ב–1993 פרש ועבר לאימון. התחיל כמקובל בנוער ושימש עוזר מאמן בשתי קבוצות שוליות – רמת השרון ובני הרצליה. איגוד הכדורסל העסיק אותו באימון אפרוחים – טרום נוער וטרום קאדטים. שבע שנים הוא התמיד בג'ובים התובעניים האלה עד שקיבל קבוצה בוגרת. במשך שש השנים הבאות דשדש כמאמן ראשי במה שמסתמן כמרחב המחיה הטבעי שלו: רמת השרון, הרצליה, גבעת שמואל.
ב-2005 מונה לעוזרו של אריק שיבק בעתודה. זו הייתה קפיצת מדרגה עבורו. נראה שגינזבורג מתפתח יפה לכיוון של עוזר מאמן שמאמנים ראשיים סומכים עליו. ב-2006, כשמולי קצורין אסף אותו כעוזר מאמן בנימברוק הצ'כית, גינזבורג אימן קבוצות בוגרות כבר 13 שנים אבל הרזומה שלו היה של פקיד כדורסל שניזון משאריות, לא של מטאור בשמי האימון.
גינזבורג חוגג עם אוהדי צ'כיה (Lintao Zhang/Getty Images)
הכדורסל הישראלי ספוג בידענים ובמקצוענים שחיים אותו באופן אינטימי. אני לא מכיר ענף בספורט הישראלי שכזאת מעטפת של מומחים סובבת אותו. הכדורסל הישראלי לא נוהג לפספס את כישרונותיו, וכשעכברי הכדורסל מצביעים על כישרון – משחק או אימון – ששווה להתבונן בו ולעקוב אחריו, אז זו הצעה סמכותית. הם יודעים על מה הם מדברים, זו לפחות ההתרשמות שלי לאורך השנים. וככל שהם צעירים יותר הם גם יודעים יותר, דורות של ידענים יש לענף. באמצעותם הכדורסל איתר, הציג וטיפח בעשורים האחרונים את יורם חרוש, ארז אדשלטיין, דן שמיר, שרון דרוקר ואחרים – את קטש לא היה צורך לאתר, רק לטפח – אבל לא את גינזבורג.
גינזבורג נופל בקטגוריה של אריאל בית הלחמי – מאמן שלא סומן, שמתנהל בצל עד שבמקרה מישהו נופל עליו ואומר: "רגע, למה לא הוא?", ולאף אחד אין תשובה ברורה, אלא מלמול שקשור לתדמיתו, לאאורה שלא קיימת סביב פדחתו. לגינזבורג לא אצה הדרך, דרכו היא של אוטובוס מאסף. עד המונדובאסקט שמו היה מוכר באופן כללי, היה ידוע שהוא מאמן בצ'כיה כבר כמה שנים טובות וכנראה שמרוצים ממנו, אבל אין סיבה להתעמק במעשיו ולרדת לפרטיהם, כי מי זאת צ'כיה?
ארבע שנים הוא שימש עוזר מאמן של מולי קצורין בנימברוק. אותו מאמן ראשי ואותו עוזר במשך ארבע שנים זה די חריג. נראה שגינזבורג אדם עקבי. ב–2009, כשקצורין קיבל את נבחרת פולין, הוא לקח אליו את גינזבורג כעוזרו. ב-2011 גינזבורג קיבל את נימבורק במקומו של קצורין. בבוא היום יוריש אותה לאורן עמיאל, עוזרו, שאותו הביא וטיפח. נימברוק היא בית חם ומכיל למאמנים ישראלים שדרכם בכדורסל המקומי נחסמה. גם קצורין הגיע לשם אחרי שאמר את דברו בכדורסל הישראלי אבל היה לו עוד מה לומר.
ננו. טביעת ידו ניכרת בכל פינה בנבחרת הצ'כית (טוויטר)
נימברוק זו עיירה קטנה בצ'כיה שפיתחה יומרות כדורסל הרבה בגלל קצורין וגינזבורג, שגרפו שם תארים, ביחד ובנפרד. הקריירה של גינזבורג בנימברוק גרמה לכך שב-2013 קיבל את הנבחרת הצ'כית ובמקביל מונה למנהל המקצועי של הנבחרות הצעירות. צ'כיה הפקידה בידיו את ההווה ואת עתיד הכדורסל שלה. בישראל שמו מוכר.
שישה מאמנים ישראלים אימנו בעבר נבחרות זרות. כולם שמות גדולים: רלף קליין אימן את נבחרת גרמניה באמצע שנות ה-80, דיוויד בלאט את רוסיה, פיני גרשון את בולגריה, מולי קצורין את פולין. למען הסדר הטוב צריך להוסיף גם את גדי קידר שאימן בזמנו את נבחרת הולנד, ובוב גונן שאימן את אוסטריה. במקרה של שניהם זו כבר כרוניקה.
ננו גינזבורג על הקווים. הישג ענק (Yifan Ding/Getty Images)
הכדורסל הצ'כוסלובקי סיפק רק קבוצה גדולה אחת לכדורסל האירופי – ספרטק ברנו של שנות ה-60. היא הגיעה כמה פעמים למעמדי הגמר במסגרות האירופיות לקבוצות ובין היתר פגשה ב-1964 גם את מכבי ת"א ודרסה אותה 96-51, התבוסה השנייה בגודלה בתולדותיה. ברנו נחשבה בשעתה לאחת מארבע הקבוצות הטובות ביבשת ושיחקה כדורסל גדול. ב-1977, בדרכה לגביע אירופה הראשון שלה, מכבי עברה גם אותה.
