1 במחזור רביעי לא לוקחים אליפות, במחזור רביעי יוצרים הרתעה. למכבי חיפה הייתה אתמול (שבת) הזדמנות לתרגם את מה שראינו מהם עד עכשיו לכדי הרתעה, לו הייתה מחליטה להופיע למשחק. היא הייתה שם פיזית, אבל משהו – או שאפשר להגיד מישהו – עיקר אותה מנכסיה. הקבוצה פתחה במערך לא נכון, בהרכב לא נכון, הגיבה לא נכון – ואפילו כבשה שער עצמי. יותר מדי דברים שלא קרו לה העונה.
כאשר קבוצת תחתית פותחת עם שלושה בלמים, היא למעשה מעבה את המערך שלה כדי לא לספוג. כאשר קבוצת צמרת פותחת עם שלושה בלמים, זה כדי לתקוף עם יותר שחקנים. בצדדים משחקים שחקני אגף, שחקנים שנכנסים לרחבה, לא שחקני הגנה, ומשחק המעבר חייב להיות מהיר. כאשר משחקים את המערך הזה בלי שחקן האגף הכי מהיר בקבוצה – ארנסט מאבוקה – ובלי המוסר הכי טוב בקבוצה – צ'רון שרי – הרי שאין שום ערך למערך של שלושה בלמים.
אבל זה כאין וכאפס לעומת ההחלטה להשאיר את גיא חיימוב במגרש אחרי פגיעת הראש שספג. לא יודע לאיזה הלם נכנס מרקו בלבול, אבל גם סימני החילוף של ד"ר עמי ברבר לא נקלטו באנטנות שלו. לקבוצה בסדר גודל כזה יש לפחות שני שוערים טובים, ואין רגע אחד אפילו של היסוס. לא שחיימוב היה אשם בשער העצמי של סיינסבורי, אבל לא סתם אומרים ששוער משפיע על הקבוצה סביבו. שוער פצוע לא מעצים בטחון, אלא בעיקר יוצר פאניקה. מכבי ת"א לא הייתה צריכה הרבה אתמול כדי לנצח. מפתיחת העונה היא לא עושה הרבה, כי בליגה הזו, היריבות עושות את העבודה.
איביץ' ובלבול. אחד נתן השני לקח (דני מרון)
2 מה לא שמענו מאז ההפסד של בית"ר ירושלים בשבוע שעבר להפועל חיפה. רוני לוי עלה על הגריל, והיו רגעים שהוסיפו לידו שיפוד צמחוני, יוסי בניון. משה חוגג זעם, משה חוגג שקל, הודלף גם שמשה חוגג הודיע שאף אחד לא יעמוד במשדר הדחה, וכבר היינו בטוחים שהפרק הקרוב יהיה לקט. רק שבית"ר ירושלים היא לא קבוצה רעה, היא קצת מבולגנת, כי זו בית"ר ירושלים. היצריות אצלה גוברת על שיקול הדעת, כי אם היה שם שיקול דעת, היא הייתה מכבי ת"א. בית"ר זו בית"ר, לטוב ולרע, ואתמול היה טוב. המהירות, הלחץ, המחויבות, והנחישות עשו את העבודה.
מאוד קשה לעבוד עם בעלים שרוצה הכל, כאן ועכשיו. חוסר הניסיון שלו זועק. חוגג חייב להירגע, לעשות פגישה שבועית עם יענקל'ה שחר, ולהשתדל לא לנקר, מרוב שיהיה שם רגוע. יש לבית"ר קבוצה טובה. יש לה מאמן מנוסה, יש לה פרונט מקצועי, יש בה רעב, ויש בה לא מעט כישרון. היא חייבת להיות מאוזנת, וחייבת להבין שאליפות לא לוקחים על פי תחזיות, אלא על פי תוצאות. בשבוע הבא תחכה לבית"ר מכבי ת"א. בגישה שאפיינה אותה מפתיחת העונה, בית"ר לא תיראה טוב ממכבי חיפה אתמול. בגישה של המשחק באצבע הגליל, היא יכולה להכניס למכבי אצבע בעין.
שחקני בית"ר ירושלים בק"ש. ניצחון בכורה (מאור אלקסלסי)
3 כאשר תוכנן להכניס בישראל את מערכת ה-VAR, החשש העיקרי היה כי השופט בניידת יבטל את השופט במגרש, והרי VAR הוא ראשי תיבות של "עוזר שופט וידיאו". לא יודע איך אוהד אסולין בניידת שכנע את שלומי בן אברהם במגרש בנתניה שלא לגשת למסך הטלוויזיה כדי לבדוק אירוע שנוי במחלוקת, שאחרי כמה צפיות מעורר תהיה: האם אלמוג כהן הסיט את הכדור בטרם נכנס בעומר פדידה, או שהוא פספס את הכדור ולקח את פדידה.
צפייה באירוע מעוררת ספק גדול, שאולי שלומי בן אברהם היה מתחשב בו ומבטל את החלטת הפנדל הגבולית, אבל בן אברהם לא הגיע לצפייה באירוע. הוא נתן לאסולין הצעיר ממנו, העוזר שלו לצורך העניין, לקבוע באוזניו שחד משמעית זה פנדל. בדקה ה-97, מעבר לתוספת הזמן, במצב של ניצחון או תיקו, זו החלטה שלא לוקחים דרך מערכת השמע.
החגיגות של שחקני בני יהודה. ניצחון במשחק חלש (עדי אבישי)
4 היו אתמול ארבעה משחקים. במשחק הפחות טוב, דווקא בו, בוצע מהלך הכדורגל הכי טוב של השבת. לצפות בשער של בני יהודה ולחכך את כפות הידיים בהנאה. כמה נכון עושה בני יהודה את המשחק, במגבלות שלה. משחק מעבר מהיר, הצטרפות של מגן, הרמת ראש, הוצאת כדור לקו שני, ושם נמצא קשר שמגיש עם הפאס את הכדור לרשת. כמה פעמים ראינו את המהלך הזה, כשהמגן רץ עד קו הרוחב, מנסה לא לעבור אותו, ומרים את הכדור, ואם הוא מגיע למטרה – כמו יחמיר היקה אתמול בנתניה – השחקן בועט מהאוויר, כאילו הוא רונאלדו.
כאן, הפאס במקום, ההצטרפות מדויקת, נגיעה, נגיעה, נגיעה, פאס לרשת. זה וידיאו שכל קבוצה מינימליסטית – בתקציב, בסגל, באגו – צריכה לאמץ לקרבה. המסירה של מתן בלטקסה, השער של סגס תאמבי. מאסטר פיס!
מה דעתך על הכתבה?