דיסוננס זועק: מדוע דאבור לא מצליח להטביע חותם בנבחרת?

מואנס דאבור, בירם כיאל
מואנס דאבור, בירם כיאל | אודי ציטיאט, סלובניה

בזירה האירופית הוא מבקיע בקצב הנדיר שהצליח לרשום זהבי בליגת העל, אבל במדים הלאומיים לזכותו בסך הכל 17 הופעות וארבעה שערים. עמיקם על חלוץ סביליה שלא מצליח לייצר רצף וגם לא לקבל הזדמנות אמיתית

(גודל טקסט)

אין שחקן בכדורגל הישראלי שכבש שערים בליגות אירופיות כמו מואנס דאבור: 128 שערים ב-233 משחקים, מאזן של 0.55 שערים למשחק, כמו ערן זהבי בליגה הישראלית. מדובר במכונת שערים אימתנית, ברמות שלא הכרנו בעבר. לא סתם שמה עליו סביליה 15 מיליון יורו ורכשה אותו כבר בינואר, כדי שישחק אצלה באוגוסט, לפני שמונצ'י ולופטגי נחתו אצלה.

בנבחרת ישראל יש לו בסך הכל 17 הופעות, 1,162 דקות בלבד. הוא כבר בן 26, ויש לו רק ארבעה שערים: אחד נגד אוסטריה, אחד מול אנדורה וצמד מול גוואטמלה, כלומר שלושה מארבעת השערים מול נבחרות באזור המקום ה-200 בעולם. דיסוננס זועק. זה השלב שבו לוחשים באוזניה מהקונטרול: "אבל גם זהבי לא פגע בנבחרת". זה נכון, אבל על זה כתבו. דאבור? איכשהו זה עבר מתחת לרדאר. הוא לא קיבל את הצ'אנס שלקח זהבי.


דאבור וזהבי. נושא שעבר מתחת לרדאר (אודי ציטיאט)

בשיחות שערכנו ביממה האחרונה עולה תמונה ברורה לגבי דאבור: בחור נחמד, אינטליגנטי, חברותי, אבל מאוד רגיש. כזה שאם תעצור אותו, הוא ימשיך הלאה. הוא נאמן לעצמו ולמטרות שלו, אופורטוניסט במובן מסוים. היה חלק מדור הצעירים במכבי ת"א, שאיתרע מזלו לצמוח לצידו של אלירן עטר שהיה לו מעמד של כוכב במכבי ת"א, מעמד שדחק את מי שסביבו.

אחר כך הגיע פאולו סוזה, שלא החזיק ממנו. הוא ניצל סעיף יציאה בגובה של 300 אלף יורו, ומיד לאחר ההצלחה המרשימה של מכבי ת"א בשלב הבתים של הליגה האירופית בסתיו 2013, חתך לגראסהופרס, קבוצה נחותה ממכבי ת"א, אבל שער לאירופה. התקדם לזלצבורג, סבל מנוכחותו של החלוץ הקטלוני, ג'ונתן סוריאנו ומאמנו במכבי אוסקר גרסיה, ולא היסס לחזור לגראסהופרס רק כדי לשחק ולכבוש, כך שהקדנציה השנייה שלו בזלצבורג הייתה כבר חלומית. וכשהגיעה ההזדמנות לחתום בסביליה, לא מצמץ, וגם אם נפגע קשה מהעובדה כי אינו נספר על ידי הצוות המקצועי החדש במועדון הספרדי, חיפש בשבועות האחרונים לנוע הלאה.

העובדה כי לא הצליח להטביע חותם בנבחרת נובעת בעיקר מכך כי לא ממש שיחק בה. 17 משחקים בנבחרת, הראשונה כבר לפני חמש שנים וחצי, בערך בזמן בו חתם באירופה. אצל אלי גוטמן במוקדמות יורו 2016 שיחק 3 משחקים מתוך 10, אצל אלישע לוי שיחק 9 דקות מול ליכטנשטיין, אצל הרצוג שיחק כבר שלושה משחקים בליגת האומות וארבעה משחקים במוקדמות יורו 2020. הבעיה היא הרצף.

דאבור זומן ליותר משחקים מכפי שנטל בהם חלק. אצל אלישע לוי החסיר משחקים בגלל פציעות, או מחלות, ויש הטוענים כי כך העדיף. כשהוא לא בתמונת ההרכב, זה כבר לא מעניין אותו, פחות מחייב. השינוי הגיע אצל וילי רוטנשטיינר ואנדי הרצוג. אחרי הכל, דאבור היה מלך השערים בליגה הכי קרובה ללבם – הליגה האוסטרית. הם לקחו אותו ואמרו לו שאצלם הוא באנקר, אבל גם זה לא הבטיח דבר או כמו שאמר לנו היום הרצוג: "זה לא פשוט להפוך לשחקן מפתח בנבחרת שכבר נמצאים בה ערן זהבי ותומר חמד".


