רגעים בחייו של אדם שהוא לא יכול לשכוח. כשהאדם הזה הוא אוהד כדורגל, 90% מהרגעים האלה קשורים, איך לא, לכדורגל. ילדים שנולדו? חוויות מטלטלות? חתונות כאלה ואחרות? את זה שוכחים. אבל איפה היית בארגנטינה־הולנד ב־1998? את זה תיקח איתך גם מאה שנה קדימה.
למען השם, זו הייתה נבחרת ארגנטינאית מושלמת. היא נראתה כמו ילד שהוא פרי אהבתם של חואן ורון וצ'ולו סימאונה. אריאל אורטגה עם מספר 10 על הגב, גבריאל באטיסטוטה חלוץ מרכזי, חבורת ערסים עם פרצוף של בכירים בענף הבטים בהגנה – איך אפשר שלא למות על הדבר הזה? גולת הכותרת של הנבחרת הזו הייתה, איך לא, ההתעללות באנגליה הנאיבית והמסכנה בשמינית הגמר. זה היה אחד המשחקים הגדולים של המונדיאל, שלושה שערים בתוך רבע שעה ועוד גול מופתי בתרגיל ענק שנייה לפני הירידה להפסקה, כרטיס אדום לדיוויד בקהאם שכולו אומנות של נוכלות ארגנטינאית בסגנון 1986, וחרפת פנדלים בריטית כמיטב המסורת האהובה על כולנו – והכל, כמובן, כשהמצלמה עוברת לשוטים בלתי פוסקים על נציג הבורא עלי אדמות, דייגו ארמנדו מראדונה, מבסוט מהחיים ביציע.
אבל אז הגיע רבע הגמר. שבת, 17:00, תחילת יולי, אווירה של חופש גדול באוויר, אבטיח לילדים וגרעיני אבטיח למי שכבר יש לו זיפי אזבסט על הפנים – ושוב פתיחת משחק סוערת. 1-1 אחרי 17 דקות, הולנד הובילה, ארגנטינה השוותה די מהר, וההמשך היה משעמם. באמת, משחק שלא היה בו כלום. כבר הרחנו את הפנדלים, הפנטזיות על חצי גמר של ארגנטינה נגד ברזיל התחילו להציף את הראש, הכל היה מוכן – ואז…
מי שלא מכיר את הגול של דניס ברגקאמפ מול ארגנטינה ברבע גמר המונדיאל של 1998 – שיעזוב הכל, ילך ליו־טיוב, יראה את הגול ויחזור הנה. אי אפשר היה לעשות כלום מול הדבר הזה – מדובר בגול ששבר את נבחרת ארגנטינה לכמה שנים טובות. אחד השערים היפים ביותר של שנות ה־90, המדויקים ביותר בתולדות המונדיאלים, המוצלחים ביותר בתולדות נבחרת הולנד.
והנה, 24 שנים אחרי, הזדמנות פז לנקמה. שוב הולנד נגד ארגנטינה ברבע הגמר, משחק שיוביל לחצי גמר מול ברזיל (אם הם יפסידו לקרואטיה צריך לקפל את הכדורגל העולמי). רק שהפעם הנסיבות שונות: ארגנטינה רעה, ולא במובן הטוב של המילה. היא פשוט מוגבלת בכדורגל שהיא משחקת, אפילו מול אוסטרליה הארגנטינאים נגררו לחצי שעה מותחת. ארגנטינה היא הנבחרת היחידה בעולם – למעשה, היא הנבחרת האחרונה בעולם – שעולה כשעל הכתפיים שלה יש כל כובד המשקל הלאומי האפשרי – החל מהשנאה אליהם בכדורגל העולמי (בחסות הלובי הבריטי שלא יסלח לעולם על ההשפלה ב־1986) וכלה ברוחו הבלתי נגמרת של הגדול מכולם, שבמשך שבעה מונדיאלים ריחפה בדמות בשר אדם ביציע הכבוד והפעם מסתכלת מלמעלה.
ויש כמובן עניין ליאו מסי. הסיפור הזה מתחדד באופן משמעותי מאוד לאור הקרטוע של כריסטיאנו רונאלדו. אחרי שנבחרת פורטוגל נתנה את אחד המשחקים הגדולים בתולדותיה בשנים האחרונות בשמינית הגמר מול שווייץ, כשילד צעיר שהתברג להרכב בזמן שכריסטיאנו על הספסל חוגג עם שלושער – נראה שהסיפור של כריסטיאנו גמור. זה מצטרף לביקורת האדירה שיש עליו בפורטוגל – בכל זאת, הוא הגיע למונדיאל הזה ממש לא בכושר, כשבקושי שיחק במנצ'סטר יונייטד ובסוף גם נחתך ממנה. הוא לא בכיוון וזה ממש בלט במשחקים של פורטוגל. אז הוא הוזז הצדה. ומסי נשאר לבד.
עכשיו הכל עליו. באמת עליו. זה המונדיאל האחרון שלו ולא תהיה לו עוד הזדמנות להיות "כמעט מראדונה". לסיים עם גביע בזמן שכריסטיאנו מסיים עם פרצופים חמוצים על הספסל – יהיה סיום מוחץ וחד־משמעי לוויכוח שמתנהל בעולם הכדורגל כבר 15 שנה. וכמובן יש עניין הנקמה הספורטיבית בהולנד על שיברון הלב מ־1998. וברזיל בחצי הגמר. בקיצור, רגע השיא של הכדורגל העולמי ב־2022 ממש בפתח. קילו גרעיני אבטיח יספיק?
מה דעתך על הכתבה?