לשם ובחזרה: יותר ויותר כדורגלנים ישראלים בוחרים לשחק בחו"ל

הישאם לאיוס בן ה-18 וחצי מהכפר מעיליא, בגליל המערבי, נחשב בשעתו לכדורגלן מוכשר מאוד לגילו. לפני שנתיים עשה מאמץ אדיר להגיע בכל יום ממעיליא לפתח תקווה כדי להתאמן עם הלוזונים, אבל לא זכה להירשם בשורותיה, פנה לבני סכנין, השתלב אך בקושי, ולפני שבוע חתם בקרפטי לבוב, קבוצה מהליגה הראשונה באוקראינה, שזכתה לפני 50 שנה בגביע הסובייטי ושיחקה לפני תשע שנים בליגה האירופית. הוא יהיה שם, מן הסתם, שחקן בקבוצה השנייה, אבל היי, קרפטי לבוב תפגוש העונה את שחטאר דונייצק של מנור סולומון, ואם אתה משחק בליגה האוקראינית, דרך המלך פתוחה להגשים חלום, להרוויח כסף, להיות בעל שם.

רק הבוקר (שישי) חתם גבי גורי, שחקן קבוצת עירוני קריית אתא מהליגה השלישית לנוער, בקבוצת הליגה השנייה בסלובניה, דרווה פטוז'. גורי מקרב את ישראל לרף 40 השחקנים שמשחקים בקבוצות מחו"ל, ולכמות בלתי נתפשת של 18 ליגיונרים ישראלים חדשים. חלקם שחקני נבחרת, חלקם אלמוניים לחלוטין. הסיבות לעזיבה מגוונות, כמעט אין מקרה שדומה לשני. "את התשובות תקבל באמצע העונה או בסוף העונה, מי הלך באמת ומי יצא כדי לחזור", אומר מאיר ריפמן, סוכן שחקנים שניתח את התופעה: "אין רמה גבוהה של ישראלים. נגיד אני שחקן ישראלי, מציעים לי מקבוצה 100 אלף שקל. אני הולך לחו"ל בשביל טיפה יותר, אבל ברגע שיצאתי לחו"ל תג המחיר שלי עולה כי אין ישראלים טובים. לשחק בחו"ל זה כמו אות השרות המבצעי. אתה יוצא מהארץ תג וחוזר מותג".

"זה חד משמעית נכון", מספר אדם קידן, סוכן השחקנים שמצא לערן זהבי את גוואנגז'ו והוציא לפני מספר שבועות לווינטרטור, מהליגה השנייה בשוויץ, את מוחמד בדראנה ואנאס מחמיד. בדראנה הגיע מאיכסל, אבל מחמיד, מכונת שערים בנבחרת הנוער (17 שערים), היה פעם הבטחה גדולה. "כשהם חוזרים לארץ, קבוצות מתחילות לריב עליהם כבר בטרמינל 3", אומר קידן.

גיא אסולין. כרגע ללא קבוצה (האתר הרשמי)

אנחנו על המפה
באתר טרנספרמרקט.קום רשומים 63 ישראלים כליגיונרים, לא כולל השניים שהזכרנו בתחילת הכתבה, לא כולל גיא אסולין, שנמצא בלי קבוצה מאז עזב את קייראט (כן, הקבוצה מטוטו טרנר אתמול), לפני כמעט שנה וחצי. צריך לעבור שם שם כדי להבין שהרשימה מנופחת. נכללים בה 6 שחקנים מהליגה הפלשתינאית, בארה"ב רשומים 8, חלק במכללות, חלק בני יורדים, ויש גם כמה שמות שספק אם זוכרים בארץ כמו יוני סורוקין שהיה בהפועל בקעת הירדן והיום במכללה בפלורידה, או רוי אברג'יל שהיה רשום פעם בבני יהודה ומשיכון המזרח הגיע לטוסון מהליגה השלישית.

גם בגרמניה רשומים שבעה שחקנים, אחד פרש, ובפועל מוכרים שלושה: טאלב טוואטחה, איתי אלמקייס שכיכב בליגת האלופות לנוער במדי הופנהיים ועומר חנין, שחתם הקיץ במיינץ, ואליו נגיע בהמשך.

שני שחקנים – עומרי בן הרוש ובן רייכרט – רשומים בבלגיה, אבל אין להם באמת קבוצה, טום רוזנטל הוא הבן של רוני רוזנטל, באנגליה אפשר למצוא את עמיר ברקוביץ' שהגיע לפני שלוש שנים מהפועל רעננה לקבוצת המילואים של ברנסלי, אבל העולם – לפחות שלוש יבשות – מתמלא בשחקנים ישראלים. ברומניה שניים, דודי תירם ואמיר חלאילה (כשרון אדיר שחתום בארד מהליגה השנייה), באזרבייג'אן אמיר עגייב, ביוון טל כחילה, בהונגריה רובי לבקוביץ', בקרואטיה ראני חמזה, בדנמרק יש ישראלי בליגה שלישית, בשבדיה בליגה רביעית, אפילו בנוער של מריטימו הפורטוגלית נמצא אמיר אזברגה, לשעבר מכבי הרצליה. גם בליגה הרביעית באיטליה – בפלומבונטה – משחק בלם ישראלי בשם רפעת חביבאללה.

