לא יעזור בית דין: יש דברים שלא מופיעים בסטטיסטיקה

נשיא בית הדין העליון, השופט בדימוס אמנון סטרשנוב, הוא אדם עם רזומה מרשים, אפילו בתחום הספורט. הוא היה שופט כדורגל (14 משחקים בליגה הבכירה, ארבע הרחקות) בתחילת שנות ה-70, עמד בראש ועדה לשינוי פני הספורט ואפילו פסק כשופט המחוזי כבר בשנת 2000 כי אלי טביב אינו ראוי לנהל קבוצת ספורט.

כנהוג לומר בשפת הספורט, סטרשנוב הוא "רכש בעל שיעור קומה". כפרקליט צבאי ראשי הוא לא קיבל התנהגות חריגה של חיילים וקצינים בצה"ל כלפי האוכלוסייה הפלסטינית, ושנים לפני פרשת אלאור אזריה הפגין קשיחות כלפי מקרים כאלה. במילים אחרות: סטרשנוב הוא לא הזרם. לפעמים הוא אפילו הולך נגדו.

לכן היה מאכזב מאוד לשמוע ממנו כי "מערכות צריכות לתפקד, ובכל ערב של בית דין משמעתי יש כ-80 עד 100 תיקים, ואי אפשר לזמן בכל דיון את השופט, כך שדו"ח השופט הוא הראיה המרכזית. וכמו שבתי דין לתעבורה נסמכים על דוחות שוטר ובתי הכלא מלאים באנשים שלא עשו עבירות, כולל במקרי רצח – אין צדק מוחלט". הלו, היו כבר "שופטים באדום", ושופט ליגות נמוכות נעצר בחשד להטיית תוצאות משחקים, ואפילו בדיקת הפוליגרף שהזמין איגוד השופטים לחברי הוועדה המקצועית הסתיימה באחד המקרים במחט משתוללת.

שופטים בליגת העל. אי אפשר לזמן את השופט בכל דיון (דני מרון)

זה מאכזב, כי חשבנו שאצל סטרשנוב נראה רביזיה משמעותית. אז סטרשנוב מרוצה מאוד שאחוז הזיכויים עלה, ו"תמיד יש אפשרות ערעור" (מה שלא נכון לגבי שחקנים), אבל כשהוא מדבר על פניות לבתי משפט אזרחיים כדי להתמודד עם פסיקות של בית דין עליון, הוא לא מסתיר את קצפו ואומר בריש גלי: "שמחתי שזרקו אותם מכל המדרגות".

לפני קרוב לשנתיים הצליחה קבוצת כדורגל להביא הוכחות מצולמות כי דו"ח השופט היה שקרי. אותו שופט הודה כי בדה את הדו"ח ממוחו, הקבוצה זוכתה והשופט הושעה לכל חייו, אך אילולא הניסיון של אותה קבוצה להיאבק על חפותה – היא הייתה נענשת בחומרה. תארו לעצמכם עשרה מקרים כאלה מדי יום רביעי. הדיונים אולי היו מסתיימים אחרי חצות, אבל הצדק היה נעשה ונראה, גם אם "מערכות צריכות לתפקד".

עולם כמנהגו נוהג
מאכזב לא פחות לגלות כי אישיות מרשימה כסטרשנוב, מרשימה יותר מקודמיו ולא פחות מקודמי-קודמיו, חושבת שהפחתת 9 נקודות לקבוצה שהגישה או הוגש נגדה בקשה לפירוק, זו ענישה סבירה ולא פרס, ויש לו דוגמאות זהות מאנגליה והולנד למרות דוגמאות נגדיות מאיטליה. כן, אומר סטרשנוב, גם הורדת ליגה זה עונש סביר, אבל 9 נקודות זו החלטה סבירה ביותר. לא מעניין שיש נושים, שחובות לא ישולמו, שצדק לא ייעשה ושקבוצות ישלמו 9 נקודות ממאזנן כדי למחוק חובות ולהמשיך את אותו קו שהביא אותן לשם. העיקר ש"המערכות צריכות לתפקד".

אוהדי הפועל פתח תקווה בורחים למגרש. "ייתכן והיו פועלים אחרת" (אלבום פרטי)

שהרי הוא גם מצדד בהחלטה לפסוק 0:0 ללא נקודות להפועל פ"ת, שאוהדיה נמלטו למגרש בגלל השלכת אבנים וסירבו לעלות חזרה ליציע כי – כך הוא אומר – "אם התוצאה במגרש הייתה אחרת, ייתכן והם היו פועלים אחרת". משחק צריך להגיע לסיומו, ליגה צריכה להתקיים כסדרה, מערכות צריכות לתפקד.

הקבוצות אמורות לקבוע
הסטטיסטיקה של הדין המשמעתי בהתאחדות לכדורגל הולכת ומשתפרת. פחות קנסות, פחות עונשים כבדים. במאמר מוסגר אני מרשה לעצמי להעריך שזה בגלל השיפור במתקנים, כי גם סטרשנוב טוען שאין פתרון לגזענות ואלה פני החברה. גזענות זה מבית, לא ממתקן. ולא כל הבתים עברו תמ"א.

בסוף, כמו בכל דבר, יש דברים שלא מופיעים בסטטיסטיקה.

סטרשנוב מודה שתקנון המשמעת קצת מסורבל, אבל אין פתרון קסם. "שיגישו הצעות לוועדת התקנון", הוא מציע לקבוצות שבסופו של יום מצביעות – וקובעות – אם לשנות את תקנון המשמעת לפיו הן עומדות לדין. לא בטוח שכולן ואפילו רובן יודעות שזה בידיהן, וגם לא בטוח שאמירה כזו היא פופולרית.

בסופו של יום, ההתאחדות היא איגוד של קבוצות והן אלה שאמורות לקבוע את פני הכדורגל. אם הפקידים, גם הבכירים שבהם, מעדיפים להמשיך ולנהל את הענף באמצעות בעלי אינטרסים, ולא לייצג את רצון הכלל, גם הסטטיסטיקה הכי מרשימה לא תעזור. גם לא מסיבת עיתונאים שעל הנאמר בה היה נוהג לומר תכופות גדול כתבי ההתאחדות לדורותיה, א. טבק: "מה שהיה, הוא שיהיה".