הסגן של בר כוכבא: למכבי חיפה אסור לחגוג את המקום השני

1. מכבי חיפה היא סגנית האלופה. אם תרצו, אלופת ליגת העל ב'. במבחן התוצאה והנקודות, זו העונה הכי טובה של הירוקים מאז הסגנות בעונת 2012/13. במבחן ההופעה, קשה להתחמק מהמחשבה: מי היא הקבוצה שחגגה בטירוף סגנות במרחק 31 נקודות מהמקום הראשון? מכבי חיפה הגדולה צריכה לדרוש מעצמה יותר ווינריות ופאסון. ווינרים לא חוגגים מקום שני. גם אם הוא מביא עמו כרטיס לאירופה. גם אם העונה הזאת התחילה רע. לחגוג מקום שני זה למועדונים כמו מכבי נתניה וקריית שמונה. לא למכבי חיפה.

מכבי חיפה סגרה שנה שמינית בסיוט המתמשך שלה. שמונה שנים בלי מאבק אליפות. שמונה שנים של אובדן זהות, לחץ היסטרי, שקיעה בבינוניות, איבוד עשתונות. שמונה שנים קפריזיות של סיכומי עונה אחרי כל משחק. בשמונה השנים הללו היו הרבה "הישגי גארבג' טיים" שסנוורו את הפרשנים והרחוב הספורטיבי בחיפה ויצרו מצג שווא לגבי הבדלי הרמות או איכות הסגל. לא הפעם. המקום השני העונה יאפשר למכבי חיפה לשמר את הדברים הטובים שהיא עשתה עונה. כי תחשבו מה היה קורה אם הירוקים היו מפסידים. כמה פעמים הייתם שומעים הבוקר את המילים "מהפכה", "לזרוק", "להעיף"?

כשמסתכלים פנימה מבעד לכל הניתוחים הפלסטיים, מגלים ניצוץ של מחשבה חיובית גם אם היא באה ממקום של מצוקה. מכבי חיפה ניצלה את חוסר העניין בליגה כדי לבחון את הסגל לאורך עונה. להפתעתה, היא גילתה שלד. למשל את עופרי ארד ועאיד חבשי, את נטע לביא ושון ויסמן, גילתה מחדש את ניקיטה רוקאביצה ואפילו את מוחמד אבו פאני ורז מאיר. כשיש לך שלד, אתה לא צריך מהפכה אלא לבנות מסביב. כשנותנים הזדמנות אמיתית ולא שופטים אחרי משחק אחד, לפעמים מתגלים דברים מפתיעים.

מכבי חיפה. לחגוג מקום שני זה לא בשבילה (מאור אלקסלסי)

חשוב להדגיש, פערי האיכות עדיין גדולים ובהקשר הזה וזה בלבד, המקום השני הוא הישג מקצועי שכמובן צריך להילקח בפרופורציות. מה לגבי ההמשך? בלתי אפשרי לתקן שמונה שנים של טעויות רכש ומדיניות בקיץ מוצלח אחד. מכבי חיפה צריכה להתחזק (ויהיה לה קל יותר לעשות את זה כשהיא השחקן המרכזי בשוק ההעברות במצב הקיים במכבי ת"א וב"ש), אבל בואו, זה לא ששוק הישראלים מוצף.

לכן, השינוי צריך להיות הדרגתי. כמו שהפועל ב"ש נתנה שנתיים פייט לפני שזכתה בתואר, מכבי חיפה צריכה קודם כל להיות רלוונטית. להיאבק. להשתדרג בצורה נכונה בשחקנים. להבין שלא תהיה משמעות לסגנות הנוכחית – כמו שלא הייתה לזו המרשימה בהרבה של אריק בנאדו ב-2013 – אם לא יסיקו את המסקנות הנכונות וימשיכו את הדרך.