סבע וזהבי. לא הנציגים היחידים באסיה (הליגה הסינית)

וחשבתם שערן זהבי ודיא סבא הם האסייאתים היחידים. בהונג קונג משחק ברק בראונשטיין, בן ליורדים שנולד שם, ולתאילנד הגיע מיקי סרושטיין, בעונה שעברה בלם בית"ר ירושלים, שחתם שם בזכות דרכונו האוסטרלי.

כאמור, הסיבות מגוונות. כפי ששמתם לב בוודאי, חלק נכבד מהשחקנים הוא מהמגזר הערבי. זה לא רק מואנס דאבור שמהווה מודל לחיקוי, אלא גם ההזדמנות לעבוד בחו"ל. קידן מודה שהמשכורת של בדראנה ומחמיד בווינטרטור היא ברמה ממוצעת של הליגה הלאומית בישראל, אבל גם אומר: "יש שלבים בקריירה שכסף הוא לא המוטיב להצלחה. למשל רובי לבקוביץ' שחתם בקישפשט הונבד. אתמול הוא שיחק בליגה האירופאית נגד קראיובה הרומנית. סקאוטים מנבחרת הונגריה עוקבים אחרי רובי, יכול להיות שיגיע לנבחרת בזכות דרכונו ההונגרי. אולי הונבד לא נחשבת בעינינו למועדון אטרקטיבי, אבל אם יהיה טוב שם, הוא יוכל למצוא את עצמו בפרנצוורוש ובקבוצות בהן ירוויח הרבה מאוד כסף. זה היה או נס ציונה או קבוצה שמשחקת בליגה האירופית, ממרכז אירופה. לא נראה לי שההתלבטות הייתה גדולה".

קידן מסביר גם את הירידה של מחמיד ממעמד של כישרון על לליגה השנייה בשווייץ: "אני לא רואה בזה הידרדרות אלא התקדמות גדולה בהשוואה לכל קבוצה שהיה חותם בה בארץ. הקצב והאימונים בליגה השנייה הם לא פחות מקבוצות צמרת בליגה הראשונה בישראל. מאפליקציה שמודדת את שעות השינה, התזונה שלו וקצב האימונים שלו, דרך הפרטים הכי קטנים כמו קנסות אם הוא לא עומד בתורנויות בחדר ההלבשה. הבמה שהוא מקבל היא במה אדירה. הסקאוטים יביאו אותו מהר מאוד למקומות שבהם היה מואנס דאבור".

מיקי סירושטיין. מבית"ר ירושלים לתאילנד (האתר הרשמי)

ירידה לצורך חזרה
אבל יש גם את אלה שיוצאים לחו"ל מהיעדר הצעה מתאימה כדי לחזור לארץ מבוקשים. וזה כולל שחקנים מלבל שני או שלישי. רועי גורדנה סיים בקיץ שעבר חוזה בבני יהודה ולא קיבל הצעה לחדשו, חתם בסלובן בלופו מהליגה הקרואטית, וכשחזר לארץ היה צריך לבחור בין הפועל חיפה למ.ס. אשדוד והיום הוא שחקן מוביל בקבוצה של רוני אוואט ומשה אוחיון, עם שכר נאה. ריפמן אומר: "יש גם שחקנים שלא שיחקו שנה-שנה-וחצי-שנתיים בחוץ וחוזרים לפה ומקבלים יותר כסף ממה שביקשו פה. אם זה היה שחקן זר, הוא לא היה יכול לשחק בארץ כי אז היו אומרים שהוא לא שיחק והוא לא שווה".

אחד משחקני הלבל השני שיצא לחו"ל ולא הצליח למנף זאת לקריירה היה עידן וייצמן, שיצא מסכנין לסימורק זקטלה האזרית, והיום בגיל 34 חתם במגדל העמק מליגה א' צפון. "ברגע שסיימתי בסכנין הייתי בטוח שאני מתקדם לאחת הקבוצות הטובות בישראל וכשראיתי שזה ממש לא זה, וההצעות לא עפות אלי, חתמתי שם", הוא משחזר. "הדבר הראשון שאמרתי לעצמי בגיל 27, בוא ננסה להגשים חלום, להיות לגיונר ולשחק. אין ספק שזה הרבה יותר נוח וקל. זה לא רק יוסי בניון וזהבי ותומר חמד, אלא הבמה פתוחה ואפשר להגיע אליה. אפילו מליגות ממש קטנות ולא בכירות, עדיין אפשר להתקדם למקומות גדולים. מספיק שאתה עושה עונה אחת טובה, או משחק אחד טוב, ואתה עף קדימה. קח למשל את מואנס, אוסטריה זו לא הליגה הגדולה באירופה, והוא הגיע לקבוצה בכירה בספרד".

