הפורמולה המנצחת: הקריירה המופלאה של אוליבייה ז'ירו בדרך לשיא חדש?

תסתכלו על רשימת 8 הכובשים המובילים של נבחרת צרפת בכל הזמנים, ותראו כי 7 מהם שיחקו במילניום הנוכחי – היחיד ששייך להיסטוריה קצת יותר עתיקה הוא מישל פלאטיני. זה נובע בעיקר מכל שמספר המשחקים הבינלאומיים בעידן המודרני גבוה הרבה יותר בהשוואה לעבר. אפשר להניח בזהירות המתבקשת כי ז'וסט פונטיין היה שם בכיס הקטן את רוב "המתחרים" שלו אלמלא שיחק רק 21 פעמים במדי הנבחרת – וכבש בהן 30 שערים. קחו גם את הנתון הבא – זינדין זידאן הבקיע 31 שערים ב-108 הופעות, ולכן עקף בשער אחד לא רק את פונטיין, אלא גם את ז'אן-פייר פאפן שכיכב 54 פעמים בלבד בחולצה הכחולה – בדיוק מחצית מהמאזן של זיזו.

הדירוגים האלה יכולים להיות מטעים, אם כך, אבל לאף אחד אין ספק כי ברשימה הצרפתית הזו כלולים כוכבי על אמיתיים. הנה לכם מקומות 2 עד 10 – תיירי הנרי, אנטואן גריזמן, פלאטיני, קארים בנזמה, דויד טרזגה, קיליאן אמבפה, זידאן, פונטיין, פאפן. כולם אגדות, כולם רשומים באותיות זהב בספרי ההיסטוריה. כולם, חוץ מהמקום הראשון, לגביו תמיד יש השגות וכוכביות. האם אוליבייה ז'ירו הוא באמת סופרסטאר? בסוגיה זו צפוי ויכוח נוקב, עם מתנגדים רבים להגדרה זו. אפילו בנזמה עצמו טען רק לפני שנתיים: "לא משווים פורמולה 1 לקארטינג, ואני יודע שאני פורמולה 1".

חוץ מזה, כיצד ייתכן שחלוץ מרכזי זוכה בגביע העולם מבלי להבקיע אפילו שער אחד? המאזן התמוה הזה של ז'ירו בגביע העולם ב-2018 הוביל לבדיחות רבות על חשבונו. היו שהישוו אותו אפילו לסטפן גיבארש, ששיחק כמספר 9 בנבחרת במונדיאל הביתי ב-1998, קיבל את מדליית הזהב, אבל בגדול לא עשה הרבה מעבר לכך. גיבארש פשוט היה איכשהו בסגל הנכון בזמן הנכון – פתח קריירה בינלאומית ב-1997 וסיים אותה ב-1999 עם שער בודד ב-14 הופעות. קוריוז חביב שכזה – אולי השחקן הבינוני ביותר אי פעם שזכה בגביע העולם כשחקן הרכב. אז ז'ירו נאלץ להתמודד עם ההשוואות אליו, ולעתים גם עם שריקות שכוונו לעברו במקום לכיוון מאמנו.

לפני יורו 2016, כאשר קיבל דידייה דשאן החלטה סופית לנפות את בנזמה על רקע פרשת הקלטת והסחיטה של מתיו ולבואנה, הגיב הקהל הביתי בנאנט בבוז צורם במשחק ידידות לקראת הטורניר. האוהדים לא סמכו על החלוץ, אותו אפילו אוהדי ארסנל דרשו להחליף בכוכב נוצץ יותר, ורצו להשמיע את קולם. ז'ירו שמע – ושמר על קור רוח מופתי. הוא פשוט התכוון להוכיח להם על המגרש שהם טועים, והשתדל לא לקחת ללב.

