לחופש נולדה? מצבה של נבחרת אנגליה לפני שמינית גמר המונדיאל

התצוגה המרשימה מול ויילס הורידה את מפלס הלחץ, וגרמה גם לפרשנים בממלכה לשוב ולגבות את גארת' סאות'גייט. אם יידע לתת לשחקניו את החופש הנדרש וימשיך לנטרל את רעשי הרקע, נבחרת שלושת האריות שוב יכולה לחלום. אבל קודם לכן היא צריכה לעבור את סנגל (21:00)

(גודל טקסט)

הניצחון המוחץ על ויילס ביום שלישי האחרון לא סייע להשתיק באופן מוחלט את גל הביקורת שליווה את מנג'ר נבחרת אנגליה, גארת' סאות'גייט, עוד טרם תחילתו של מונדיאל 2022. ביקורות הן דבר טבעי ולגיטימי, על אחת כמה וכמה כאשר אתה הדמות שאמורה להנהיג את נבחרת שלושת האריות שרוצה להשיב את הכדורגל הביתה לאחר 56 שנות המתנה מתישה. ובכל זאת, התצוגה המרשימה בדרבי הבריטי העניקה משב רוח מרענן שסאות'גייט מצליח להפנים תוך כדי תנועה את הפוטנציאל הגלום בסגל שלו, ובעיקר – מה עליו לעשות באופן עקבי על מנת להפיק מהם את המירב.

המשחק נגד השכנים הוולשים הוגדר כחיובי עבור המנג'ר, משום שבמחצית הראשונה אנגליה עוד גמגמה והמשיכה את המומנטום השלילי שהוצג נגד ארצות הברית במחזור הקודם. חילופים טקטיים שביצע אפשרו לשחקניו לשחק בפתיחות והעניקו לקבוצה את חופש הפעולה הנדרש לסגל כה משופע בעוצמות התקפיות, שרק ממתינות בקוצר רוח לפרוע את השטרות. כל שלושת השערים הובקעו על ידי 'הבחורים הצעירים ממנצ'סטר'. השער הראשון שכבש מרכוס רשפורד, והצורה בה חגג, סימלו לא רק סיפוק משבירת הבצורת הזמנית נגד ויילס, אלא בעיקר היה ביטוי למשמעות ולהקלה הכרוכה בו.

בימים שקדמו למשחק האחרון בשלב הבתים, הדיון הלאומי היה סביב הדרישה החד צדדית למצוא לפיל פודן מקום בהרכב. לצד הטיעון כי מדובר בכשרון מקומי שצומח פעם בדור, הצטרפה גם הקביעה כי פודן כל כך מוכשר, שבאופן ודאי היה לו מקום של קבע בהרכבה של כל נבחרת פייבוריטית אחרת בטורניר. סאות'גייט הקשיב, בחן וביצע, והאנגלי בן ה-22 השיב בכיבוש השער השני, שפחות או יותר סגר עניין. אבל היה זה דווקא השער השלישי (גם הוא של רשפורד) שסימל יותר מכל את אנגליה במרבית משחקיה בטורניר הנוכחי עד כה – מהנה ומשמחת כפועל יוצא של נבחרת מאוזנת היטב. המהלך שהחל מרגליו של מחליף אחד (טרנט אלכסנדר ארנולד) לעברו של מחליף אחר (קלווין פיליפס), שתיזמן כדור ארוך מדוד היטב לרגליו של רשפורד, שסיים את המהלך בקלילות עם כדור נוסף ברשתו של דני וורד האומלל.

לוח שידורי מונדיאל 2022 – היכן ישודרו כל משחקי הגביע העולמי?

פיל פודן, שחקן נבחרת אנגליה לצד ג'וד בלינגהאם
קיבלו קרדיט, והשיבו בגדול. פודן ורשפורד | רויטרס

"תעזבו כבר את גארת' בשקט!", דרש שחקנה של ליברפול והנבחרת לשעבר, ג'יימי קארגר, יממה לאחר מכן, כשהמסר החריף היה לכיוונם של האוהדים האנגלים. "ברכות לסאות'גייט שהצליח לבנות את המערך הנכון כדי להשיג ניצחון משכנע, שוב התרשמתי", הוסיף. "ההבדל המשמעותי ביותר בינו לבין יתר המנג'רים הלאומיים שלנו בשלושים השנים האחרונות? הוא נאמן לעקרונות וליסודות האימון שלו ויודע באופן מרשים לנטרל את רעשי הרקע שיכולים להזיק לקבוצה שלו, וזאת התכונה שעשויה לעשות את ההבדל בטורניר גדול ומתיש בעיצומה של עונת הכדורגל".

התמיכה הפומבית שקראגר (מבכירי הפרשנים בממלכה בשנים האחרונות) הפגין הצטרפה לגל של אופטימיות זהירה בקרב שחקני עבר שהתבטאו בימים האחרונים ברשתות הטלויזיה השונות, תוך הפגנת חזית אחידה ויוצאת דופן באשר לכישורי ההנהגה שסאות'גייט מציג. הקולות הדומיננטים שצפו טרם תחילתו של הטורניר והביעו תחזית פסימית למדי בעקבות קמפיין ליגת האומות הכושל התחלפו והטון העיקרי סביב יכולותיו של המאמן הלאומי הפך לחיובי הרבה יותר. ההיסטריה שליוותה את אנגליה באופן מסורתי לאורך העשורים האחרונים השתנתה והפכה לשלווה נטולת פאניקה בדמותו ובצלמו של המאמן הלאומי, שיודע לשדר רוגע וקור רוח נדרש הן ברגעי שפל והן ברגעי הצלחה.

