם כישוריו יכולים לבוא לידי ביטוי על אף שהוא עצמו מעדיף להיות פליימייקר. ואולם כאן אנחנו מגיעים לבעיה השנייה, ושמה ליאו מסי. הברזילאי הוא אולי השחקן הכי יקר בתולדות ברצלונה, אבל השחקן הטוב ביותר לא עלה גרוש, והוא עדיין זוהר במלוא הדרו. למעשה, התלות בפרעוש הארגנטיני רק התעצמה העונה. בעידן ואלוורדה יש הרבה פחות חשיבות לסגנון ולדרך, ומתמקדים בעיקר בתוצאות. את התוצאות מביא מסי, וכל הקבוצה מרוכזת בו. כל היתר אמורים לנגן כינור שני ושלישי. קוטיניו לא ממש בנוי לכך, והוא הנפגע הראשי.

קוטיניו עם מסי. התלות בפרעוש רק התעצמה (Gettyimages)

אז מצד אחד מצפים ממנו לגדולות בשל המותג שלו ותג המחיר הגבוה, ומצד שני מעוניינים שיהפוך לעוד בורג קטן במערכת שמזינה את מסי. מבקרים אותו גם על תפוקה אישית נמוכה מדי, וגם על אנוכיות יתר. זה לא עובד ביחד. בעבר היה קל יותר לעשות את זה כי ברצלונה הייתה קבוצתית יותר. צ'אבי ואינייסטה הגדירו אותה יותר ממסי. לואיס סוארס השתלב נפלא בשלישיית החוד האדירה MSN, והתעלם לחלוטין מהביקורת המטומטמת על היעדר כיבושים בחודשיו הראשונים בקבוצה כי ידע שהבישולים והפעולות הקבוצתיות הפשוטות חשובות לא פחות. אבל עכשיו ברצלונה קבוצתית פחות, בעוד קוטיניו הרבה פחות חזק מנטלית בהשוואה לסוארס. הוא לא השכיל להבין את מקומו ולא הגיב נכון לביקורת. השילוב הזה יצר תסכול שרק הולך ומתעצם, ולא רואים סוף לתהליך.

קשיי ההתאקלמות גרמו לגישה הבעייתית, וכעת קוטיניו הוא שחקן שולי למדי בברצלונה – מקצועית וחברתית. הוא לא ממש רלוונטי, אפשר היה להסתדר גם בלעדיו. הוא פתח בהרכב ב-33 מתוך 54 המשחקים של בלאוגרנה, והשלים 90 דקות ב-11 מקרים בלבד. הוא נדחק הצידה. אפילו כאשר מפגין הברזילאי יכולת מצוינת, ההערכה שואפת לאפס. דוגמא מצוינת לכך ראינו בשבת האחרונה – מסי סופסל כדי לקבל מנוחה, קוטיניו פתח ובלט במחצית הראשונה, אבל התוצאה מול לבאנטה נותרה מאופסת, ובהפסקה נכנס הארגנטיני במקום הברזילאי כדי לכבוש את שער הניצחון. קוטיניו היה ממש בסדר, אבל ביציעים לא הבחינו בכך. הם שמחו כאשר הוקרב, והאליל הגדול נכנס במקומו.

וכדי להוסיף עוד מלח על הפצעים, הרי שבליברפול ממש לא מתגעגעים אליו. בקטאלוניה סבורים כי רכישתו של קוטיניו היתה טעות, אך עבור האדומים של יורגן קלופ המכירה הייתה ההחלטה הכי נכונה שיש. הייתה זו התנהלות עסקית מופתית, כי בארסה היתה להוטה לקנות כבר בקיץ 2017. ליברפול סירבה, המתינה בסבלנות, חיכתה שהמחיר יאמיר עוד ועוד, ומימשה את הנכס כשערכו בשיא, כשהיא עצמה יודעת כי מוחמד סלאח נכנס לנעליו כמנהיג. העזיבה של קוטיניו לא פגעה בקבוצה אלא שיפרה אותה. השלישייה הקדמית עם סלאח, רוברטו פירמינו וסאדיו מאנה קרובה לשלמות. בקישור, אין צורך בשחקן כמוהו, כי קוטיניו פחות מתאים לסגנון הלחץ הבלתי פוסק על מובילי הכדור של היריבה. ואת הכסף שקיבלה תמורתו השקיעה ליברפול בסתימת שני החורים החשובים ביותר בסגל – השוער אליסון והבלם וירג'יל ואן דייק. זה היה בינגו. גם אם לא תזכה באליפות בגלל המאזן המטורף של מנצ'סטר סיטי, זו העונה הטובה ביותר בתולדות המועדון בעידן הפרמיירליג.

העזיבה של קוטיניו לא פגעה בליברפול אלא שיפרה אותה (Gettyimages)

לכן המפגש מול האקסית המיתולוגית מציב את קוטיניו בפני מראה, והמציאות לא מחמיאה. הוא הרגיש טוב באנפילד, עד שניסה לכפות את המעבר לקאמפ נואו, רק כדי לגלות בדיעבד שזה היה רצונו של המועדון בלאו הכי. הוא היה הכוכב המוביל, והפך לשחקן שולי ביותר. פעם ביציעים אהבו אותו, היום שורקים לו בוז ומבקרים כל תנועה שהוא עושה. והאוהדים בשני הצדדים לא סובלים אותו. בליברפול לא סולחים על הדרך בה עזב, בברצלונה לא סולחים על ההתנהלות הנוכחית. החגיגה הביזארית של השער לרשת מנצ'סטר יונייטד רק מדגישה זאת.

אז הברזילאי יצא קירח מכאן ומכאן, ויש רק דרך אחת לתקן את המצב – לנתב את התסכול למוטיבציית שיא. המפגש מול ליברפול לא רק כואב. הוא יכול להיות התרופה. אם קוטיניו יקבל הזדמנות מהמאמן, יפתח מול האקסית ויעשה לשם שינוי כותרות חיוביות, הגישה כלפיו בקטלוניה עשויה אולי להשתנות. אם יבחר להיות מדוכא ולשקוע במחשבות נוסטלגיות, זה רק יקרב את הסוף. לא את הסוף של ברצלונה, כמובן, כי היא פחות תלויה בו – אלא את סוף התקופה בה נחשב קוטיניו לכוכב ששווה לשלם תמורתו 120 מיליון יורו.

יש רק דרך אחת לתקן את המצב – לנתב את התסכול למוטיבציית שיא ׁ(Gettyimages)