שעת האנדרדוגים: על המאבק בין הקטנות לגדולות בכדורגל העולמי

האנדרדוגים התכנסו במדריד ערב משחקי הגומלין של חצי גמר ליגת האלופות. עיתוי אולי מקרי אבל קולע כדי להשמיע בו את דברם. הם יוצגו על ידי נשיאים ואנשי כספים מטעמם של 244 מועדונים מ־38 מדינות אירופיות. כדי להסיר ספק ביחס להיקף הנוכחות, ציין נשיא הליגות האירופיות לארס כריסטר־אולסן כי הכנס מגובה על ידי יותר מאלף מועדונים מרחבי אירופה.

את הכינוס יזם חאבייר טבארס, נשיא הליגה הספרדית, הלה־ליגה, בשל מה שהגדיר "סכנה ממשית לכדורגל האירופי", שמחייבת פעולה מהירה כדי "לבלום יוזמות מסוכנות". ליגת העל שלחה לכינוס נציגים של שש קבוצות. אלה ישבו לצדם של מקבלי החלטות מקבוצות הפרמיירליג, הבונדסליגה, הסריה א', הלה־ליגה, הליגה הבלגית, השווייצרית, הצרפתית – רובו המכריע של הכדורגל האירופי להוציא 14 מועדונים גדולים, הג'י 14, שעתידם הכלכלי מובטח. האנדרדוגים מאוימים מהשתלטות הג'י 14, שמכתיבים את הכללים, את חוקי המשחק ותנאיו, ויוצרים מסגרות שמשרתות את האינטרסים שלהן. הושמעו בכינוס עמדות שביטאו את החשש שהיוזמות של הגדולות יהרסו את הליגות המקומיות ואת הקבוצות הקטנות והבינוניות. ביחס לחברות המועדון הסגור, כל עולם הכדורגל זה קבוצות קטנות ובינוניות.

האנדרדוגים הציגו רשימה מסודרת של דרישות: הם רוצים שמשחקי סוף השבוע יתקיימו בליגות המקומיות, בארצותיהם, ויהיו המסגרת היחידה שבה מתקיימים משחקים בסופי השבוע. לחברות מועדון הג'י 14 יש תוכניות אחרות. הן מתכננות ליגה משלהן, שכוללת רק אותן, שמשחקיה יתקיימו בסופי השבוע במקביל למשחקי הליגות המקומיות. הן מצאו שיש בזה הרבה מאוד כסף שיכול לגרום להן להתרווח עוד קצת.

ביחס לחברות המועדון הסגור, כל עולם הכדורגל זה קבוצות קטנות ובינוניות (AFP)

האנדרדוגים מבקשים חלוקת כספים הוגנת יותר לליגות ולמועדונים הקטנים; סיכוי להשתלב במפעלים האירופיים; ושקולם יישמע בתהליך קבלת ההחלטות. לי נראה שהאנדרדוגים מבקשים סיכוי הוגן לחיות, לא יותר. ההתכנסות נתנה ביטוי גם לקולם של אוהדי הכדורגל, נציגיהם של המועדונים. האוהדים מוטרדים מהקיטוב ומהפערים שנוצרו. פגיעה במועדונים הקטנים־בינוניים תהרוס להם את חוויית הכדורגל, זה משחק שהפתעות מזינות אותו, צריך לאפשר להן להתרחש, צריך גיוון, יש להם חלומות, כל אוהד חולם שקבוצתו תהיה לסטר יום אחד, כל אוהד חייב חלום. אלה היו הדברים שאוהדי כדורגל השמיעו בכנס האנדרדוגים יום לפני הגומלין בחצי גמר הצ'מפיונס.

מבין הקבוצות ששיחקו בחצי הגמר, רק בארסה ישבה במקומה הטבעי. בארסה וריאל הם מועדוני הכדורגל העשירים בעולם. ליברפול מדורגת בסוף העשירייה הראשונה של בעלות היכולת על פי "פורבס". טוטנהאם באמצע העשירייה השנייה. אייאקס לא ברשימה.

עד השנים האחרונות נמנו טוטנהאם וליברפול עם המעמד הבינוני־גבוה של המועדונים, בשיפולי הג'י 14 ובלי סיכוי אמיתי להשתלב במועדון הסגור. טוטנהאם, עד להגעתו של מאוריסיו פוצ'טינו, הייתה קבוצה חביבה. ליברפול, אימפריה בעברה, נראתה כמי שהוכרעה על ידי הכסף הגדול. היו לליברפול הבלחות פה ושם שהזכירו מי היא, אבל אלה נתפסו כמופעים חד־פעמיים. גמר הצ'מפיונס באיסטנבול נגד מילאן הוכר כהתרחשות קוסמית, נטולת הסבר עבור הדיוטות ומנותקת מהסדר הנכון של הדברים – אומרים שבכדורגל הכל יכול לקרות, אז הנה זה קרה. על ליברפול דובר כעל קבוצה גדולה ששייכת לעידן אחר. נאמר שהיא כבר לא תחזור. ליברפול נראתה הרבה יותר קרובה לניוקאסל מאשר לריאל מדריד או לברצלונה.