כן, אוהדי מכבי חיפה, אתם שונאים את המילה תהליך, אבל תפנימו, אתם בתהליך. הקבוצה שלכם לא תיקח אליפות לפני שתביא את עצמה למקום שהיא מסוגלת להיאבק על אליפות. כי מעבר לכרטיס לאירופה, מכבי חיפה צריכה להשתחרר מהאובססיביות המטופשת למכבי ת"א ולהתרכז בעצמה, לשחרר את עצמה מכל מי שצועק סיסמאות מסביב. היא בעיקר להחזיר את הזהות.

עופרי ארד, רז מאיר, שון וייסמן. השלד של מכבי חיפה (מאור אלקסלסי)

2. כרטיס צהוב על בזבוז זמן בדקה ה-30. חילופים הגנתיים מול קבוצה שכמעט לא מאיימת. פאניקה מוחלטת שהסתיימה בהברקה של כוכב כדורגל. במשך דקות יותר מדי ארוכות, מכבי חיפה הציגה את אותו כדורגל פאתטי ומתבטל. זה לא מובן כי חיפה מוכשרת ואיכותית מנתניה בכמה רמות ואם הייתה בטוחה בעצמה, הייתה יכולה וצריכה לסיים את המשחק עם ארבע-חמש חתיכות ברשת של דני עמוס.

יש דברים שטבועים ב-DNA של מועדון, רק שמכבי חיפה שכחה את הזהות שלה מזמן. להתבטל, להתמסכן, להתגונן מול יריב נחות, להסתפק בפירורים ויחד עם זאת להתעסק באופן תמידי ביריבה שנמצאת בליגה אחרת, זה לא מכבי חיפה. מרקו בלבול יודע איך מכבי חיפה צריכה להתנהג ולהיראות. לאן היא צריכה לשאוף וממה היא צריכה לשמוח. הוא אפילו אמר את זה כמה פעמים העונה, אבל במקרה שלו, מילים לחוד וחילופים לחוד.

3. ירדן שועה הוא כוכב כדורגל. נקודה. סוף. שום דבר אחר לא מעניין. לא רקע בעייתי ולא התנהגות באימונים. ירדן שועה הוא ווינר. אין בו פחד, הוא מפלצת, קר רוח ברמות חולניות, שום דבר לא משפיע עליו. לחץ? תג מחיר? שחקני היריבה? הוא מדלג מעל כולם ואם צריך עובר דרכם. ירדן שועה ניצח למכבי חיפה לבד את המשחק ושלח מסר ברור – רדו ממני, תנו לי לשחק ואני אעשה את העבודה.

ירדן שועה. תנו לו לשחק והוא יעשה את העבודה (אריאל שלום)

הילד הזה צריך להיות פרויקט לאומי, לספוג את הנבחרת הבוגרת כבר בקמפיין הנוכחי, בדיוק כמו שרוטנשטיינר את הרצוג עושים עם מנור סולומון ויונתן כהן. מובן מאליו, שהוא גם צריך להיות הפנים של מכבי חיפה, גם במחיר של להשאיל מכשולים שעומדים בדרכו להרכב. גם במחיר של להבליג ולא להיכנס איתו למסלול התנגשות על כל פרצוף באימון.

גבולות ומשמעת חשובים בקבוצת כדורגל, אבל טאלנט של פעם בדור קצת יותר. בכל קבוצה גדולה בהיסטוריה הירוקה, היו שחקני רכש שמלבד איכות הביאו גם חוצפה ורוע ועשו את ההבדל לצד המנהיגים שגדלו במועדון. אם מכבי חיפה תדע להשתלט על שועה, אבל גם להכיל אותו, הוא יכול להיות האלון מזרחי הבא שלה.

4. גם על מכבי נתניה אפשר לדבר בהקשר של מבחן התוצאה ומבחן ההופעה. על הנייר, גמר גביע ומקום רביעי, שנה שנייה בשיפולי הצמרת למועדון שכמעט נמחק מהמפה לפני שלוש שנים מראים על מגמה. אין ספק שנתניה מנוהלת נכון, אבל היא צריכה להתבגר. אסור לה להישאב לתדמית הסימפטית, זו שכמעט כולם אוהבים אותה ומפרגנים לה גם כשלא צריך.

