אל תמהרו להכריז על אלופה: מכבי חיפה מגיעה רעבה לפלייאוף

1. לפני שנה היו למכבי תל אביב בתום הליגה הסדירה 22 נקודות יתרון על פני השנייה אחריה. לא היה מאבק לאליפות באף רגע נתון. העונה, מסיימת מכבי ת"א את הליגה הסדירה עם מאזן מרשים של שבעה שערי חובה, אבל ביתרון מחיק של שש נקודות על פני מכבי חיפה. גם כי הפעם יש יריבה עיקשת, שהפער בינה לבין מכבי ת"א הוא סיכום שני המשחקים שהתקיימו ביניהן.

יש שתי עונות מאז החל לרוץ פורמט 14 הקבוצות בליגה עם פלייאוף, שבהן מכבי חיפה הייתה יכולה, עם מאזן הנקודות שלה העונה, להוליך את הטבלה בתום הליגה הסדירה. זו עונה אדירה של מכבי חיפה, שאולי תספיק לה רק לסגנות, אבל עונה שהחזירה אותה לקדמת הבמה בכדורגל הישראלי, על חשבון הפועל ב"ש. ההצגה אתמול מול הפועל ב"ש היוותה חותמת רשמית לכך. באר שבע ניסתה לעשות מהפך מחשבתי כדי לשוב למסלול הריצה לאליפות, אחרי הפסקה של שנה, וכשלה באופן נחרץ. חיפה עשתה זאת בהצלחה מרובה.

ההצלחה של חיפה נובעת בראש ובראשונה משינוי קונספט: לא עוד שחקנים מוכחים, חלקם מעבר לשיא, אלא שחקנים רעבים שחובת ההוכחה עדיין עליהם. זה גובל אמנם בחוסר ניסיון במאבק על אליפות, שכנראה יכריע בסופו של דבר, אבל זה מרענן, ובעיקר אטרקטיבי. מכבי חיפה יותר אטרקטיבית משאר הקבוצות בליגה, היא אפילו יותר אטרקטיבית מקבוצות קודמות שלה שזכו באליפות.

שינוי מרענן ואטרקטיבי. שחקני מכבי חיפה חוגגים על ב"ש (מאור אלקסלסי)

2. ולאדן איביץ' מסיים עונה סדירה שנייה ברציפות ללא הפסד. זה חסר תקדים. 62 משחקי ליגה, הפסד בודד אחד, בפלייאוף העונה שעברה. מדובר בקבוצה מפלצת. גם כשהיא לא טובה, היא מסוגלת לנצח. העונה היא הייתה בפיגור שתי דקות במצטבר. המרשים אצל מכבי שהיא מתקשה להתחזק, בגלל מגבלות הפייר-פליי, וגם כשהתחזקה בשנתיים האחרונות, זה היה בעיקר בהגנה. ועדיין, בלתי ניתנת להכנעה, בוודאי כשהיא באה מוכנה מנטלית. היא משחקת לרוב ללא חלוץ טבעי, העונה דור מיכה רחוק מלהיות דומיננטי, והשחקנים הבולטים שלה הם שחקני הגנה או שחקני קישור אחורי וכנפיים. זה נדיר.

ובאותה נשימה שאפשר להחמיא לאיביץ', צריך לתהות אם זה יספיק. מכבי פצועה, היא כבר פצועה הרבה זמן. שחקנים נפצעים, מתקשים להתאושש, רב החסר מן המצוי. דור פרץ ואורוש ניקוליץ', סובלים מפציעה נדירה – קרע בגיד המחבר את שריר הארבע ראשי עם האגן – ויש סימנים לכך (טרם הסתיימו הבדיקות) כי גם צ'יקו אופואדו סובל מפציעה דומה. כאשר שמונה משחקני הפועל פ"ת סבלו מבעיות קשות בשרירי הבטן בתחילת שנות ה-90, התברר אז כי באימון הבוקר של יום שלישי הם תורגלו בבעיטות, שזו תרגולת שגויה בשעה כה מוקדמת. גם הספורטרפיסט שהובא למכבי על תקן של מונע פציעות – ננאד קובאצ'ביץ' – לא מצליח למנוע דבר. בליגה ארוכה, בפרט כאשר מתמודדים מול מועדונים גדולים, עם רזומה וקהל, כל חיסרון כזה יכול להתברר כמשמעותי. מכבי ת"א מועמדת לזכות באליפות, ואולי אפילו תעשה זאת בקלות מכפי שצופים לה, אבל היא עדיין לא אלופה. עוד לא.

