ר"ג, 24 למאי 1978, 45,000 צופים מילאו את האצטודיון כשבני יהודה מהליגה השנייה (לראשונה אי פעם, אחר כך הפועל ר"ג שדרגה את ההישג) פגשה את האלופה והקבוצה הטובה בארץ באותה תקופה, מכבי נתניה. פערי הרמות באותו משחק היו בלתי ניתנים לגישור ובכל זאת בני יהודה לא התבטלה בפני האלופה והצליחה אפילו להבקיע שער כבוד בדקה ה-89 מרגליו אהוד בן טובים האגדי. הרבה מים זרמו בירקון מאז אותו גמר. בני יהודה הוסיפה לעצמה שני גביעים (שלושה בסה"כ, הראשון בעונת 6768), כולל אחד לפני שתי עונות, לעומת נתניה, שעדיין מחפשת את הגביע השני שלה.
יחסי הכוחות במשחק בסמי עופר שונים בתכלית מאלה שהיו באותו גמר מיתולוגי ב-1978 . בני יהודה ונתניה מזכירות מאוד אחת את השנייה, בטח בשנתיים האחרונות. שתי קבוצות שעברו שנים לא יציבות בגזרת הבעלים, שנים שגרמו להן להתנדנד בין הליגות. שתי קבוצות שמצאו את המאמן המתאים להן ביותר, כזה שמחובר למועדון, שמשדרג את השחקנים והופך את הקבוצות לטובות בהרבה מסך חלקיהן, מאמן שהפך אותן לקבוצות צמרת בשנתיים האחרונות.
בני יהודה החלה את העונה עם הרבה סימני שאלה סביבה. תקופת ההכנה לא הייתה פשוטה, כשכולם חיכו להעברת מאור קנדיל למכבי ת"א, כדי להתחיל לסדר את הסגל. צ'יבוטה ובלטקסה שהגיעו באותה עסקה, יחד עם המתנה הגדולה שהגיע מירושלים בדמותו של קרלוס קוויאר, אפשרו לאבוקסיס להתחיל לעבוד ואחרי פתיחת עונה צולעת, הקבוצה החלה להתחבר והשתפרה ממשחק למשחק. בניגוד לעונה שעברה, שבה אבוקסיס שיחק עם המערכים, הפעם הוא הלך עם מערך של שלושה בלמים מהרגע הראשון (מלבד המשחק בטרנר שהגיע מייד אחרי חצי גמר הגביע).
נכנס לנעליו של קנדיל בצורה מושלמת. שי קונסטנטין (עדי אבישי)
בני יהודה משתמשת בצורה נפלאה במערך שלוש הבלמים. אבוקסיס משחק במערך לפי היריבה כשהוא מחליף בין 5:3:2 ל 5:4:1, כששני השחקנים שמאפשרים לו את השינוי הם חזיזה וצ'יבוטה. בני יהודה אמנם לרוב מוותרת על הכדור, מתגוננת בשליש מרכזי ומנצלת את יכולת קריאת השטח של סילבסטר, המהירות של צ'יבוטה והתנועה הבלתי פוסקת של חזיזה ואשכנזי, כדי לצאת למעברים.
המערך של אבוקסיס מבליט שנה אחרי שנה את המגנים, השנה אלו קונסטנטין (שנכנס לנעליו של קנדיל) ובלטקסה המצוין. אבוקסיס לוקח שחקנים עם אוריינטציה התקפית, טכניקה טובה ויכולת אירובית משובחת, משדרג אותם משמעותית מבחינה טקטית והופך אותם למלפפונים החמים בליגה. אותו כנ"ל לגבי אשכנזי וסורו, שני קשרי האמצע שמשלימים אחד את השני. הסיפור של אשכנזי וסורו הוא אולי הסיפור של בני יהודה. שני אנדרדוגים מוחלטים שמעטים האמינו בהם ובעזרת עבודה נכונה של צוות האימון, יכולת אירובית חריגה, רצון ברזל והתאמה מוחלטת לשיטה, הפכו לשניים מהקשרים הטובים בליגה.
אז 41 שנים אחרי אותו ערב מרגש באצטדיון ר"ג, מגיעות שוב בני יהודה ומכבי נתניה לאותו מעמד, כאשר הפעם יחסי הכוחות שווים לחלוטין ושום תוצאה לא תפתיע. שניים מהמאמנים המשובחים ושתיים מהקבוצות השמחות בליגה ינסו להפוך עונה נהדרת לעונה בלתי נשכחת ועל הדרך לרשום את שמם באותיות קידוש לבנה (או צהובה או כתומה) בספרי ההיסטוריה של המועדון וזה מה שהופך את מפעל הגביע למרגש מכולם, ערב אחד שמשנה עונה שלמה.
מהמשובחים ביותר שיש לכדורגל הישראלי להציע. דראפיץ' ואבוקסיס (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?