הנה כמה עובדות: נתניה סימנה את הגביע כמטרה בשלב מאוד מוקדם של העונה. מאז ההעפלה לגמר, היא שמה את הפלייאוף העליון בצד והתעסקה יותר מדי בחישובים. כתוצאה מכך, היא סיימה עם 10 נקודות מ-30 האחרונות והגיעה למשחקים האחרונים באפיסת כוחות ובסגל מצומצם בשל ההיעדרויות. אחרי ההפסד בגמר, לא היו לה אנרגיות או אוויר להתרומם. גם לא עומק. במשחקים האחרונים אפילו לא היו לה אופציות ראויות מהספסל. שאלה מהירה: למה בעצם שוחרר שובל גוזלן בינואר?

מכבי נתניה. אסור לה להיות רק סימפטית (מאור אלקסלסי)

המציאות היא שהכרטיס לאירופה היה חשוב למכבי נתניה הרבה פחות מלמכבי חיפה. האובדן שלו לא מגדיר את העונה של הצהובים, אבל כן מדליק נורה אדומה. שנה שנייה ברציפות שנתניה מסיימת עונה רע ומתפרקת ברגע שהמטרה העיקרית כבר אינה ברת השגה. בראש ובראשונה, זו בעיה של חוסן מנטאלי וניהול סגל.

הצעד הבא בהתפתחות של מכבי נתניה וגם של דראפיץ' וברדה כמאמנים זה פשוט להתבגר. כי נתניה של השנה הייתה זחוחה ומלאה בעצמה בקיץ עד שחמישייה בסמי עופר חייבה אותה להתחזק. ונתניה הפסידה יותר מדי נקודות כי היא נחמדה מדי או לא רעה מספיק או לא יודעת לשחק על תוצאה או חייבת להצדיק את מוניטין הקבוצה הכיפית שיצא לה.

עם יד על הלב, נתניה היא בפירוש לא הקבוצה הרביעית בטיבה בליגה לא מבחינת סגל ולא מבחינת יכולת. אבל נתניה פחות מקובעת ויותר רעה הייתה עושה יותר העונה.

5. בחמש השנים האחרונות, רק קבוצה אחת שאינה מכבי ת"א או באר שבע עברה יותר מסיבוב אחד באירופה – בית"ר ירושלים בקיץ 2016. התוצאה: הידרדרות למקום ה-27 בדירוג המדינות של אופ"א לשנת 2019 – מה שיוביל בקיץ הבא למצב בו גם מחזיקת הגביע תחל את דרכה בסיבוב המוקדמות הראשון של הליגה האירופית. משם, כידוע, עם ניקוד שהולך ומידרדר, קשה לרשום הישגים.

צריך להבין – כישלון של קבוצה בודדת שלא באה מוכנה מספיק ליולי גורר את הכדורגל הישראלי למטה לפרק זמן של חמש שנים. הנה לדוגמה מכבי חיפה – קבוצה עם מסורת והופעת בשלב הבתים – איבדה את כל הניקוד שלה ותשחק בעונה הקרובה עם הניקוד המינימלי של ישראל שיאפשר לה להיות מדורגת רק בסיבוב הראשון.

הפועל באר שבע. למרות הכל, טוב שהשיגה את הכרטיס לאירופה (דני מרון)

האינטרס הקולקטיבי של הכדורגל הישראלי – שמשום מה אף אחד לא מתייחס אליו ברצינות – הוא שהנציגות באירופה יעשו קמפיין מוצלח ככל האפשר עם ניצחונות ועליית שלבים. לא עוד תירוצים לוזריים של חוסר מוכנות, פגרה קצרה והגרלות לא נוחות. הזלזול הזה גורם לכך שגם ברמת הקבוצות, כולם מתקדמים ואנחנו הולכים אחורה בצעדי ענק. אתם יודעים מה, בהקשר הזה, טוב לכדורגל הישראלי שמכבי חיפה ובאר שבע לקחו את הכרטיס. עכשיו חלאס עם התירוצים. המטרה של ישראל צריכה להיות נציגה עד שתיים בכל שנה בשלב בתים כלשהו.