הוא ניחן בחוסן מנטלי נדיר, באמונה עצמית חזקה מאוד שעוזרת לו להתגבר על כל המכשולים. הוא רגיל מאוד שמזלזלים בו – איך אפשר אחרת אם בגיל 20 הוא נחשב לשחקן זניח ומיותר בקצה הספסל של גרנובל בליגה השניה? איך אפשר אחרת כאשר ההכרה הראשונה המינימלית בכישוריו הגיעה בגיל 23, כאשר התחיל לפתע להבקיע בתדירות גבוהה במדי טור – מועדון צנוע אפילו בהשוואה לגרנובל, שהיה תקוע במרכז הטבלה בליגה השניה? מונפלייה – קבוצה שהיתה בבעלות אדם שעשה את הונו מאיסוף אשפה, וזו בדיחה נפרדת – הימרה עליו ב-2010, והוא הוביל אותה לאליפות בלתי נתפסת על חשבון פריז סן ז'רמן בחלוף שנתיים. במהלך אותה עונה קסומה, הוא אף התכבד לקבל זימון ראשון לנבחרת, בגיל 25. איך אפשר היה לחשוב אז שהוא יצמח למבקיע הפורה ביותר בתולדות צרפת?

והעניין הוא שהשיא הזה לא היה אמור להיקבע. כל שחקן אחר היה פורש במצבו אחרי אליפות אירופה בקיץ שעבר. דשאן בחר להחזיר את בנזמה, וז'ירו הפך לשחקן זוטר ששותף ביורו 2020 רק פעמיים כמחליף לדקות הסיום. הוא הבין היטב מראש שכך יהיה כאשר כוכב העל של ריאל שב מהדלת הקדמית – לא היתה כאן שום אלטרנטיבה אחרת. בסתיו שלאחר מכן, ז'ירו כלל לא זומן, והרמז היה ברור – זמנו עבר. הוא כבר היה בן 35, ואת שלו עשה. הוא נסע לשני מונדיאלים ושלוש אליפויות אירופה, יש לו מדליית זהב של אלוף עולם… למה עוד אפשר לשאוף? האם יש טעם להמתין לחזרה לסגל אם כל מה שמחכה לו שם זה מקום קריר על הספסל? יש בזה היגיון בכלל?

מבחינת ז'ירו, היה היגיון. בראיון שנערך לפני שנה, הוא קבע: "בנזמה גרם לחוסר איזון במשחק ההתקפה שלנו. זו לא אשמתו, אבל זה היה ברור כשמש. איבדנו את החוזק שלנו כקבוצה, וזה פגע בנו". זה היה הניתוח שלו להדחה בשמינית גמר יורו 2020 – למרות שבנזמה הבקיע בו 4 שערים, ולמרות שהנבחרת שזכתה בליגת האומות ב-2021 עם שלישיית החוד גריזמן-אמבפה-בנזמה.

הטריו הזה אף היה אמור להוביל את ההתקפה של דשאן במונדיאל בקטאר, ואיש לא העלה ספקות בכך – בוודאי לא לגבי הגיבור של ריאל שחווה את העונה הטובה ביותר בקריירה, פירק את ההגנות לגורמים בדרך לזכיה בליגת האלופות ושם זה עתה את ידיו על כדור הזהב. בנזמה היה אמור להיות אחת הדמויות המרכזיות ביותר בגביע העולם הזה, וחלם להצעיד את צרפת להנפה אחרי שהחמיץ בצורה כה צורמת את החגיגה ברוסיה. ובכל זאת, ז'ירו המשיך.

וגם בקריירה במועדונים הוא התעקש להמשיך ולהשתבח. אחרי תשע שנים בלונדון, בתום קדנציה כשחקן רוטציה יעיל ואהוב מאוד בצ'לסי, הוא העדיף לנסות הרפתקה חדשה לגמרי בליגה גדולה אחרת, חתם במילאן בקיץ 2021 – והיה הווינר שכבש שערים קריטיים ביותר בדרך לזכיה הסנסציונית באליפות כבר בעונתו הראשונה בסן סירו. עם שערי ניצחון על לאציו ונאפולי, ובמיוחד בזכות צמד הבזק שחולל מהפך בדרבי מול אינטר וביסס את האדומים-שחורים כמועמדים אמיתיים לכתר, הוא קנה את מקומו בליבם של האוהדים, שלא ממש מכירים את הזלזול שהפגינו כלפיו כה רבים ביציעי ארסנל.