בסדר, אתה אושיית טוויטר, אבל עדיין לא מואנס בכדורגל האירופי.
"האלמונים שיוצאים זה עניין של סוכנים בלבד. אין משמעות ליכולות, רקורד, לא צריך כרטיס ביקור מרשים או לזכות בתארים. אם יש לך סוכן טוב, הוא יסדר לך במקרה הטוב חוזה. במקרה הרע מבחנים שמספיק שתראה בהם טיפה יכולות. בדרך כלל לא משחקים שם בכסף גדול. גם בליגת העל וגם בלאומית אתה תראה כל כך הרבה קבוצות שמחתימות שחקנים שלא עשו יותר מדי. אם מחתימים בליגת העל שחקני ליגה לאומית לא בכירים, והליגה הלאומית מלאה בשחקני ליגה א' שלא עשו יותר מדי, תבין שזה גם מחוץ לישראל".

דאבור. לא כולם מסיימים כמוהו (טוויטר)

קידן, שהוציא הקיץ כבר חמישה שחקנים, לא מתרגש או מתרץ: "העולם הפך לכפר גלובאלי בגלל תוכנות הסקאוטינג. קבוצות מלבל שני או שלישי יכולות להגיע לשחקנים שמתאימים לתקציב ישראלי. דרכונים זרים פותחים דלתות. אלה דברים שהופכים שחקן ישראלי לשחקן אירופאי לכל דבר מבחינת המעמד שלו. אף אחד לא אמר שהשחקן הממוצע האירופאי במרכז אירופה טוב יותר יותר מהשחקן הישראלי. שחקנים שמרגישים שהם תקועים ולא מרוויחים מספיק מוצאים את הדרך לצאת לאירופה, לא בשביל כסף יותר גדול, כי עצם היציאה מחזירה אותך להיות מבוקש גם בקבוצות דרג שני וזה מספיק".

ריפמן אפילו מחדד: "קפריסין נמצאת חצי שעה טיסה מישראל. בדקתי פעם וגיליתי איזה 30-40 שחקנים, ישראלים וזרים, ששיחקו בארץ ועברו לקפריסין, שם אין מגבלת זרים".

הצעד הראשון: ללמוד גרמנית
ויש גם את עומר חנין שחתם במיינץ מהבונדסליגה. הוא שוער בן 21, 1.92 מ', ארבע הופעות בנבחרות הצעירות, ששיחק העונה כמה משחקים בהפועל חדרה כשאוסטין אג'ידה היה פצוע, אבל מהר מאוד הובא על פניו חביב אוחיון, ששיחק לפניו גם בנבחרת הנוער. הבוקר הוא ערך אימון רגיל עם הקבוצה הראשונה של מיינץ, על אף שהוא מיועד לשחק בקבוצה השנייה עד גיל 23 שמשחקת בליגה הרביעית. אחרי האימון היו אמורים להודיע לו אם ייכלל בסגל הקבוצה הראשונה שתשחק בטורניר 'אופל' נגד אברטון או סביליה של דאבור.

חנין. סימן את הבונדסליגה כמטרה ולא הרפה (האתר הרשמי)

איך מגיעים למיינץ? מתברר שחנין סימן כבר בגיל 15 את מטרתו בחיים: בונדסליגה. הוא למד גרמנית, וכשיצר ושמר על קשר עם מאמן השוערים של הופנהיים, מיכאל רכנר, סידר לו זה פגישה עם אנשי מיינץ. אלה פנו אליו באנגלית, הוא ענה בגרמנית, וגם הדרכון הפורטוגלי עשה את שלו. גם לו, למשל, הייתה הצעה מנס ציונה, אבל הוא בחר ללכת אחרי החלום שלו. איפה זה ייגמר? מי יודע.

סוכן אחד נזכר כי חוץ מגיא אסולין היו עוד שחקנים שהלכו אחרי החלום, כמו ניר מנצור שהיה באקדמיה של ריאל מדריד ואלי זיזוב שהיה בלבסקי סופיה, ושניהם הגיעו לבית"ר נורדיה. ויש גם דוגמאות הפוכות כמו נס זמיר (אתלטיקו) ובן שהר (צ'לסי), שאכלו דורה בדרך אבל בסוף הצליחו איכשהוא להרוויח מעמד וקצת כסף גם בכדורגל הישראלי.