אופואדו נוטש את הדרבי על אלונקה. פציעות בזו אחר זו (דני מרון)

3. בפלייאוף העליון נמצאות חמש הגדולות. הפועל חיפה היא השישית, היא זכתה בתארים ושייכת למועדון המצומצם של מועדונים בינוניים שעשו זאת. מכבי נתניה ובני יהודה היו יכולות להיות בפלייאוף העליון, ובכל מקרה זה היה פלייאוף עליון אדיר. אמה מה, בניתוח תוצאות הליגה הסדירה, אין פה באמת תחרות. מכבי ת"א ניצחה את כל משחקיה בסיבוב הראשון מול חמש האחרות, הפועל ת"א הפסידה את כולם. בסיבוב השני מכבי ניצחה רק פעמיים, כמו הפועל. בשורה התחתונה, אם התוצאות ישחזרו את עצמן, מכבי תזכה באליפות בפור של 11 נקודות, הפועל ב"ש תהיה אחריה בפער של 33.

ב"ש היא אחת מאכזבות העונה, הפועל ת"א היא אחת משלוש המפתיעות של העונה, יחד עם הפועל חדרה – שטרפה שוב את כל הקלפים – והפועל כפ"ס, שאיש לא דמיין שתהיה בפער כזה מהקו האדום, אם כי זה לא אומר כלום. לב"ש אפשר להוסיף את מכבי נתניה שהתרסקה – ועוד תתרסק – העונה, ואת בני יהודה שבכל קונסטלציה הייתה רק ליד, אבל לא ממש בפרונט. המאכזבת העיקרית היא דווקא מ.ס.אשדוד, שבנתה קבוצה אטרקטיבית, וסיימה תשע נקודות מפלייאוף עליון ושבע נקודות מהקו האדום.

אלטמן וקלינגר. בסוף האדומים הצליחו להפתיע לטובה (דני מרון)

4. אם הליגה הסדירה היא אינדיקציה לפלייאוף, אפשר לסגור את הסיפור של הפועל רעננה. ב-14 המשחקים שקיימה מול יריבותיה לפלייאוף העליון היא לא ניצחה אפילו פעם אחת. אשר אלון ביקש לעשות מהפועל רעננה, מנצ'סטר סיטי, ולא הצליח להביא אפילו את אוטמנדי. אי אפשר לעשות מקבוצה בלי מגרש, בלי קהל, ובלי מסורת, קבוצה אטרקטיבית. לזכותו של אלון ייאמר שהוא לקח את הסיכון והיה מודע לו.

תסתכלו על שלוש האחרונות, אלה הקבוצות עם הכי פחות קהל בליגה. לליגת העל עשויות לשוב מכבי פ"ת והפועל ראשל"צ שלא מביאות בשורה בתחום הזה. לא מעודד, אבל מי שחושב שצמצום הליגה ל-12 או אפילו ל-10 קבוצות, יביא שינוי – טועה. הפועל רעננה בסיכון שלקחה, אשדוד ואפילו הפועל חדרה הוכיחו כי רק בליגה בת 14 קבוצות ומעלה, אפשר גם לשחק כדורגל. לא תמיד, אבל לפעמים. בליגה קטנה מזו, יצטרכו הקואופרטיבים להצטייד באוטובוסים חדשים, כי חלק מצי האוטובוסים הקיים יחנה ברחבות.

אז מי תרד? ניתוח התוצאות לא ישמח את הפועל כפ"ס. היא לקחה מיריבותיה רק 6 נקודות בסיבוב השני. נס ציונה ניצחה ארבע פעמים את יריבותיה בסיבוב השני, היא לגמרי מסוגלת לזה. קרית שמונה לא יציבה, אבל לקחה נקודות בסיבוב השני כמו נתניה. אשדוד? היא יכולה להיות רגועה, בתנאי שתמשיך לשחק כדורגל.

תצטרך להרים את עצמה בקרבות התחתית. כפ"ס (לירון מולדובן)

5. יש הרבה מצטיינים בליגה הסדירה. יונתן כהן עשה מספרים מרשימים, היחיד עם דאבל-דאבל; דניאל טננבאום השווה שיא ארצי – 21 משחקים ללא ספיגה – ויש לו עוד פלייאוף שלם לקבוע שיא בלתי שביר; דן גלזר ואייל גולסה יצרו עוצמה, ז'איר אמאדור היה מדהים; נטע לביא הפך לחוויית צפייה, ניקיטה רוקאביציה לא מפסיק להבקיע, שלא לדבר על צ'רון שרי שמספק (לא תמיד) רגעי קסם.

אומרים שאין כדורגל בישראל, שהוא בנסיגה, שהוא הולך ודועך. תראו כמה שחקנים טובים היו בליגה הסדירה, אל תשכחו את ה-3-4 למכבי ת"א בסמי עופר, אולי משחק הליגה הטוב בהיסטוריה. אנחנו שבויים בקונספציה: ליגה שבה חמש הגדולות מגיעות פלייאוף עליון, שנשברים בה שיאי אי ספיגה לצד שיאי קהל (77.5 אלף צופים במחזור השני), שיש לה את הוייב שלה – לא יכולה לייצג כדורגל דועך.

3:4 כזה לא יכול לייצג כדורגל דועך. כהן ואצילי במשחק העונה הקודם (דני מרון)