נראתה הרבה יותר קרובה לניוקאסל מאשר לריאל מדריד או לברצלונה. ליברפול (Gettyimages)

טוטנהאם לא הייתה יכולה להרשות לעצמה שחקן כמו גארת' בייל, שאותו טיפחה. ליברפול לא יכולה הייתה לעמוד בדרכם של ראחים סטרלינג, לואיס סוארס ופליפה קוטיניו כשהגיע זמנם ללכת הלאה. שתיהן שימשו קרש קפיצה עבור כישרונות שגדלו והגיע זמנם ללכת הלאה. סטרלינג הגיע לסיטי. אני משוכנע שבתקופתו בליברפול היה שמח לשמוע גם מצ'לסי שבזכות כספו של אברמוביץ' דילגה על פני ליברפול ושייכה את עצמה למועדון הסגור של הגדולות. גם היום, כשהיא מגיעה לגמר הצ'מפיונס שנה שנייה ברציפות ומעמדה בכדורגל העולמי לא מוטל בספק, גם עכשיו כוכביה הגדולים של ליברפול אלה לא שמות שמוכרים חולצות. לא כל שחקניה חלחלו והתקבעו בתודעה. לא כל אחד מבדיל בין רוברטסון לאנדרסון. גם את הגומלין שלה באמסטרדם, נגד אנדרדוג אחר, שיחקה טוטנהאם מעמדה של חסרת סיכוי – בלי הארי קיין, בפיגור מהמשחק הראשון, 2:0 בהפסקה, 3-0 במאזן הכולל. טוטנהאם החביבה קמה מזה.

אנדראה אניילי השיק בשעתו את הלוגו החדש של יובנטוס ודיבר על המועדון כעל תאגיד שמשנה את פניו. יובה כבר הרבה יותר מקבוצת כדורגל, וכשנשיאה מדבר על שוק ההון הגלובלי בהקשר שלה, חשוב לזכור שהוא לא שייח' קטארי ויובה היא לא פריז סן ז'רמן או מנצ'סטר סיטי. אי אפשר לומר על מי ממשפחת אניילי, לא חשוב מה שמו – ג'אני, אומברטו או אנדראה – שהכדורגל לא מעניין אותו, שזה רק ביזנס. אבל אנדראה הוא הדור החדש של המנהלים התאגידיים ומאלה שדוחפים ליוזמות של מועדון 14 הגדולות, שמהן האנדרדוגים חוששים. אנדראה כבר לא מדבר רק בשם הכדורגל. הוא השיק את הלוגו, הלך וקנה את כריסטיאנו. כך עובד תאגיד.

כך עובד תאגיד (Gettyimages)

הכסף הגדול הוא בסופו של דבר טמבל, הוא לא יודע לאן ללכת, הוא רגיל ששופכים אותו, לעתים באופן חסר הבחנה, הוא לא מרגיש שחדל להשפיע וממשיך להישפך. ככל שהוא גדול יותר הוא נשפך יותר.

הצ'מפיונס שלחו השנה הביתה את כל הקבוצות התאגידיות, הן הלכו ונופו ככל שהשלבים התקדמו ונותרו הקבוצות שרואות את עצמן קודם כל קבוצות כדורגל והשאיפות שלהן מתמקדות בכך. זה תקף לגבי הקבוצות אבל גם לגבי האינדיבידואלים. דיבוק אוריגי, ז'ורז'ינו וינאלדום ולוקאס מורה ניצחו בחצאי הגמר עבור קבוצותיהם וישחקו בגמר. במדריד. כמובן שבמדריד.

לוקאס מורה נחשב בשעתו להבטחה גדולה. סן ז'רמן פתחה את הארנק עבורו בגיל 20 וכעבור שש שנים מכרה אותו לטוטנהאם בפחות כסף מכפי שרכשה אותו. לוקאס מורה לא השתבח, ערכו פחת. הוא יכול למצוא את עצמו על הספסל גם בספרס.

אוריגי הוא שחקן מחליף בליברפול. כישרון צעיר שאולי עוד יתפתח תחת קלופ. הוא לא נכלל בסגל של נבחרת בלגיה למונדיאל 2018. וינאלדום הגיע לליברפול אחרי שחפר את דרכו בפיינורד, איינדהובן וניוקאסל. בליברפול הוא שחקן חשוב, שנמצא אפקטיבי גם כשהוא עולה מהספסל.

האנדרדוגים, מעצם מעמדם, מחזיקים בידיהם את הסיפור הכי גדול בספורט – סיפור של חסר סיכוי שבא ולקח את כל הקופה. הסיפור הזה הוא רק שלהם, יש להם בלעדיות עליו. המועדונים התאגידיים, האקסקלוסיביים, המסתגרים לא יכולים לספר את הסיפור הזה. הוא מסופר ומעורר את הריגושים שהוא מעורר רק כשהאנדרדוגים בסביבה. את זה הכסף הגדול לא יכול לקנות. שעתם של האנדרדוגים תמיד גדולה יותר.

 את זה הכסף הגדול לא יכול לקנות (AFP)