"כשהוא לא בתמונת ההרכב, זה כבר לא מעניין אותו" (דני מרון)

אפשר להתווכח על זה. רונן חרזי החל לשחק בנבחרת ישראל בגיל 22, כשאלי אוחנה ואלון מזרחי היו החלוצים, והפך למלך השערים של הנבחרת ההיא. הוא הביא קבלות מהיום הראשון. דאבור מתקשה. גם אם ערן זהבי חצי בישל לו נגד אוסטריה, עדיין מדובר בשחקן שנע לשטחים שדאבור חי בהם בדרך כלל. ולכן, אפשר לראות בבירור, איך דאבור זז לפינות הרחבה כשזהבי נע לעומק. זו היררכיה בלתי כתובה. ועל כך היה להרצוג מה לספר היום: "איביצ'ה ואסטיץ' היה מכונת שערים בשטורם גראץ. כשהוא הגיע לנבחרת אוסטריה בגיל 27, הוא היה בטוח שהוא יהיה כוכב. בכדור החופשי הראשון שבא לקחת, ניגש אליו טוני פולסטר, גדול חלוצי אוסטריה, ואמר לו: 'סליחה, אני בועט פה את הכדורים'". הרצוג לא הוסיף, אבל כדאי גם לספר: פולסטר סיים את הקריירה בנבחרת האוסטרית עם 44 שערים, ואסטיץ' רק עם 14. מאז שדאבור קיבל את הקרדיט בנבחרת, הוא כבש 3 שערים, אבל זהבי 11.

את ההיררכיה הזו כדאי להכיר, ככה זה בנבחרות. מוטל'ה שפיגלר הוחלף בסיאול על ידי אורי מלמיליאן בן ה-20, ופרש מהנבחרת; אלי אוחנה ישן בחדר אחד עם ויקי פרץ בנבחרת האולימפית. אחד עשה הופעת בכורה, השני הופעת פרידה. דאבור חולק עכשיו קו התקפי עם זהבי, אבל הוא עוד לא פורש. הבעיה אצל דאבור זו העובדה כי הוא לא נאבק. הוא לא מתעכב ומתעקש, הוא גם פחות מאמין בפורמט. היה מישהו בנבחרת שאמר השבוע: "ערן זהבי, גם כשהוא לא טוב, ה-GPS שלו מתפוצץ. הבן אדם נותן את הנשמה. דאבור רץ הרבה פחות ממנו. בסוף, ההשקעה משתלמת".

גם סיפור החתונה שלו מדהים בכל קנה מידה. חתונה קובעים שנה מראש, אצל מוסלמים אף יותר מכך, בגלל שורת הטקסים וצפיפות האירועים. דאבור קבע חתונה ולא טרח לבדוק תאריכי נבחרת. כשאח של בירם כיאל התחתן, הוא הודיע שנה מראש כי יפסיד את משחק הידידות בצפון אירלנד. רמי גרשון תיאם את תאריך החתונה שלו כשהייתה סבירות גדולה – שגם התממשה – שהוא כלל לא יהיה שחקן סגל. דאבור גילה את זה רק כשהרצוג הפך אותו לשחקן מפתח. רק אז הוא הבין שבסד בו נמצא – בין העונה בזלצבורג לטרום העונה בסביליה, בין סיום בחינותיה של אשתו לבין צום הרמדאן – נמצאים שני משחקי נבחרת בלטביה ובפולין, ולא התחבט אפילו.

וכך, גם כשיכול היה להתחיל רצף שבתוכו היו מגיעים השערים – הוא נקטע. אורי אוזן טוען כי "הוא לא קיבל עד עכשיו הזדמנות אמיתית". אלון מזרחי חושב ש"כנראה הוא מגיע למצבים שמצפים ממנו להוביל מועדון או נבחרת, ושם הוא לוקה בחסר. אתה מרגיש מבחוץ שדאבור בורח מאחריות, פרווה כזה, וזה הדבר הכי גרוע לחלוץ ושחקן מוביל". ועודד מכנס, שגם הוא היה מכונת שערים שלא קיבל הזדמנויות אמיתיות לחורר רשתות בנבחרת סובר ש"הוא כבר מקבל צ'אנס והוא בעצמו קוטע את הרצפים האלה. או שזה מחסום פסיכולוגי כי מצפים ממנו לגדולות, וזה אולי מלחיץ אותו, מה גם שחלוץ שלא נותן גולים, נכנס לבעיה". ואלון חזן, עוזר המאמן בנבחרת, טוען: "הוא יתן את השערים שלו, והוא יתן בגדול. אני מאוד מאמין בו".


הרצף נקטע כל פעם מחדש. דאבור (אודי ציטיאט)

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי