הכל בראש: הרצוג הגיע כדי לטפל במנטליות הישראלית, וכדאי שימשיך

אנדי הרצוג אמור להיפגש החודש עם מעסיקיו ולדון עמם על המשך העסקתו. הוא נמצא כאן קצת פחות משנה, ועל פי החוזה, מעסיקיו אמורים להודיע לו עד תחילת נובמבר 2019 אם הוא ממשיך או לא, בהנחה שהוא רוצה להמשיך.

הישגיו של הרצוג בעשרת החודשים שהוא מאמן הנבחרת אינם חד־משמעיים. קצב צבירת הנקודות ומיקומה של הנבחרת בבית המוקדם דומים לאלה של קודמיו, ובשלב הזה של הקמפיין סיכויי ההעפלה של הנבחרת ליורו 2020 הם תיאורטיים וכמו תמיד כרוכים בחישובים ובהתניות. הרצוג יידרש גם להתפרצות שלו לאחר המשחק נגד סלובניה. היא לא תכריע את גורלו אך תרחף בחלל הדיון.

בשורה התחתונה, הרצוג שפך את משנתו על טעויות מנטליות שהשחקן הישראלי מועד להן, חוזר עליהן שוב ושוב ואלה מונעות ממנו להגיע להישגים שיש ביכולתו להגיע אליהם. טעויות שבסופן הן ניכרות על המגרש אך תחילתן בראשי השחקנים, משם הן מחלחלות לקרביהם, יורדות לרגליהם ומסתיימות בשערים דוגמת אלה שהנבחרת ספגה נגד פולין, צפון מקדוניה ובעיקר נגד סלובניה. את פולין ומקדוניה הרצוג עוד הצליח להכיל ולשמור על נימוסיו. נגד סלובניה הוא איבד את זה. תגובתו נתפסה אנושית, ומכיוון שכך, מובנת אבל לא מקצועית. בסופו של דבר זוהי נבחרתו, הוא אמור לטפל בחולייה, כמו שאבי נמני פסק: "הוא לא מצליח לרפא את הכדורגל הישראלי מחולייו, בשביל זה הביאו אותו".

הרצוג נסער אחרי ההפסד המרגיז בסלובניה (אודי ציטיאט)

מול הרצוג יישבו חברי הוועדה המקצועית של ההתאחדות לכדורגל: שינו זוארץ, אלי אוחנה, דרור קשטן, מורן מאירי, דודו אוואט, שמעון מימון ושרון ניסנוב. חבר הוועדה דרור קשטן הוא המאמן הכי מעוטר בכדורגל הישראלי, הוא שימש מאמן הנבחרת בשנים 2006-2010, במהלך שני קמפיינים; מוקדמות יורו 2008 ומוקדמות מונדיאל 2010. חלקה השני של הקדנציה של קשטן בנבחרת שימשה מבוא לסיום העצוב של הקריירה שלו. לאחר שסיים את הקדנציה שלו, קשטן עבד במשך שלוש עונות בשתי קבוצות מליגת העל, פוטר משתיהן ופרש. הנבחרת הישראלית לא היטיבה עם אף מאמן. גם יתר חברי הוועדה המקצועית מצויים בעולמו הרגשי של השחקן הישראלי, הם מודעים לסבך, תחלואיו תחלואיהם, ועתה הם יושבים להכריע בגורלו של המומחה הזר שהם עצמם הביאו כדי להירפא מתחלואיהם ומבקשים לדעת למה אין התקדמות.

זה אקט של הלקאה עצמית שיעית, לדוש בפרטיהם של שערים מספר 2 ו-3 שהנבחרת קיבלה מהסלובנים, אחרי שעלתה ליתרון של 2:1 במשחק חוץ קריטי וכמעט עמדה ביעדיה. את השוויון היא ספגה מיד אחרי שעלתה ליתרון, שיחקה מצוין אבל נתפסה להלך רוח אופורי ולא הספיקה לחזור ולהתייצב בשתי רגליה על הקרקע. היא עוד ריחפה, לקח לה טיפה זמן לרדת. השני בא מאיבוד כדור של בירם כיאל סמוך לרחבה בתוספת הזמן. כיאל הוא אחד השחקנים הישראלים הבודדים שלא מועד לטעויות מנטליות ועל סמך עמידותו הוא משחק כבר עשר שנים באי הבריטי, שבמהלכן פגש ונחלץ מאות פעמים מקרבות שמספר 8 הסלובני כפה עליו. הסלובני התנפל, חטף את הכדור, השיג אותו, שם אותו על הראש של סלובני אחר, פנוי לגמרי ברחבה שסגר בנגיחה. זו פעולה שהעידה גם על הסלובני: לו אין בעיה מנטלית. הוא משחק כדי לנצח עד השנייה האחרונה.

הרצוג עם הקפטן נאתכו. מנסה לשנות משהו במנטחליות הישראלית (אודי ציטיאט)

מנטליות ומרכיביה מוכרים בספורט תחרותי. ערכיהם אינם מדידים. בנייה מנטלית כרוכה בחינוך ובהנחלת דפוסים מילדות. היא מתוארת באמצעות מינוחים מהתחום החבוי – תעצומות נפש, ריכוז, מחויבות, אופי, טמפרמנט, אישיות, הלך רוח – היא נתונה לפרשנויות, הסברים והסתייגויות. בהקשר של השחקן הישראלי היא מזוהה עם אלתור, חיפוף וקומבינה שנובעים מבית הגידול שלו ומתפיסות שהונחלו לו מגיל צעיר שהוא מתקשה להיפטר מהן וליצור חוסן מנטלי – כוח להתמודד כשמתעוררים קשיים.