גם את העונה הנוכחית הוא פתח ברגל ימין באיטליה, הכניע שוב את אינטר בדרבי עם שער ובישול, חגג 4 כיבושים בליגת האלופות, ולא הותיר לדשאן ברירה אלא לקחת אותו למונדיאל – גם אם היה ברור שהתפקיד שלו בקטאר יהיה מוגבל ביותר, בערך כמו ביורו האחרון. המאמן עשה זאת כי ידע שלא צפויות בעיות אגו כלשהן. אין שחקן קבוצתי יותר מז'ירו, ואין גם אדם נחוש יותר ממנו לנצל כל דקה שיקבל. "אני מתרגש לקראת המונדיאל הזה כאילו זה הטורניר הראשון שלי, ואני דורש מעצמי את המקסימום כאילו הייתי שחקן צעיר. לא אוותר עד שגופי יכריח אותי להפסיק, וזה לא המצב כרגע. אני מרגיש מצוין ונמצא בכושר טוב. דברים מסתדרים עבורי. אני הולך להיות חלק מהסגל, אהיה מנטור לשחקנים הצעירים, ואתכונן לכל משחק כאילו אני הולך לפתוח בהרכב. אם המאמן יזדקק לי, אהיה שם בשבילו", אמר החלוץ.

ואז התברר שהוא באמת יהיה בהרכב. הפציעה של בנזמה ממש לפני תחילת הטורניר החזירה את הגלגל הישר ל-2018. ז'ירו שוב בחוד, גריזמן שוב בתפקיד חופשי מאחורי חלוץ מרכזי קלאסי כמו שהוא כל כך אוהב, ואמפבה הוא שוב הכוכב הבלתי מעורער – ללא האיש שהעיף אותו השנה מליגת האלופות והתעלה עליו בכל פרמטר. האם צרפת היתה טובה יותר או פחות עם בנזמה במקום ז'ירו? אין לדעת. דבר אחד בטוח – אף אחד במדינה כבר לא מזלזל בגיבור בן ה-36 שגם כובש לשם שינוי בגביע העולם. ועוד עושה את זה בסטייל.

זה התחיל כבר עם צמד נפלא מול אוסטרליה במשחק הפתיחה, בו נקלעו הצרפתים לפיגור מוקדם, אבל ניצחה 1:4. זה המשיך עם השער שפרץ את הבונקר הפולני בשמינית הגמר, ובנוסף נפסל לז'ירו שער נאה במספרת בהחלטה שגויה של השופט שראה עבירה על ווייטק שצ'סני בתחילת המהלך. ואם למישהו עוד היו טענות לפיהן ז'ירו נוטה להבקיע רק מול יריבות נחותות, הגיע בשבת שער הניצחון המזהיר מול אנגליה בדקה ה-78, בנגיחה כה אופיינית לפני כולם. וירג'יל ואן דייק, שהגדיר את ז'ירו כיריב הכי קשה שלו, סיפר שהוא פשוט תמיד מוצא דרך להשתחרר – לא משנה כמה משתדלים לשמור עליו. הכיבוש לרשת ג'ורדן פיקפורד הראה את היכולות האלה בדיוק, ועכשיו נמצא ז'ירו במרחק נגיעה מגמר גביע עולם שני ברציפות.

הכי רחוקה מאמא: אשתו של אשרף חכימי ממחישה את החיים החדשים שלו
"פלסטין הביסה את ישראל על הבמה הכי גדולה בעולם – במת המונדיאל"
העיתונאי מהריאיון המדובר של ליאו מסי חושף את השיגעון שלא ראיתם

בגיל 36, זה לא דבר של מה בכך, וביום ראשון אולי תהיה לז'ירו הזדמנות לקבוע שיא חדש ככובש המבוגר ביותר אי פעם בגמר המונדיאל. נכון לעכשיו, ההישג שייך לנילס לידהולם השבדי שהבקיע מול ברזיל ב-1958 כאשר היה בן 35. מדובר, כמובן, באגדה הנצחית של מילאן – מגדולי שחקניה בכל הזמנים. יהיה זה סמלי מאוד, אם כך, אם ז'ירו ידיח אותו מהפסגה בחלוף יותר מ-64 שנה בעודו כוכב מילאן בעצמו. על הדרך, הוא יוכל לבסס עוד יותר את מקומו ככובש הפורה ביותר של צרפת – אחרי השער מול אנגליה עומד המאזן הזה על 53 שערים ב-118 משחקים.

וכדי להגיע הגמר, האליל שסוף סוף זוכה להכרה הראויה יצטרך לעבור קודם כל את נבחרת מרוקו, אשר מאמנה וואליד רגראגי התאמן איתו פעם כאשר עדיין השתייך לגרנובל אי שם ב-2008. נסו לחשוב על סגירת מעגל אלגנטית יותר.