האנגליות חוזרות. אחרי עשור בו ביקרו רק שלוש קבוצות אנגליות בגמר ליגת האלופות, קיבלנו גמר אנגלי. השליטה הספרדית של השנים האחרונות (שבע נציגות בחמשת הגמרים האחרונים) הסתיימה העונה לא רק מבחינת הגמר, אלא גם מבחינת חוזקן של הגדולות.
זהו גמר אנגלי ראשון מאז המשחק ההוא של 2008 בין אברם גרנט לאלכס פרגוסון, ולמעשה ארבע אנגליות הגיעו לשני הגמרים של אירופה – ומה שמדהים הוא שאף אחת מהן היא לא הקבוצה האנגלית הטובה ביותר כיום.
עלייתה של טוטנהאם, הצלע השישית של הטופ 6 בפרמיירליג (פחות מעוטרת ומתוקשרת מחמש הגדולות "המסורתיות"), מסמלת את עומק האיכות של הליגה האנגלית. השאלה היא האם זו הבלחה, או שעזיבת הקרב בין רונאלדו למסי את ספרד מסמלת גם את תום עידן השליטה הספרדית ביבשת.
רונאלדו. העזיבה שלו סימלה את סוף עידן השליטה הספרדית (Gettyimages)
ניצחון של קבוצה ולא של שחקן
מה שמביא אותנו לעובדה הברורה והכואבת כל כך מבחינת ברצלונה, שהתבררה השבוע סופית באנפילד: בארסה היא היום קבוצה שבנויה סביב שחקן אחד. היא הגיעה כפייבוריטית אל חצאי הגמר וכמובן גם לגומלין, אבל באנפילד מסי לא הבריק והשאיר את המקום לחבריו שהיו רחוקים משיאם, ומולם הגיעה קבוצה.
ליברפול של העונה היא הרבה יותר קבוצה והרבה פחות מוחמד סלאח. זוכרים את גמר ליגת האלופות אשתקד? אחרי פציעתו של המצרי, האדומים נעלמו. העונה, קלופ חילק את הכוחות, נתן ביטחון לשאקירי, קיבל יכולת של סופרסטאר ממאנה, הפך את הנדרסון למנהיג, את שני המגינים לאקס פקטור התקפי – ובעיקר הציג קבוצה. כל זה התפוצץ באנפילד, כשהחיסרון של סלאח ופירמינו הופך לשולי. הרוח של ליברפול היא אנפילד בשילוב קלופ, והקבוצה השנה חזקה יותר בכל עמדה, עמוקה הרבה יותר, ולא היה ספק לרגע מי הקבוצה הראויה לשחק בגמר.
הערך המוסף
לקלופ יש חמישה קשרי אמצע העונה. הוא היטיב להשתמש בהם ברוטציה, בעיקר בנבי קייטה שפרח בחודש האחרון. כשהאחרון נפצע, נשארו ארבע אופציות לשלושה מקומות בהרכב. קלופ בחר להושיב על הספסל דווקא את ויינאלדום, הבאנקר הכי גדול שלו מבין קשריו. זו הייתה החלטה מפתיעה משום שההולנדי פתח העונה ב-50% יותר משחקים מאשר הבא אחריו (הנדרסון), ובטח על רקע החיסרון של סלאח ופירמינו.
ויינאלדום חוגג. תפקד כחלוץ שני והפתיע את ואלווארדה (AFP)
אלא שקלופ חשב על האיש שיוכל להוות ערך מוסף מהספסל. הוא הבין שאין לו חלוץ כזה, ולכן החליט לתת לויינאלדום את המנוחה ולהכות בבארסה עם שחקן קישור שהוא ממש חלוץ שני בפתיחת המחצית השנייה. הפציעה של רוברטסון הקלה על קלופ בהחלטה איזה שחקן יפנה את מקומו, וההולנדי הפך לגיבור המהפך.
פוצ'טינו הימר על כל הקופה וזכה
עוברים לערב יום העצמאות. למחצית ביוהן קרויף ארנה ירדה טוטנהאם מוכה וחבולה. המאמן שלה, מאוריסיו פוצ'טינו, ראה את יחסי הכוחות והחליט להמר, כי באמת שכבר לא היה לו מה להפסיד. הרי הקבוצה שלו הגיעה לאמסטרדם אחרי שכבשה רק פעם אחת בחמשת משחקיה הקודמים בכל המסגרות והפסידה בארבעה. לא היו לנו יותר מדי סיבות לחשוב שהתרנגולים יכולים להבקיע שלוש פעמים מול קבוצה ששטפה את המגרש ושכל כך הגיע לה גמר.