וינס לומברדי נתפס כמטיף הבולט ביותר של הפן המנטלי בתרבות הספורט האמריקאי. הוא שימש מאמן ראשי של הגרין ביי פאקרס בין 1959 ל-1967, במהלכן לקח עם קבוצתו חמש פעמים את הסופרבול, כולל פעמיים ברציפות. לומברדי לא נדרש להרבה מילים כדי להדגיש את המפתחות שלו: הקרבה, עבודה למען הקבוצה, משמעת ורצון בלתי מתפשר לנצח. אלו עקרונות ששחקן כדורגל ישראלי לא מביא איתו למגרש.

יורגן קלופ הגיע לדורטמונד בעונת 2010/11 ממיינץ. הוא החתים את שחקניו על חוזה שכלל ציות מוסכם ומוחלט לשבעה חוקים: "מסירות ללא תנאים", "דבקות במשימה מתוך תשוקה", "נחישות לניצחון, ללא קשר לתוצאה", "נכונות לתמוך בכולם", "נכונות לקבל עזרה ותמיכה מכולם", "נכונות להקדיש את סט הכישורים האינדיבידואלי לקבוצה" ו"נכונות לקחת אחריות אינדיבידואלית". אלה המפתחות של קלופ, שעליהם הוא מחתים את שחקניו: מסירות, דבקות, תשוקה, נחישות, נכונות, הקרבה – כולם מזוהים עם התחום המנטלי.

הטניס סופר טעויות מנטליות. הוא מגדיר אותן "לא מחויבות" – unforced error – הן נמצאות בתחום האחריות הבלעדי של מבצען. בסופו של דבר הן מתבטאות בביצוע כושל, בטכניקה ומוטוריקה, אבל תחילתן ברובד הנפשי.

הרצוג ולצידו עוזרו, אלון חזן (דני מרון)

מוסכם שמרבית השערים שמובקעים בכדורגל נובעים מטעויות. פפ גוארדיולה מעצב את סגנון המשחק של קבוצותיו כדי לגרום לטעויות להיווצר. קבוצותיו מתזזות את כל היתר על הדשא במרדף בלתי פוסק ומתסכל אחרי הכדור. "חשוב מאוד שהדשא לא יהיה נוח עבורן", אמר פפ בהזדמנות על היריבות, עד שהן מבצעות את הטעות ונפער סדק שאותו השחקנים שלו יידעו לנצל.

בכירי המאמנים של הכדורגל הישראלי הכירו במנטליות הייחודית של השחקן הישראלי: שפר, שוויצר, שניאור, קשטן, גרנט, גוטמן – התייחסו אליה כמכריעת משחקים. בקבוצותיהם הם דיכאו אותה, אבל אין מאמן ישראלי או זר שפגש בה ולא נכווה ממנה. הרצוג הוא הראשון שמניח אותה על השולחן ונותן לה ממשות, מציג אותה כביכול: כך היא נראית, אלה תוצאותיה.

טעויות מנטליות ניכרות בעיתוי שהן נופלות ובשפת הגוף של המועדים. אייל לחמן בחן את תזוזת כפות הרגליים של שחקן חדש שהובא בפניו. הוא טוען שאין דבר קשה יותר מללמד שחקן ישראלי להתנפל על שחקן יריב שמוביל כדור. זה לא בדנ"א שלו. שחקן ישראלי תופס את המשחק אחרת; תן לו את הזמן שלו עם הכדור, הוא ייתן לך את שלך. השחקנים הישראלים שמצליחים באירופה הם ברובם קשרים אחוריים, אנשי עבודה – ביברס נאתכו, אלמוג כהן, בירם כיאל, ניר ביטון. תומר חמד בתפקידו. המוכשרים, הווירטואוזים, בעלי הערך המוסף שישראל שלחה לאירופה – עטר, מליקסון, ורמוט, בוזגלו, שכטר – לא עברו שם את הרף המנטלי. רפאלוב ודאבור יוצאי דופן. סלומון עוד ילד.

הרצוג באימון הנבחרת. מדבר על גישה (דני מרון)

העיסוק במרכיבי המנטליות של הבריות מוליך לשדה מוקשים. הוא עוסק במרכיבים נפשיים, נותן סימנים, מתייחס למוצא, לתרבות, לחינוך, הוא מכתיב עיסוק בפן החבוי. מנטליות היא חבילה לא נעימה לטפל בה. רק עצם אזכורה יסגיר התנשאות.

כשהרצוג שם את העניין המנטלי באופן גלוי על השולחן, הוא מדבר באופן כללי על גישה, משמעת עצמית, מחויבות, אינטליגנציית משחק, קבלת החלטות שגויה או קצת אטית. הוא מדבר על דברים שאנחנו מכירים. ההטמעה שלהם זה עניין ארוך טווח. בזה וילי רוטנשטיינר מטפל. את מה שאפשר לחולל באופן מיידי, הרצוג חולל.