הלחץ כולו עליה: מכבי חיפה חייבת לנצח בכל משחק עד הסוף

1 אין לי מושג מה קורה אצל צ'רון שרי בבית, אבל מדברים על זה יותר מדי, עד שהמציצנות עולה על גדותיה. זה גם לא משנה. מאז שהתחילו לדבר על מה שקורה אצל שרי בבית, הוא חוזר לעצמו. כנראה שזה מתכון להצלחה.

בישול מול בני יהודה, שער ובישול מול הפועל ת"א, ואתמול שתי מסירות עומק שפילחו את ההגנה של מ.ס אשדוד והביאו למכבי חיפה ניצחון במשחק שהיא לא צריכה להתגאות בו. בעונה של 36 משחקים כנראה שיש גם משחקים כאלה, שבהם היריבה – האיכותית, לא פחות – לוחצת אותך, ואתה בכל זאת מנצח.

מכבי חיפה חייבת לנצח בכל משחק. מי שחושב שהלחץ הוא על מכבי ת"א, טועה בענק. מכבי ת"א יכולה להפסיד בדרבי ועדיין תוליך בהפרש שלוש נקודות וגם תארח את המשחק הראשון מול מכבי חיפה בפלייאוף. מי שבלחץ היא חיפה, כי כל מעידה שלה סוגרת לה את סיפור האליפות ושולחת אותה לעשרה משחקים של גארבג' טיים שמסתיימים בסוף מאי ומשפיעים על ההופעה באירופה בתחילת יולי.

אפשר לדבר עד מחר על כך שמכבי חיפה לא איכותית מספיק, שחזיזה ואשכנזי נמצאים בירידה, ושגם המחליפים שלהם לא להיט, אבל שני השערים של מכבי חיפה (וגם זה של אשדוד) באו אתמול אחרי שלוש נגיעות של שלושה שחקנים. אלה טביעות אצבע של קבוצות מאומנות שמשחקות כדורגל מודרני.   

ניקיטה רוקאביצה, צ'רון שרי ונטע לביא.  אסור להם למעוד (דני מרון)

2 בגלל האליפויות של שנות ה-90 ושתי האליפויות של גאידמק בעשור הראשון של המילניום, בית"ר ירושלים איבדה את ייחודה והפכה לקבוצה תאבת תארים. הותיקים זוכרים מה עשה אורי מלמיליאן לכדורגל הישראלי עם הגעתו, כך גם אלי אוחנה. בית"ר הייתה קבוצה תוססת, ייצרית, קבוצה של שואו. כשהתלווה לזה כסף, היו לרוב אליפויות. ברוב הזמן – לא, אבל קיבלנו שואו פה ושם. ודווקא עכשיו, כשחוגג השאיר חצי מגרש להשכרה, בית"ר התפוצצה אתמול על הפועל חדרה, שלחה אותה להביא פלייאוף דווקא מול היריבה שלה לפלייאוף – הפועל ת"א.

הכדורגל בארץ כל כך משמים, שאנחנו לפעמים שוכחים שאפשר בטכניקה טובה לייצר פה שערים נהדרים. בית"ר תרגמה את זה בכל שער, גם אם המשחק שלה לא היה וואו. כשהתחברו לכך שני צמדים של אלירן עטר ועידן ורד, זה אפילו היה מרגש. המצחיק הוא שחלק מאוהדי בית"ר, כמו גם חלק מאוהדי חיפה, רוצים שהמאמן שלהם יילך, כי הם לא מתפוצצים כל שבוע, וגם לא לוקחים אליפות. נו באמת. אפשר לחשוב שבחוץ מחכים גווארדיולה וקלופ.

עידן ורד. הצליח לרגש (אריאל שלום)

3 כאשר שחקן עוצר גול בטוח בידיו, מורחק, והפנדל נעצר, תמיד עולה השאלה האם המחיר היה כדאי. השאלה הזו זוכה לתשובה ברורה כאשר הקבוצה מובסת לבסוף מאבדת סיכוי לפלייאוף העליון והשחקן עצמו, ששבר שיא ישראלי (חסר לו אחד העונה כדי להשוות שיא אירופי) עוד צריך לרצות עונש הרחקה של 3 משחקים.

לואיס סוארס עצר בידו שער בטוח בדקה ה-120 ברבע גמר מונדיאל 2010. הסיכון היה קטן. הויכוח, האם זה היה ספורטיבי, נבע גם מאמפתיה כלפי היריבה, גאנה, ופחות לסוארס. בשורה התחתונה: אורוגוואי עלתה לחצי הגמר, בלי סוארס, אבל כשהיא פותחת את המשחק ב-11 שחקנים. המקרה אתמול לא דומה, ההחלטה שלקח כהן הייתה נוראית. עדיף לפתוח בפיגור 1-0 ולנסות להפוך את התוצאה עם 11 שחקנים. העובדה כי נתניה לא הצליחה להתרומם בלי הקפטן שלה, זה גם בגלל שהבעלים שלה עוזב, והאנרגיות ברצפה. אבל זה נושא לטור אחר.

ועוד עניין: דני עמוס סופג בקרית שמונה, ולא בפעם הראשונה, קריאות על רקע הומופובי. המאבק שלו למען קהילת הלהט"ב, אליה שייך אחיו, מרוממת נפש. הגיע הזמן שההתאחדות תסווג את הקריאות האלה תחת קריאות נאצה ותתחיל להעמיד לדין. קריאות נגד מיעוטים, בין אם הם מוסלמים, שחורים או להט"בים, הם בעלי אותה משמעות.

דני עמוס. ראוי להערצה (מאור אלקסלסי)

4 לפני 11 שנה היה ליאור זדה מאמן בעונתו הראשונה בבוגרים. הוא אימן את הפועל בקעת הירדן, שהפסידה בפלייאוף העלייה לליגה ב' להפועל קריית אונו. זה לא מנע ממנו לחלום על אימון בליגת העל. אתמול זה קרה לו. נס ציונה, ששיחקה לפרקים לא רע, הפסידה להפועל חיפה 2-0 והתקרבה לחזרה ללאומית, בעיקר בגלל הניצחון של קריית שמונה.

זדה לא התחיל את העונה, הגיע לאחי נצרת, החליט לעזוב אחרי משחק, הצטרף לנורדיה בליגה א', לא הצליח להרים אותה, ועזב בשביל ההצעה החלומית מליגת העל. מוקדם להגיד איך תסתיים העונה של נס ציונה איתו, אבל העונה של זדה עד עכשיו נראית כמו מנחוס ענק. הוא יכול להחליף פרטים עם ניסו אביטן, זה נראה בינתיים אותו דבר.

ליאור זדה. ילך בדרכו של ניסו אביטן? (דני מרון)