מגיע? המחצית השנייה הייתה הצגה של קבוצה רעבה, נחושה ועם אופי אדיר – כל מה שפוצ'טינו מייצג, וכל מה שטוטנהאם לא הייתה עד שלשום. הוא הכניס את יורנטה הגמלוני ושיחק עליו, על היכולות האישיות של לוקאס מורה והונג-מין סון לייצר מצבים – ובעיקר על שניים שלקחו את המשחק על עצמם מאחור – סיסוקו ואריקסן. יחד עם חכמת המשחק של דלה עלי (עונה איומה שלו, אבל בלעדיו זה לא היה קורה), טוטנהאם הפכה את המשחק למשהו לא ממש ברור.
פוצ'טינו ועלי. בלעדיו זה לא היה קרוה (Gettyimages)
ללא קשר אחורי אמיתי, כשכולם רצים קדימה, הספרס הימרו על כל הקופה. בסוף, טוטנהאם הייתה ראויה לניצחון בזכות המחצית הגדולה שלה. אייאקס, בראייה רחבה יותר, התעייפה, התבלבלה ונלחצה במאני טיים, עד שקרסה.
הבשורה על פי לוקאס
פעם, מזמן, לוקאס מורה היה וירטואוז. השנים בפ.ס.ז' הפכו אותו לשחקן עצוב יותר, אבל שלשום ראינו שהתקופה שלו בטוטנהאם הפכה אותו לשחקן בוגר יותר. בניגוד לקלופ , פוצ'טינו לא רכש אף שחקן כבר שנה וחצי (והשחקן האחרון שהחתים היה לוקאס). כמו קלופ, גם הוא הבין בתחילת העונה שאין להתבסס רק על הרביעייה ההתקפית הקלאסית. אתמול ראינו מעט ממה שלוקאס, שפעם הוזכר בנשימה אחת יחד עם ניימאר, יודע לעשות עם הכדור. זה לא רק הכישרון, זה בעיקר עמידה בלחץ. תשאלו את חאכים זייך.
הרים את קרנו
ובחזרה לאנפילד. טרנט אלכסנדר ארנולד הוא ילד בן 20. אין צורך להרחיב על נסיקתו העונה. יש צורך עז להשתחוות בפניו על אחד מרגעי הכדורגל הגדולים שחזינו בהם. בשכונה היינו מבקשים על קרן כזו בעיטה חוזרת בטענה ש"לא היינו מוכנים". לטר שטגן לא היה את הצ'אנס הזה.
אלכסנדר ארנולד חוגג עם ויינאלדום. שחקן רענן, יצירתי ורעב (AFP)
השער הרביעי בהחלט עלול להיות מה שיכריע את עתידו של ארנסטו ואלוורדה בברצלונה, בעיקר משום שהשער היווה מיקרוקוסמוס של המשחק כולו: קבוצה יהירה, מלאת שאננות, מול שחקן רענן, יצירתי ורעב. לא משנה אם הוא עבד על זה באימונים או שהרעיון הבריק במוחו תוך כדי – זה היה הבישול הגאוני בתולדות ליגת האלופות, נקודה.
יתרון ההפתעה
שני חצאי הגמר הפכו סופית את עונת 2018/19 לגדולה ביותר בתולדות ליגת האלופות. בכל שלב קיבלנו מהפכים גדולים, והבלתי צפוי שלט. ה"רמונטדה" של בארסה מול פ.ס.ז' לפני שנתיים מתגמדת אל מול שני סיפורי ענק. מי גדול יותר? התחושה היא שמה שראינו שלשום באמסטרדם היה תסריט שקשה יהיה לשחזר. מבחינת משחק, הוא מבחינתי הדרמטי ביותר מאז גמר 1999. מבחינת השלב כולו, ליברפול הוכיחה מול ברצלונה שאין ראויה ממנה להיות אלופת אירופה הבאה. בשנה השנייה שלה בגמר, היא נראית בשלה.
הפצועים האנגלים
הארי קיין וסלאח יהיו במדריד ב-1 ביוני. השאלה היחידה היא אם יהיה להם מקום בהרכב אחרי מה שהמחליפים שלהם עשו השבוע.
מה דעתך על הכתבה?