היה משהו במבטא הטרבלסי הכבד של לילו עופר, שהלך הלילה לעולמו, שהטעה רבים. היו כאלה שטענו שהוא חייב מתורגמן צמוד לצידו והיו כאלה שהאותנטיות בעופר, החספוס המדברי, הקסימו אותם. אבל אליהו עופר היה מעבר למבטא, מעבר לבאר שבעיות מונצחת, הוא היה שחקן חכם ומאמן חכם, שלא עשה חשבון לשמות, והלך אחרי האמת שלו ואחרי הדרך.
לילו מופיע בדברי ימיה של הפועל באר שבע, הידועה בציבור כבר מההתחלה, מהעונה הראשונה שלה בליגה השנייה, אז כאליהו דבש, הקיצוני השמאלי. יחיאל מנר-מור היה המאמן, משה מלאך היה השוער (הנצחי יש לומר), כליפה נחשון המגן השמאלי, ג'קי דקל אז כמגן שמאלי, דוד אדמון כחלוץ ולילו דבש, הילד בן ה-16 כקיצוני. הוא היה גורם דומיננטי עם חמישה שערים בעלייה המסחררת לליגה הבכירה ב-1965, כשבאר שבע סיימה במרחק של 9 נקודות (בשיטת 2 נקודות לניצחון) על פני בית"ר רמלה ו-11 נקודות מבית"ר ירושלים, לצד שחקנים כמו שמואל אדמון, וחיים כהן הכובש המרכזי, וגם לצד אברהם נומה האגדי.
באר שבע הייתה תופעה מרעננת בכדורגל הישראלי. קבוצה שהספיקה בתוך עשור לעלות לליגה הבכירה, לרדת ממנה, לשוב בתוך עונה ולקחת אחרי ארבע שנים שתי אליפויות רצופות. קבוצה ראשונה שזוכה באליפות שהיא לא במעגל של חדרה עד גדרה. לפני שהתוודענו לערן לוי, הגאון והגזרה, לילו עופר היה מסתובב במגרשים עם חזות כרסתנית, שהיו שהשוו אותו לפרנץ פושקאש. שחקן עם מסירת זהב, עם הוצאות חוץ אדירות, עם בעיטות חופשיות מתוחכמות ופנדלים מנצחים.
ב-1976 עמדה הפועל באר שבע לזכות באליפות שנייה ברציפות, כשאירחה במחזור האחרון – בדיוק כמו שנה קודם לכן – את מכבי יפו. באר שבע הייתה זקוקה לנקודה כדי לזכות באליפות, ויפו הייתה זקוקה לנקודה כדי להישאר וזה גם היה הסיכום המוקדם בין הצדדים בתיווך של שני קרובי משפחה ממוצא בולגרי, שחיו משני עברי המתרס. אבל למשחק ההכתרה הגיעו יותר אנשים ממה שוסרמיל הקדום היה יכול להכיל, והקהל רצה ניצחון, אז הסידור בוטל.
יפו עלתה ליתרון מפנדל מדויק של אברמיקו ארואטי, באר שבע קיבלה פנדל משלה. עופר ניגש לפנדל כרגיל, בעט חזק לפינה, והכדור פגע בקורה וניתז החוצה. זה היה הפנדל הראשון שעופר החטיא אי פעם. יפו ניצחה. בימים ההם הייתה דממת אלחוט מתבקשת ועד שהגיעה הבשורה מבלומפילד, שבישרה על הפסד של השנייה בטבלה בית"ר ירושלים, קיצרה התוצאה המפתיעה את חייהם של שחקני ואוהדי באר שבע.
זה הספיק לעופר, והוא פרש בסיום אותה עונה, כאלוף, כשחקן ששיחק כל חייו באותה קבוצה, כבש לזכותה 64 שערים בכל המסגרות ובישל 46 רק בליגה הראשונה, רק כדי לחזור בתוך מספר חודשים כמאמן במקומו של אלי פוקס. הוא היה רק בן 32 וחצי. רק אחרי כמעט שלוש שנים הוא פינה את מקומו לאמציה לבקוביץ' המתקאמבק.