סאותג'ייט עושה שימוש נבון ומושכל בניסיון (לעתים, המר) שצבר כשחקן הנבחרת בעברו ויודע כיצד להשליך זאת בתבונה על שחקניו, כפי שבא לידי ביטוי באופן מובהק מול ויילס, עם תפקודם המרשים של רשפורד ופודן. השניים לא שיחקו באופן שמלמד על כך שלחץ האומה כולה מונח על כתפיהם הצעירות, אלא הפגינו בגרות ואורך רוח, מודעים היטב לגיבוי האבסולוטי שיקבלו ממאמנם גם אם תכנית המשחק המקורית לא תצא לפועל באופן אידיאלי. בסופו של דבר, ידעו לתרגם את הנחיותיו הטקטיות של סאות'גייט לקונצרט אמיתי של כדורגל מבחינתם.

מהרגע שזהותה של היריבה בשלב שמינית הגמר נקבעה, סאות'גייט ושחקניו החלו בראיונות השונים לגבש מסרים זהים מלאי כבוד לנבחרת שתנסה לאתגר את שלושת האריות הערב (ראשון, 21:00). בחדרי חדרים אף הודו גורמים שונים בנבחרת כי למרות שסנגל סיימה במקום השני בבית המוקדם היא מסתמנת כיריבה מאתגרת בהשוואה לנבחרת ההולנדית לדוגמא, שאמנם סיימה בראש הבית אך הייתה רחוקה מלהרשים. היריבה זכתה בשנה האחרונה לראשונה בתולדותיה באליפות היבשת והעפילה למונדיאל תוך תצוגות ותוצאות מרשימות בשלב המוקדמות, ובעיקר זכורה כנבחרת האפריקאית השניה בלבד אי פעם שהגיעה לשלב רבע הגמר במונדיאל. אז, ב-2002, ניצחה את אלופת העולם המכהנת צרפת, גברה גם על שבדיה ולבסוף נעצרה על ידי טורקיה בשלב שמונה האחרונות. מאמנה הנוכחי של הנבחרת הסנגלית הוא לא אחר מאשר אליו סיסה, שהיה הקפטן בגביע העולמי ההוא, וההישג המרשים הנוכחי מקבל משמעות כפולה לאחר שהנבחרת עשתה זאת ללא כוכבה הגדול ביותר, סאדיו מאנה הפצוע.

גארת' סאות'גייט, מאמן נבחרת אנגליה, לצד הארי קיין
רגע האמת. סאות'גייט וקיין | רויטרס

אנגליה אמנם לא הפסידה ליריבה אפריקאית בעשרים המפגשים האחרונים, אבל ותיקי הענף בממלכה זוכרים היטב את הקרב הדרמטי נגד נבחרת קמרון בשלב רבע הגמר במונדיאל של 1990, תחת בובי רובסון, במותחן שהסתיים ב-2:3 בתוספת הזמן. העובדה כי לא פחות מ-12 שחקנים סנגלים משחקים בקבוצות אנגליות שונות מוסיפה למימד הסכנה הפוטנציאלית שהיריבה מציעה, כאשר השמות הבולטים הם שחקני צ'לסי קאלידו קוליבאלי ואדואר מנדי וחלוצה של ווטפורד מליגת המשנה, איסמעילה סאר, המבוקש על ידי מספר מועדוני פרמיירליג באופן עקבי.

בזמן שחלק מכלי התקשורת בממלכה העריכו כי קו המחשבה של סאות'גייט כבר החל לנדוד לכיוון זהות היריבה האפשרית בשלב רבע הגמר, אלופת העולם צרפת, המנג'ר הדגיש כי האופן שבו הוא מבצע את הרוטציות הנדרשות שלו בהרכב נבחרתו נובע בשלבי הנוק-אאוט מאתגרים מקצועיים שונים. סאות'גייט, שמחזיק בחוזה עד 2024, כבר הצליח בכהונתו להוביל את נבחרת אנגליה למחוזות נשכחים אליהם גם 'דור הזהב' וסגלים מוכשרים אף יותר בעבר כשלו מלהגיע. סנגל היא אמנם נבחרת מאומנת היטב, מגובשת ונחושה לכתוב את ההיסטוריה וההצלחה הלאומית שלה מחדש, אולם האיומים שהיא מציגה בפני שלושת האריות אמורים להיפתר על ידי נבחרת אנגלית שרוכבת על גל מומנטום חיובי, תוצאות מרשימות ואמונה. דווקא בטורניר הזה, אנגליה מרגישה שהיא מסוגלת לעשות צעד מקצועי משמעותי נוסף קדימה ולהתמודד על תואר אלופת העולם מול יתר הפייבוריטיות בקטאר.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי