אמבפה האנגלי: בגיל 18, מייסון גרינווד רוצה כבר להוביל את מנצ'סטר יונייטד

מייסון גרינווד חוגג
מייסון גרינווד חוגג | PAUL ELLIS/AFP via Getty Images

כבר מהאקדמיה הוא סומן ככישרון ענק, ומהרגע שעלה לבוגרים הוא לא מפסיק להצדיק זאת. הערב (19:25, ספורט1) נגד וולבס הוא יוכל לקחת את הקריירה שלו צעד נוסף קדימה

(גודל טקסט)

למייסון גרינווד יש תמונה משותפת עם אולה גונאר סולשיאר מלפני 11 שנה. הנורבגי, שרק תלה אז את הנעליים, ביקר תכופות באקדמיה של מנצ'סטר יונייטד כי בנו למד בה, והבחין בילד בן שבע שבלט מעל כולם. הכוכב עורר בדרך כלל התרגשות רבה בקרב החניכים הצעירים, אבל הפעם הוא זה שהתפעל. לא מייסון הקטן ביקש להצטלם עם אלילו, אלא בדיוק להיפך. סולשיאר היה זה שרצה תמונה איתו. "ידעתי שהוא הולך להיות שחקן גדול", הוא אומר בדיעבד, בעודו משמש כמנג'ר שלו בקבוצה הבוגרת של השדים האדומים. איזו סגירת מעגל מופלאה.

סולשיאר לא לבד. את הכישרון יוצא הדופן של גרינווד ראו כל מאמניו, בכל קבוצות הגיל. הוא סומן כעילוי מאז שהכדור היה ברגליו, והיה קונצנזוס מוחלט – הבחור נועד להפוך לסופרסטאר. הנבואה הזו מלווה את מייסון מאז שהוא זוכר את עצמו, והיא מסוכנת מאוד, כמובן. ילדים ונערים רבים עלולים לאבד את הקשר עם המציאות כאשר תולים בהם תקוות אדירות. לחלקם השתן יעלה לראש, והם יפסיקו להתאמץ. סופם יהיה מר. אחרים לא יעמדו בעומס הציפיות ויקרסו מנטלית. גם סופם יהיה מר. באופן כללי, רצוי מאוד לא להגזים בהערכת הפוטנציאל של ילדים באקדמיות. בדרך כלל, זה יפעל לרעתם – פרט למקרים מיוחדים מאוד. מתקבל הרושם כי גרינווד הוא מקרה מיוחד כזה.

משהו בהתנהלותו של גרינווד מזכירה את קיליאן אמבפה. הצרפתי מדהים את העולם, ומשדר תמיד את התחושה כי הנסיקה שלו הגיונית וצפויה. שום מעמד לא מרגש מדי מבחינתו – הוא פשוט עולה לכר הדשא ומשחק. הליגה הצרפתית, ליגת האלופות, הנבחרת, המונדיאל, גמר המונדיאל – הכל קטן עליו. גרינווד מעביר מסרים דומים במשחקיו הראשונים במדי מנצ'סטר יונייטד. בכורה בגיל 17? מובן מאליו, וזה אפילו מאוחר מדי. שערים מרהיבים? עניין שגרתי. כל התקשורת מהללת אותו? טוב, אפשר להבין. העיתונאים צריכים להתפרנס ממשהו.

גרינווד בבכורה ביונייטד. בשבילו זה מובן מאליו (Lionel Ng/Gettyimages)
גרינווד בבכורה ביונייטד. בשבילו זה מובן מאליו (Lionel Ng/Gettyimages)

יש הרבה חן בהתלהבות יתר של צעירים שפורצים במפתיע לבמה הגדולה בגיל מוקדם. זוכרים את החיוך הכובש ואת החגיגות המטריפות של מרכוס ראשפורד בן ה-18 שהגיע משום מקום כדי להפציץ בלי הכרה בתחילת 2016? ובכן, גרינווד חגג יום הולדת 18 רק באוקטובר האחרון, והוא אף שבר את השיא של ראשפורד כמבקיע הצמד הצעיר ביותר של יונייטד בזירה האירופית, אבל חיוכים גדולים וחגיגות נרגשות לא היו שם. כי גרינווד ממש לא הופתע מהקידום. הוא המתין לו זמן רב. הוא לא התלהב להוכיח את עצמו. הוא ידע מראש שיוכיח את עצמו. הביטחון העצמי הזה, שנמצא עמוק בתוך ליבו ובלתי ניתן להפרדה, הופך אותו לסוג של אמבפה אנגלי.