מבאר שבע יצא רק בקיץ 1981 כדי לחתום כמאמן העולה החדשה לליגה, בית"ר ירושלים. מהקדנציה הזו זוכרים בעיקר את ההחלטה להפוך את הטינאייג'ר אלי אוחנה לקשר אחורי, להיות אולי המאמן הראשון שפוטר וחזר באותה עונה לאותה קבוצה, אבל גם את חישול הצעירים שיהפכו בתוך מספר שנים לאלופי המדינה. הקבוצה אותה הגיש עופר לדוביד שווייצר בקיץ 1983 הייתה המרגשת ביותר בתולדות בית"ר ירושלים.
המראה המחוספס של איש רחב גרם עם לסת עבותה והדיבור הלא ברור הותירו אותו מאחור. בסביבת קבוצות הפריפריה האמוציונליות, על אף שהיה מאמן מצוין ואיש עם שכל ישר ואמירה כנה ואמיצה. הוא היה מהמאמנים הראשונים שיצאו מחוץ לחומות, שפתחו עסקים, שפרנסו את עצמם היטב ביודעם שמשרת אימון זו משרת אמון ופחות קריירה.
הוא היה מהמאמנים שהביאו את האישיות הכדורגלנית שלהם לשדה האימון. פחות התחבר לכוכבים, ויותר לעבודה קשה, למשמעת, לנשמה, למלחמה. פעם, כשנקרא לאמן את בית"ר ירושלים, עונה לאחר עונת האליפות, במקומו של מוטל'ה שפיגלר שהתפטר, באחד המשחקים בהם ניצח בבלומפילד פגע בטעות הברזילאי של בית"ר דידו בקצה נעלו בפניו של יעקב שוורץ שהחל לדמם. בעוד השחקנים והצוות מחפשים דרך לעצור את הדימום, נכנס עופר נסער לחדר ההלבשה וכמעט בצהלה אמר בדיבורו הצפוף: "דם, דם, ככה אני רוצה. יופי יופי". לאמור, רק דרך המלחמה נבנה תהילה.
בגיל 78: אגדת הפועל באר שבע אליהו עופר הלך לעולמו
שבת, 20:30, ספורט3: הפועל באר שבע אצל מ.ס אשדוד
באר שבע במו"מ לצירוף חלוץ נבחרת רומניה דניאל פראסקיב
רק בעונה שלאחר מכן, אחרי 13 שנה כמאמן, הוא קיבל אישור לחצות את הגבול הדמיוני בכניסה לתל אביב ונבחר להיות המאמן שיירד עם הפועל תל אביב, לראשונה בתולדותיה, לליגה השנייה. הוא גם קיבל מהמועדון עמוס החובות והבעיות הזה את המשימה להחיות אותו, ולהחזיר אותו לליגה הראשונה בלי משה סיני שעזב לבני יהודה.
כמו משה רבנו שהביא את בני ישראל לארץ ישראל ונותר על הר נבו, כך עופר הוליך את הפועל תל אביב לסיבוב ראשון מצוין כשהוא נותן מושכות ליוסי אבוקסיס ומקבל 10 ניצחונות מ-15 משחקים. אלא שאז הגיע ההפסד הסנסציוני בכפר קנא למכבי טמרה, הפסד בטבריה ותיקו ביתי מביך מול ראשון לציון, והנהלת הפועל תל אביב החליטה להעביר את שרביט האימון לדוביד שווייצר הוותיק, שהוליך אותה ללאומית.
אחרי הפועל תל אביב הוא אימן רק בבאר שבע, מדי פעם. פעם החליף אותו ויקו חדד, מדריך בבית ספר למאמנים, פעם הוא קיבל את הקבוצה אחרי עונת הגביע, באמצע העונה, ולא הצליח למרות יוסי בניון הצעיר, להשאיר אותה, ואחרי עוד פעם, בליגה הלאומית, הוא לא חזר יותר לחדר המאמנים. עופר היה יותר מאמן של דרך, עקביות ומשמעת, פחות מאמן של אנליסטים ותזונאים. בגיל 56, מוקדם יחסית, הוא השאיר את הבמה לעתיד.
יהי זכרו ברוך.
מה דעתך על הכתבה?