ההצלחה של הכדורסל הצ'כי בדרג נבחרות הייתה מתונה עוד לפני נפילת הגוש הקומינסטי, אבל נפילתו פגעה קודם כל בכדורגל הצ'כי ובכדורסל שלו. הוא גימד והקטין אותם. ב-2008 הנבחרת הישראלית הביסה את הנבחרת הצ'כית ב-40 הפרש ביד אליהו ועלתה על חשבונה לאליפות אירופה. צ'כיה לא נמנתה עם 24 הנבחרות ששיחקו ביורובאסקט 2011.
לצ'כוסלובקיה היה פעם כדורגל גדול שנחשב לפורץ דרך. הולנד הקטנה. צ'כוסלובקיה שיחקה בגמר המונדיאל בצ'ילה, 1962, וזכתה באליפות אירופה לנבחרות ב-1976. צ'כיה העצמאית כבר סיפקה רק אינדיבידואלים – צ'ך, נדבד, פובורסקי – לא נבחרות ולא קבוצות. מכבי ת"א עלתה לליגת האלופות גם על הגב של פלזן, האלופה הצ'כית. במונחים של הכדורגל הישראלי צ'כיה זו הגרלה נוחה, "אפשר וצריך לעבור אותם".
גינזבורג. שש שני עם הנבחרת הצ'כית (Lintao Zhang/Getty Images)
אבל לצ'כים יש גישה לספורט. ההישגים באולימפיאדות מצביעים על כך: מאולימפיאדת אטלנטה 1996, הראשונה שלה כמדינה עצמאית, צ'כיה אספה 54 מדליות אולימפיות, 15 מזהב. וזה רק במשחקי הקיץ. צ'כיה מתמחה בעיקר בספורט חורף. באולימפיאדות החורף היא אספה 31 מדליות, 9 מזהב. יש לצ'כיה מסורת הישגית שצריך להביא בחשבון כשסוקרים את קורותיו של גינזבורג ומנסים להבין איך הוא רקח את מה שרקח מחומר הגלם שעמד לרשותו.
גינזבורג מאמן את הנבחרת הצ'כית זו השנה השישית. היא מורכבת ברובה משחקנים שגדלו תחת ידו או בטווח העין שלו. באמצעותם הוא לקח את המקום השישי באליפות העולם. זה ההישג הגדול ביותר של הכדורסל הצ'כי מאז אליפות העולם ב–1970, כשצ'כוסלובקיה סיימה גם אותה במקום השישי. זה עוד היה הדור של ספרטק ברנו הגדולה.
על הנייר ולפי הפרמטרים המקובלים לאמוד יכולות, הנבחרת הצ'כית שהגיעה לאלופות העולם זו חבורה של נו באדיס, מאומנת על ידי נו ניים. הכוכב הגדול שלה, יאן וסלי, לא הגיע לאליפות. שישה משחקני הנבחרת משתייכים לנימברוק. אורן עמיאל מאמן את נימברוק בימים האלה. הוא ירש את גינזבורג. נראה שנימברוק מדגישה המשכיות. היא פגשה השנה את הפועל ירושלים במסגרת ליגת האלופות של אירופה וקיבלה ממנה 30 הפרש. נימברוק הוגדרה כאחת הקבוצות החלשות במפעל אירופי משני.
גינזבורג באליפות העולם. (HECTOR RETAMAL/AFP/Getty Images)
ארבעה משחקני הנבחרת הצ'כית משחקים מחוץ לארצם: אחד ב-NBA – גם עמרי כספי שיחק ב-NBA; אחד בליגה הספרדית – גם גל מקל שיחק בליגה הספרדית; שניים בליגה הצרפתית. שני הנותרים משחקים בליגה הצ'כית בקבוצות שאינן נימברוק ומסתכלות עליה כפי שהקבוצות הישראליות הסתכלו בעבר על מכבי. אני לא יודע כמה מבין שחקני הנבחרת הצ'כית למונדובאסקט היו מוחתמים כזרים בכדורסל הישראלי.
תוצאות עבודתו של גינזבורג הדהדו באליפות העולם. הן הובחנו וצוינו. אי אפשר היה להתעלם מהן. ניכר בצ'כיה שזו נבחרת של מאמן יותר מכפי שזה ניכר בכל נבחרת אחרת, ומאמנים גדולים עמדו על הקווים באליפות הזאת. גינזבורג עצמו נדרש לתוצאות שנבחרתו השיגה במהלך האליפות, הוא הדגיש את חסרונו של וסלי וציין שנבחרתו השיגה בלעדיו יותר מכפי שהשיגה איתו. אחרי כל הצגה של נבחרתו הוא ציין, "אנחנו אנדרדוגים בכל מקרה". הנבחרת הצ'כית תוארה במונחים של משמעת, קבוצתיות, כימיה, לב, שכל. אלה ערכים, לא נתונים שמופיעים בעמודי הסטטיסטיקה ולכן הם גם לא נרשמים – כמו גינזבורג עצמו.
מה דעתך על הכתבה?