הוא גם לא משחק כמו בן 18. יש לו שקט נפשי וקור רוח של כוכבים מנוסים הרבה יותר. היטיב לבטא זאת סולשיאר עצמו: "מייסון תמיד יודע מה הוא הולך לעשות עם הכדור. חלוצים נוטים להחמיץ המון בגלל שהם ממהרים מדי, מתוך לחץ. החלוצים הטובים ביותר ממתינים עוד חצי שנייה, בוחנים את המצב, ואז מבצעים את הפעולה. זה מה שגרינווד עושה, וזה ממש לא משנה מי היריבה, מי הבלם מולו, ומי עומד בשער". שחקנים כאלה גורמים לביצועים מורכבים להיראות פשוטים – כי כלפי חוץ הכל נעשה ללא מאמץ. זה הרושם שמותיר אמבפה. זה הרושם שמותיר גרינווד.

כל מי ששיחק איתו לאורך השנים מספר על כך, וגם בסגל הבכיר הבחינו בכך מיד. ראשפורד העיד אחרי האימון המשותף הראשון: "הכישורים הטבעיים שלו מפחידים". ההשוואות לא מפסיקות לזרום. יש שמקבילים אותו לרובין ואן פרסי, וקשר העבר הברזילאי קלברסון הצהיר: "הוא נראה בדיוק כמו ההולנדי". יש שמוצאים נקודות דמיון עם סולשיאר עצמו – בעיקר קילר אינסטינקט מזוקק מול השער. גרינווד עצמו ראה לאורך השנים את וויין רוני כמודל העיקרי לחיקוי. "הוא יכול להבקיע מכל טווח, מכל זווית ומכל מצב. זה מה שאני רוצה לעשות", הוא אומר.

גרינווד וסולשיאר.
גרינווד וסולשיאר. "תמיד יודע מה הוא הולך לעשות עם הכדור" (Paul Kane/Getty Images)

קל הרבה יותר להבקיע מכל טווח ומכל זווית אם אתה יכול לבעוט בשתי הרגליים. חלק מהחלוצים יודעים להשתמש היטב רק ברגל החזקה שלהם, חלק הצליחו לשפר מאוד גם את הרגל החלשה, אבל מעטים מאוד השחקנים בעלי השליטה האבסולוטית בכדור בשתי הרגליים באופן טבעי. עוסמאן דמבלה הוא דוגמה נדירה ונהדרת לכך, כי הוא בכלל לא יודע מה הרגל "החזקה" שלו. גרינווד יודע שהוא שמאלי, אבל לאורך כל הקדנציה באקדמיה הדהים את המאמנים כאשר ביצע כמחצית מהכדורים הנייחים שלו בימין דווקא – מפני שהיא לא פחות טובה. הבחירה נובעת מהזווית, ממיקום הכדור ומנסיבות נוספות. ואם זה עובד במצבים נייחים, זה עובד טוב אפילו יותר גם במשחק פתוח. לשחקני הגנה אין סיכוי קלוש לנחש באיזו רגל ישתמש גרינווד בחלקיק השנייה הבא, וזהו נשק קטלני.

אז גרינווד כבש במשחק הבכורה בהרכב יונייטד, מול אסטנה בליגה האירופית בספטמבר. למעשה, הוא הבקיע בכל משחקי הבית של השדים האדומים בזירה האירופית. הוא הבקיע גם שלוש פעמים בפרמיירליג, למרות שפתח רק פעמיים – וכולם היו שערים חשובים מאוד. הוא חתום על שער השיוויון הזמני בקאמבק המפואר מול שפילד יונייטד שהסתיים בסופו של דבר בתיקו 3:3. הוא השווה באמצע דצמבר במשחק הביתי מול אברטון, 12 דקות בלבד אחרי שנכנס למגרש. הוא הבקיע את היתרון בדרך ל-1:4 על ניוקאסל בבוקסינג דיי. האוהדים מרגישים שהוא מסוגל להכריע כל משחק, ולכן היה כעס לא מבוטל על סולשיאר שבחר להשאירו על הספסל מול ארסנל במשחק הראשון של שנת 2020. לדעת פרשנים רבים, גרינווד מסוגל להיות שחקן הרכב קבוע כבר עכשיו.

סולשיאר עדיין קצת מהסס, ומנסה לשלב את ילד הפלא בהדרגה, במיוחד במפעלים המשניים. המפגש נגד וולבס בגביע האנגלי הערב (שבת 19:25, שידור ישיר בספורט1) הוא בדיוק הזדמנות מסוג זה – גרינווד צפוי לפתוח במטרה להביא ניצחון. בכ-1,000 דקות על המגרש בכל המסגרות יש לו כבר שמונה שערים וגם צמד בישולים, כי הוא שחקן מגוון מאוד. הוא לא רק סקורר טבעי ברחבה, אלא התנסה לא פעם כפליימייקר בקבוצות הצעירות, וניחן בראיית משחק משובחת. מכל השחקנים הצעירים המבטיחים של יונייטד, הוא מסתמן כיהלום שבכתר. הוא שחקן הבית האולטימטיבי שעשוי להפוך לפנים של הקבוצה בעשור החדש. ולכן, לא כולם מצטערים על הבחירה של ארלינג הולאנד הנורבגי להעדיף את דורטמונד על פני השדים האדומים. הבמה צריכה להיות של גרינווד, והוא מוכן כבר מזמן.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי